רי"ף בבא קמא מ״א

1 אריא ארבעת לי אמיצראי משמתינן ליה עד דאתי ומקבל כל אונסא דאתי מחמתיה:

2 המציל מן הנהר ומן הלסטים אם נתייאשו הבעלים הרי אלו שלו אם נתייאשו אין סתמא לא אמר רב אסי לא שנו אלא בלסטין עכו"ם דדיינו בגיותא אבל בישראל דאמרי מי יימר אפילו סתמא נמי איאושי מיאש:

3 מתני' אמר רבי יוחנן בן ברוקה נאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה ומהלך בתוך שדהו ונוטל את נחילו ואם הזיק משלם מה שהזיק אבל לא יקוץ את הסוכה על מנת ליתן דמים רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר קוצץ ונותן דמים:

4 גמ' דף קיד: אמר רב אשי אין מסיח לפי תומו כשר אלא לעדות אשה בלבד אמר ליה רבינא לר' אשי והא נחיל של דבורים א"ל בקנין דרבנן וההוא עובדא נמי

5 דהוה קמיה דרבי מעשה באדם אחד שהיה מסיח לפי תומו ואמר אני ואימא נשבינו לבין האומות יצאתי לשאוב מים ודעתי על אימא ללקט עצים ודעתי על אימא והשיאה רבי לכהונה על פיו משום דבשבויה הקילו רבנן:

6 הא דתניא דרבי ישמעאל ברבי יוחנן בן ברוקה אומר תנאי ב"ד הוא שיהא זה יורד לשדה חבירו וקוצץ סוכה של חבירו ומציל נחילו ונותן דמי סוכה מתוך נחילו וכן תנאי ב"ד הוא שיהא זה מפרק את עציו ומציל פשתנו של חבירו ונוטל דמי עציו מתוך פשתנו של חבירו וכן תנאי בית דין שיהא זה שופך את יינו ומציל דבשנו של חבירו ונוטל דמי יינו מתוך דבשנו של חברו

7 חזינן מאן דאמר הני כולהו הלכתא נינהו ואנן לא סבירא לן הכי דקי"ל כמתני' דתנן אין לו אלא שברו וגרסי' נמי בס"פ מרובה דף פא: בענין עשרה תנאין שהתנה יהושע ותו ליכא הא איכא הא דא"ר יהודה בשעת הוצאת זבלים אדם מוציא זבלו וצוברו כל ל' יום ברה"ר כדי שיהא נישוף ברגלי אדם וברגלי בהמה שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ והא איכא הא דרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה וכו' ופרקינן דיחידאה לא קאמרינן דביחידאה לא קא מיירי דשמעת מינה הא דר' יהודה והא דר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה כולהו לאו הלכתא נינהו:

8 מתני' המכיר כליו וספריו ביד אחר אם יצא לו שם גניבה בעיר ישבע כמה הוציא ויטול ואם לאו לא כל הימנו שאני אומר מכרן לאחר ולקחם זה ממנו:

9 דף קטו. זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה את את יינו והציל את הדבש לתוכה דף קטו: אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו:

10 שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו יפה מנה ושל חבירו יפה מאתים הניח את שלו והציל את של חבירו אין לו אלא שכרו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו:

11 גמ' דף קיד: וכי יצא לו שם גניבה בעיר מאי הוה דלמא זבוני זבנינהו והוא ניהו דקא מפיק שמא אמר רב יהודה אמר רב הכא במאי עסקינן כגון שבאו בני אדם ולנו בתוך ביתו ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כלי נגנבו כלי ודלמא עילה מצא רב כהנא מסיים בה משמיה דרב כגון שהיתה מחתרת חתורה ובני אדם שלנו בתוך ביתו יצאו ואבונקראות של כלים על כתפיהם והכל אומרים נגנבו כליו של פלוני ודלמא כלים שקול ספרים לא שקול ואסיקנא א"ר אבהו באומרים הללו כליו של פלוני והללו ספריו של פלוני:

12 אמר רבא לא שנו אלא בבעל הבית העשוי למכור את כליו אבל בבעל הבית שאינו עשוי למכור את כליו לא צריך דף קטו. כולי האי ודלמא איצטריך ליה זוזי וזבין אמר רב אשי הרי יצא לו שם גניבה בעיר:

13 אתמר גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב רב משמיה דרבי חייא אמר הדין עם הראשון ר' יוחנן משמיה דר' ינאי אמר הדין עם השני אמר רב פפא דכ"ע גלימא למריה הדר והכא בעשו בו תקנת השוק קא מיפלגי ומאי הדין הדין עם דין הלוקח רב משום ר' חייא אמר הדין עם הראשון דינא דלוקח למישקל זוזיה מגנב סבר לא עשו בו תקנת השוק ר' יוחנן אמר הדין עם השני דינא דלוקח למישקל זוזיה מבעל הבית