1את החררה וכו': איתמר אשו רבי יוחנן אמר אשו משום חציו כלומר כאילו בידו הזיק ריש לקיש אמר אשו משום ממונו כלומר כאילו שורו הזיק:2דף כב: אמר רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לר' יוחנן קרא דכתיב שמות כ״ב:ה׳ כי תצא אש ומצאה קוצים תצא מעצמה שלם ישלם המבעיר את הבערה ש"מ אשו משום חציו מתניתא דתניא פתח הכתוב דף כג. בנזקי ממונו וסיים בנזקי גופו לומר לך אשו משום חציו אי הכי טמון באש דפטר רחמנא היכי משכחת לה וכו' אלא מאן דאית ליה משום חציו אית ליה משום ממונו כגון שהיה לו לגדור ולא גדר דהתם לענין גלוי שורו הוא דלא טפח ליה באפיה וכי מאחר דמאן דאית ליה משום חציו אית ליה נמי משום ממונו מאי בינייהו איכא בינייהו לחייבו בד' דברים דמאן דאית ליה משום חציו מחייבי' ליה בארבעה דברים ולמאן דלית ליה משום חציו לא מחייבי' ליה בארבעה3דברים:4והכלב שנטל חררה כו': מאן חייב בעל כלב ולחייב נמי בעל גחלת כששמר גחלתו.5אי כששמר גחלתו מאי בעי התם כשחתר.6אמר רב מרי בריה דרב כהנא זאת אומרת סתם דלתות חתורות הן אצל הכלב דאכלה היכא אילימא דאכלה בגדיש דעלמא הא בעינן ובער בשדה אחר וליכא לא צריכא דאכלה בגדיש דבעל חררה דף כג: תניא הנכנס לחצר של בעל הבית שלא ברשות ונגחו שורו של בעל הבית ומת השור בסקילה והבעלים פטורין מן הכופר בעלים פטורין מן הכופר מאי טעמא דא"ל מאי בעית ברשותי שורו נמי לימא ליה מאי בעית ברשותי לענין קטלא לא אמרינן:7הנהו עיזי דבי תרבו דהוו קא מפסדי להו לרב יוסף אמר ליה לאביי זיל אימא להו למרייהו דלצנעינהו א"ל אמאי איזיל דאי אזילנא אמרו לי לגרור מר גדירא לארעיה ואי גדרי שן דחייב דחמנא היכי משכחת לה כשחתרה אי נמי בנפל גודא בליליא וקי"ל כרב יוסף וליתא לדאביי דשינויא בעלמא הוא:8מכריז רבה ואיתימא רב יוסף דסלקין לעילא ודנחתין לתתא הני עיזי דשוקא מתרינן במרייהו זימנא תרי ותלתא אי צייתי צייתי ואי לאו שחטינן להו ואמרינן ליה תא תיב אמסחתא וקבל זוזך:9מתני' איזהו תם ואיזהו מועד מועד שהעידו בו שלשה ימים ותם משיחזור בו ג' ימים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר מועד שהעידו בו שלשה פעמים ותם שהתינוקות ממשמשין בו :10גמ' דף כד. תנו רבנן איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים ותם שהתינוקות ממשמשין בו ואינו נוגח דברי רבי יוסי רבי שמעון אומר מועד כל שהעידו בו ג' פעמים ולא אמרו ג' ימים אלא לחזרה בלבד:11אמר רב נחמן אמר רב אדא בר אהבה הלכה כר' יהודה במועד שהרי רבי יוסי מורדה לו והלכה כר"מ בתם שהרי רבי יוסי מודה לו דרבי יוסי נמוקו עמו:12דף כד: איבעיא להו המשסה כלבו של חבירו בחבירו מהו משסה ודאי פטור בעל כלב מאי מצי למימר ליה מאי עבדי לך או דילמא אמרינן ליה כיון דידעת ביה בכלבך דמשסו ליה ומשתסי לא איבעי לך לאשהוייה
