רי"ף בבא קמא ד׳ ב

1 איהו לא אזלא פשיטא אלא דבלאו איהו נמי אזלא מאי קעביד מתקיף לה רב פפא ותו ליכא והא איכא הא דתניא חמשה שישבו על ספסל אחד ולא שברוהו ובא אחד וישב עליו ושברו האחרון חייב ואמר רב פפא כגון פפא בר אבא היכי דמי אי דבלאו איהו לא מתבר פשיטא אלא דבלאו איהו נמי מתבר מאי קעביד סוף סוף מתניתין היכי מיתרצא לא צריכא דבלאו איהו קא מיתבר בתרתי שעי והשתא איתבר בחדא שעתא דאמרינן ליה אי לאו את הוה יתיבנא פורתא וקיימינן ולימא להו אי לאו אתון בגואי דידי לא הוה מיתבר כלל לא צריכא דבהדי דקם מסמיך סמיך בהו פשיטא מהו דתימא כחו לאו כגופו דמי קמ"ל דכחו כגופו דמי וכל היכא דגופו תבר כחו נמי תבר:

2 חבתי בתשלומי נזקו: חבתי בנזקו לא קתני אלא בתשלומי נזקו תנינא להא דתנו רבנן תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבלה:

3 תניא שמות כ״ב:י״ב אם טרוף יטרף יביאהו עד הטרפה עד דף יא. יביא עדים שנטרפה באונס ופטור אבא שאול אומר יביאהו עד יביא עדודה לבית דין ודכולי עלמא פחת נבלה דניזק הוי ובטורח נבילה קא מיפלגי כדתניא אחרים אומרים מנין לבעל בור שחייב להעלות שור מבורו שנאמר שם כסף ישיב לבעליו והמת:

4 אמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לניזקין ולשואל ההוא גברא דשאיל נרגא מחבריה תבריה אתא לקמיה דרב אמר ליה זיל שלים ליה נרגא מעליא אמרי ליה רב כהנא ורב אסי