ביאור שטיינזלץ על גיטין ע״ט

1 היתה האשה עומדת על ראש הגג והבעל למטה וזרקו לה, כיון משעה שהגיע הגט לאויר חלל הגג — הרי זו מגורשת. היה הוא מלמעלה על הגג והיא מלמטה, וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג, גם אם נמחק או נשרף לפני שנפל לקרקע — הרי זו מגורשת.

2 ב גמרא ושואלים: מדוע כשהגיע הגט לאוויר הגג הריהי מגורשת? והא והרי אוויר הגג לא מינטר נשמר, שהרי הגט הנמצא בו יכול לעוף למקום אחר על ידי הרוח, והרי זה בגדר חצר שאינה משתמרת שאינה קונה! אמר רב יהודה אמר שמואל: בגג שיש לו מעקה עסקינן עוסקים אנו כאן, ומשום כך הריהו כחצר המשתמרת, שהגט אינו יכול לעוף משם.

3 עולא בר מנשיא משמיה משמו של אבימי אמר תירוץ אחר: הכא כאן שנמצא הגט בפחות משלשה טפחים סמוך לרצפת הגג עסקינן עוסקים אנו, שכל פחות משלשה סמוך לגג — כגג דמי נחשב, לפי הכלל שכל הנמצא תוך שלושה טפחים לדבר אחר הריהו כלבוד = צמוד.

4 ג שנינו במשנתנו: היה הוא הבעל מלמעלה והיא, האשה, מלמטה וזרקו לה — הרי זו מגורשת. ומקשים: והא והרי בדרך זו הגט לא מינטר שמור שהרי הרוח יכולה לשאת את הגט אל מחוץ לחצר! אמר רב יהודה אמר שמואל: מדובר כאן כגון שהיו מחיצות התחתונות של החצר עודפות גבוהות יותר על העליונות של מעקה הגג, שבהכרח יפול הגט לתוך החצר.

5 וכן אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. וכן אמר עולא אמר ר' יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות.

6 אמר ליה לו ר' אבא לעולא: כמאן כשיטת מי הולכת הלכה זו שעצם כניסת הגט לרשות האשה, אף שאבד לפני שנח על הקרקע, נחשבת כנתינה — האם כדעתו של רבי, שאמר לענין הוצאה מרשות לרשות בשבת: קלוטה, כלומר, מה שעובר באויר של רשות אחרת אף שאינו נח בתוכה, באותה שעה הוא כמי שהונחה דמיא נחשבת?

7 אמר ליה לו: אפילו תימא תאמר שהוא כשיטת רבנן חכמים החולקים על רבי, עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה חלוקים חכמים עליו על רבי אלא לענין שבת, שאין אומרים שקלוטה נחשבת כמונחת, משום שהם סבורים שלענין דיני שבת צריך החפץ להיות מונח בפועל באותה רשות אליה נכנס. אבל הכא כאן רק משום אינטורי שמירה הוא, והא קא מינטר והרי הוא שמור גם בזמן שהוא באוויר המחיצות.

8 וכן אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: מדובר כאן כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. אמר ליה לו ר' זירא לרבי אסי: כמאן? כשיטת מי הולכת הלכה זו — כשיטת רבי, שאמר: קלוטה כמי שהונחה דמיא נחשבת!

9 אמר ליה לו: אפילו תימא רבנן תאמר שהוא כשיטת חכמים, עד כאן לא שמענו כי פליגי רבנן עליה נחלקו חכמים עליו, על רבי — אלא לענין שבת. אבל הכא כאן רק משום אינטורי שמירה הוא, והא קא מינטר והרי הוא שמור.

10 ד שנינו במשנה שאם לאחר שיצא הגט מרשות הגג נמחק לפני שהגיע לידה — בכל זאת הריהי מגורשת בו. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה, כאשר היה הגט בשעה שנמחק כבר מעבר למעקה הגג, שהוא יורד אז לתוך רשותה, אבל אם נמחק דרך עלייה, כאשר זרקו כלפי מעלה כדי להוציאו מן הגג, שיפול אחר כך למטה — לא. מאי טעמא מה טעם הדבר? — מעיקרא מתחילה עד שלא החל לרדת מוגדר הגט כמי שלא למינח קאי להנחה הוא עומד אלא לעוף למקום אחר, ובאותה שעה עדיין אינו נחשב כמונח בחצר.

11 ה שנינו במשנה שאם נשרף הגט לאחר שיצא מרשות הגג — הריהי מגורשת בו. ואף כאן אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שקדם זריקת הגט לדליקה, אבל אם קדמה הדליקה לזריקת הגט — לא מגורשת האשה. מאי טעמא מה טעם הדבר? — מעיקרא מתחילה לשריפה קאזיל הוא הולך ולא היתה כאן נתינה כלל.

12 ו אמר רב חסדא: רשויות חלוקות בגיטין, שאם יש רשויות שונות באותה רשות, כגון בית וחצר, או חצר וגג — אין הן נחשבות כרשות אחת לענין גט, וכל אחת עומדת לעצמה.

13 אמר ליה לו רמי בר חמא לרבא: מנא ליה לסבא הא מנין לו לזקן, לרב חסדא, דבר זה? אמר ליה לו, מתניתין משנתנו היא, ששנינו בה: היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע הגט לאויר הגג — הרי זו מגורשת.

14 ויש לברר: במאי עסקינן במה אנו עוסקים? אילימא אם תאמר שמדובר בגג דידה שלה וחצר דידה שלה, למה לי שיגיע הגט לאויר הגג על מנת שתתגרש בו? אפילו נשאר הגט בחצר מתגרשת בו, שהרי זו חצירה.

15 אלא תאמר שמדובר בגג דידיה שלו וחצר דידיה שלו, ואולם, כי כאשר הגיע הגט לאויר הגג מאי הוי מה היה בכך ולמה מתגרשת בו? הרי עדיין לא יצא הגט מרשותו!

16 אלא פשיטא פשוט שמדובר במקרה זה בגג דידה שלה וחצר דידיה שלו. ואולם אימא אמור את הסיפא הסוף של המשנה, ששנינו: הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף — הרי זו מגורשת. ואי ואם מדובר בגג דידה שלה וחצר דידיה שלו אמאי מדוע אם כן היא מגורשת? אלא צריך לומר שמדובר בגג דידיה שלו וחצר דידה שלה.

17 ומעתה יש לתמוה: רישא ראשה של המשנה בגג דידה שלה וחצר דידיה שלו, סיפא סופה של המשנה בגג דידיה שלו וחצר דידה שלה? כיצד דנה אותה משנה בשני דינים כאשר כל אחד עוסק במציאות שונה ואינה מזכירה את הדבר?

18 אלא יש להציע פתרון אחר: לאו האם לא מדובר שגם הגג וגם החצר הם שלו, ומדובר דאושלה שהשאילה מקום אחד ברשותו שתקבל בו את גיטה ובו עומדת האשה, במקרה הראשון השאיל לה את הגג ובמקרה השני השאיל לה את החצר, ולפיכך רק משעה שהגיע לאותה רשות הריהי מגורשת, דחד מקום מושלי אינשי שמקום אחד משאילים אנשים, תרי שתי מקומות לא מושלי אינשי משאילים אנשים. ומכאן למד רב חסדא שכאשר יש רשויות חלוקות אין זה נחשב למקום אחד.

19 אמר ליה לו רמי בר חמא לרבא: מידי איריא וכי שייכים הדברים? דלמא הא כדאיתא והא כדאיתא שמא זה כעניינו וזה כעניינו; רישא בתחילת המשנה מדובר באמת בגג דידה שלה וחצר דידיה שלו, סיפא סופה בגג דידיה שלו וחצר דידה שלה, שפעמים מדברת המשנה בשני מקרים שונים ואין מכאן הוכחה גמורה.

20 ז אמר רבא: שלש מדות בגיטין שיש בהם הבדל בין גט לדיני שבת. הא זו שאמר רבי: קלוטה כמי שהונחה, ופליגי רבנן עליה וחולקים חכמים עליו, — הני מילי דברים אלה אמורים שנחלקו דווקא לענין שבת, אבל הכא כאן רק משום אינטורי שמירה הוא, והא מינטר והרי הוא שמור.

21 והא וזו שאמר רב חסדא בהלכות שבת: אם נעץ קנה ברשות היחיד ובראשו טרסקל סל וזרק חפץ מרשות הרבים ונח על גביו, אפילו אם היה הקנה גבוה מאה אמה — חייב, לפי שרשות היחיד עולה עד לרקיע, ונמצא שהחפץ נח ברשות היחיד — הני מילי דברים אלה אמורים דווקא לענין שבת, שם יש הגדרה של רשויות באופן אחר, לפי המחיצות שיש להן ולפי דרך שימושן. אבל הכא כאן רק משום אינטורי שמירה הוא, והא והרי הוא לא מינטר שמור.

22 והדבר השלישי, הלכה הא זו שאמר רב יהודה אמר שמואל: לא יעמוד אדם בשבת בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו אם אין עירוב, שכשם שדיורין דיירים חלוקין מלמטה, שכל אחד מהם יש לו רשות לעצמו, ומדברי חכמים אסור להעביר אף מרשות יחיד לרשות יחיד אחרת בלי עירוב, כך דיורין חלוקין מלמעלה, שאף הגגות, למרות שאינם נפרדים זה מזה לגמרי, ואין דרים בהם, נחשבים כל אחד כרשות לעצמה.

23 הני מילי דברים אלה אמורים דווקא לענין שבת, אבל לענין גט, אם נפל לגג אחר הסמוך לגג שהשאיל לה לצורך זה — הריהי מגורשת, כיון שהסיבה שאינה מתגרשת אם נפל הגט למקום אחר של הבעל משום קפידא הקפדה הוא, וכולי האי לא קפדי אינשי וכל כך אין אנשים מקפידים ולא איכפת להם שמשתמשים שימוש ארעי כזה בגגם.

24 א אמר אביי: היו שתי חצרות זו לפנים מזו זו בתוך זו, והיתה החצר הפנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות בגובהן על הפנימיות, וזרקו לה את הגט מחצירו לחצירה, כיון שהגיע לאויר שמעל החצר הפנימית שלה, אף שעדיין לא נכנס בתוך האוויר של גובה מחיצותיה, אבל כבר נמצא בתוך גובה מחיצות החיצונה — הרי זו מגורשת,

25 מאי טעמא מה טעם הדבר? — חצר פנימית גופה עצמה במחיצות החיצונה קא מינטרה נשמרת ויש להחשיב מה שנשמר על ידי המחיצות החיצוניות כשייך לחצר הפנימית, אם הגיע לאווירה.

26 מה שאין כן בקופות סלים, אם היו שתי קופות זו בתוך זו ברשות שאינה של שניהם, פנימית שלה וחיצונה שלו, וזרקו לה, אפילו הגיע הגט לאויר הקופה הפנימית ונשרף או נלקח לפני שנח בתוכה — אינה מגורשת,

27 מאי טעמא מה טעם הדבר? — דהא שהרי לא נח עדיין הגט בקופה, ובמקרה זה אף אין אומרים שמחיצות הקופה החיצונית מועילות גם לקופה הפנימית.

28 ותוהים: וכי נח מאי הוי וכאשר ינוח שם מה יהיה? הלא עדיין כליו של לוקח קונה ברשות מוכר הוא, שהרי הקופה שלה מצויה בתוך הקופה שלו, שהיא רשותו, וכיצד היא יכולה לקנות במה שנפל לתוך הקופה שלה?

29 ומשיבים: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים — בקופה שאין לה שוליים תחתית, וכיון שאין לה לקופה החיצונית תחתית, נמצא שהפנימית מונחת על גבי קרקע, ולא בתוך הקופה החיצונה, ולכשייכנס הגט בקופה הפנימית אכן תהיה מגורשת.

30 ב בית שמאי אומרים: פוטר מגרש אדם את אשתו בגט ישן, ובית הלל אוסרין. ואיזהו גט ישן — כל שנתייחד עמה מאחר לאחר שכתבו לה.

31 ג גמרא ומסבירים: במאי קמיפלגי במה, באיזה עיקרון, נחלקו? — בית שמאי סברי סבורים כי לא אמרינן אין אנו אומרים שיש לפסול גט זה משום גזרה שמא יאמרו האנשים גיטה קודם לבנה, שהרי יתכן שיתן לה את הגט זמן רב לאחר שכתבו, ובינתיים יוולדו לה ילדים ממנו, ועלולים אנשים לומר שנתגרשה באותו זמן הכתוב בגט — לפני שנולדו הילדים, ומזנות נולדו.

32 ובית הלל סברי סבורים כי אמרינן אומרים אנו גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה, ולכן יש לפסול כל גט שהתייחדה האשה עם בעלה לאחר כתיבתו.

33 אמר ר' אבא אמר שמואל: אף לדעת בית הלל, אם נישאת האשה על סמך גט ישן, שנתנו לה בעלה בלא לשאול דעת חכמים — לא תצא, שאין גזירה זו חמורה כל כך כדי לבטל את הגט גם במקרה שכזה.

34 ואיכא דאמרי ויש שאומרים, שאמר ר' אבא אמר שמואל: אם נתגרשה בגט כזה, שלא שאל הבעל את דעת החכמים, ונתנו לה — יכולה האשה אף שתינשא לכתחלה על סמך גט זה, ואין מחייבים אותה להמתין עד שיכתוב לה הבעל גט חדש.

35 ד משנה כתב בגט תאריך לשום לשם למנין שנות מלכות שאינה הוגנת מלכות אחרת שאינה שולטת באותו מקום, או כתב לשום מלכות מדי, או לשום מלכות יון שכבר בטלו מן העולם, או כתב תאריך למנין שנות בנין הבית בית המקדש, או לחורבן הבית, בכל אלה, כיון שהיתה המלכות מקפידה שיכתבו בשטרות את התאריך הרשמי שלה, תיקנו חכמים שיעשו כך בגיטין, וכל המשנה עבר על תקנת חכמים בגיטין ופסל את הגט.

36 וכן אם היה במזרח וכתב שמקום הגט במערב, או היה במערב וכתב שמקום הגט במזרח — בכל אלה הגט פסול, ואם גירשה בגט זה ונישאה לאחר — תצא מזה ומזה, גם מבעלה הראשון וגם מן השני, וצריכה גט מזה ומזה.

37 ואין לה לא כתובה ולא פירות של נכסיה שאכל הבעל, ולא טענה למזונות, ולא לבלאות בלאי של בגדיה שהשתמש בהם שיחזירם לה, לא על זה, הבעל הראשון, ולא על זה, הבעל השני.

38 אם נטלה דברים אלה מזה ומזה — תחזיר מה שנטלה. והולד שנולד — ממזר מזה ומזה. ולא זה וזה, לא בעל ראשון ולא שני מטמאין לה במותה, ככל בעל על אשתו, אם היו כהנים, ולא זה וזה זכאין לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה.

39 ואם היתה בת ישראל הרי היא נפסלת על ידי כך מן הכהונה משום איסור זונה,