רי"ף בבא קמא ל״ו

1 יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח :

2 לצבוע לו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום רבי מאיר אומר נותן לו דמי צמרו רבי יהודה אומר אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח:

3 גמ' מאי כעור אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שצבעו כלבוס :

4 דף קא. תנו רבנן הנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל ספסל ועשה מהן כסא רבי מאיר אומר נותן לו דמי עצים רבי יהודה אומר אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח ומודה רבי מאיר בנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא נאה ועשה מהן כסא בעור ספסל נאה ועשה מהן ספסל כעור אם השבח יתר על ההוצאה נותן לו את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח והלכתא כרבי יהודה:

5 איבעיא להו יש שבח סממנין על גבי הצמר או אין שבח סממנין על גבי הצמר היכי דמי אי דגזל סממנין ודייקינהו ותרינהו וצבע בהו תיפוק לי דהא קננהו בשינוי לא צריכא כגון דגזל צמר וסממנין שרויין דחד וצבעיה לההוא צמר בהנך סממנין וקא מהדר ליה ניהליה לצמר ואייקר ליה בדמי לא קא מיבעיא לן דהא יש שבח סממנין

6 אלא כי קא מיבעי לן דזל ציבעא מאי מי אמרי' יש שבח סממנין על גבי הצמר והא קא מהדר ליה או דלמא אין שבח סממנין על גבי הצמר וצמר קא מהדר ליה וסממנין לא קמהדר ליה אי נמי כגון דצמר דחד וסממנין דחד ואתא קוף צבעיה להאי צמר מהני סממנין יש שבח סממנין על גבי הצמר ואמר ליה הב לי סממנאי דגבך נינהו או דלמא אין שבח סממנין על גבי הצמר ואמר ליה לית לך גבאי ולא מידי ולא איפשיטא:

7 ת"ר הנותן מעות לשלוחו דף קב: ליקח בהן חטין ולקח בהן שעורין שעורין ולקח בהן חטין תנא חדא אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו ותניא אידך אם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לאמצע א"ר יוחנן לא קשיא הא רבי מאיר דאמר קננהו בשינוי והא ר' יהודה דאמר לא קני להו בשינוי ורבי אלעזר אמר הא והא רבי מאיר ולא קשיא כאן לאכילה כאן לסחורה וכיון דקי"ל ברבי יהודה חזינן אם לסחורה נתן לו בתורת שותפות אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לאמצע דאפילו לר"מ ביון דלסחורה יהבינהו ניהליה לא קני לה בשינוי ואם לא נתן לו בתורת שותפות אלא לקנות בהן חטין לסחורה לא יטול ממנה

8 כלום אם פחתו פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הותירו הותירו לבעל המעות וכן אם נתן לו מעות לקנות לו בהן חטין לאכילה וקנה לו שעורים אם פחתו פחתו לשליח ואם הותירו הותירו לבעל המעות דלא אמרינן הותירו לאמצע אלא כשנתן לו מעות בתורת שותפות ליקח בהן חטין ולקח בהן שעורין שעורין ולקח בהן חטין אבל שלא בתורת שותפות בין לסחורה בין לאכילה אליבא דר' יהודה חד דינא הוא אם הותירו הותירו לבעל המעות ואם פחתו פחתו לשליח וכן הלכתא.

9 ת"ר הלוקח שדה בשם חבירו אין כופין אותו למכור ואם אמר לו ע"מ כן כופין אותו למכור מאי קאמר אמר אביי ה"ק הלוקח שדה בשם חבירו דף קג. אין כופין את המוכר למכור ואם א"ל ע"מ כן כופין את המוכר למכור

10 פירוש כגון ראובן שקנה שדה משמעון וא"ל ללוי קניתיה וכתב לו שטר מכר בשם לוי ואחר כן חזר וא"ל אותה השדה שקניתי ממך ואמרתי לך ללוי קניתיה לא ללוי קניתיה אלא לעצמי קניתיה ועכשיו כתוב לי שטר מכר בשמי אין מחייבין את המוכר לכתוב לו שטר אחר של מכר בשמו ואם אמר לו בתחלה שדה זו לעצמי אני קונה אותה ואני כותב שטר מכר כשם לוי כדי שלא יודע כי לעצמי קניתיה ולאחר זאת תכתוב לי שטר מכר בשמי כופין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשמו ואפילו אמר לעדים בפני המוכר שטר אחר עוד תכתבו לי על שדה זו מחייבין את המוכר לכתוב לו שטר אחר בשמו:

11 רב כהנא יהיב זוזי אכיתנא לסוף אייקר כיתנא זבנוה ניהליה מרואתא דכיתנא אתא לקמיה דרב א"ל איזיל אשקול זוזי א"ל אי כי קא מזבני ליה לכיתנא אמרי האי כיתנא דכהנא הוא זיל שקול ואי לא לא תשקול רב לטעמיה דאמר רב עושין אמנה בפירות ואין עושין אמנה בדמים ולית הלכתא כוותיה דרב דקי"ל כרבי ינאי דאמר בפרק איזהו נשך דף סג. מה לי הן ומה לי דמיהן:

12 מתני' הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן הוא לשליח בית דין ואם מת יחזיר ליורשיו:

13 גמ' דף קד. ולא יתן לא לבנו ולא לשלוחו:

14 איתמר שליח שעשאו בעדים רב חסדא אמר הוי שליח ורבה אמר לא הוי שליח ר"י ור"א דאמרי תרוייהו שליח שעשאו בעדים