רי"ף בבא קמא כ״ד

1 גדר בפני בהמת חבירו והכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה והשוכר עידי שקר להעיד והיודע לחבירו עדות ואינו מעיד לו:

2 אמר מר הפורץ גדר לפני בהמת חבירו היכי דמי אילימא בכותל בריא בידי אדם נמי איחיובי מיחייב אכותל אלא דף נו. בכותל רעוע:

3 הכופף קמתו של חבירו בפני הדליקה היכי דמי אילימא דמטיא ליה ברוח מצויה בידי אדם נמי איחיובי מיחייב אלא ברוח שאינה מצויה רב אשי אמר טומן קמתו איתמר משום דשויה טמון באש:

4 והשוכר עדי שקר היכי דמי אילימא לנפשיה ממונא בעי לשלומי אלא לחבריה:

5 והיודע עדות לחבירו ואינו מעיד לו ואפילו בחד סהדא משום דמחייבין ליה אפומיה שבועה דאורייתא:

6 ואיכא נמי מילי אחריני דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ואלו הן הנותן סם המות לפני בהמת חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים והשולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים והמבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים נשברה כדו ולא סילקה נפלה גמלו ולא העמידה ר"מ מחייב בהיזקן וחכ"א פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים:

7 מתני' דף נה: הניחה בחמה או שמסרה ביד חרש שוטה וקטן ויצאה והזיקה חייב:

8 הוציאוה ליסטין חייבין מסרה לרועה נכנס הרועה תחתיו:

9 נפלה לגנה ונהנית משלם מה שנהנית ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה:

10 כיצד משלם מה שהזיקה שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה:

11 ר"ש אומר אם אכלה פירות גמורין ישלם פירות גמורין אם סאה סאה ואם סאתים סאתים:

12 גמ' דף נו: תחתיו דמאן אילימא תחתיו דבעל תנינא חדא זימנא מסרו לשומר חנם ולשואל לנושא שכר ולשוכר כולן נכנסו תחת הבעלים אלא תחתיו דשומר כגון שמסרה הרועה לברזיליה דאורחיה דרועה לממסריה לברזיליה אבל לרועה דעלמא לא דקי"ל שומר שמסר לשומר חייב:

13 איתמר שומר אבדה רבה אמר כש"ח דמי ורב יוסף אמר כש"ש דמי רבה אמר כש"ח דמי מאי הנאה דקא מטיא ליה מיניה ורב יוסף אמר כש"ש דמי בההיא הנאה דלא בעי מיתב ריפתא לעניא דאמר מר כל העוסק במצוה פטור מן המצוה הוי עלה שומר שכר וקי"ל בהא כרב יוסף דאמרינן בפ' השוכר את האומנין דף פב. ובפ' שבועת הדיינין דף מד: דכ"ע אית להו דרב יוסף אלמא הלכתא כוותיה:

14 נפלה לגנה ונהנית משלם מה

15 שנהנית ואפי' נחבטה על גבי ירקות או על גבי פירות והוזקו משלם מה שנהנית וכל שכן אם אכלה:

16 היכי נפלה רב כהנא אמר דף נח. שהוחלקה במי רגליה ורב אמר כגון שדחפוה חברותיה מאן דאמר כגון שדחפוה חברותיה כ"ש שהוחלקה במי רגליה ומ"ד כגון שהוחלקה במי רגליה אבל דחפוה חברותיה פשיעה היא ומשלמת מה שהזיקה דא"ל איבעי לך לאעבורי חדא חדא והכי הלכתא:

17 אמר רב כהנא לא שנו אלא באותה ערוגה אבל מערוגה לערוגה משלמת מה שהזיקה ור' יוחנן אמר אפי' מערוגה לערוגה ואפילו כל היום כולו עד שתצא ותחזור אמר רב פפא לא תימא עד שתצא לדעת ותחזור לדעת אלא כיון שיצאת לדעת אף על פי שחזרה שלא לדעת משלמת מה שהזיקה מאי טעמא כיון דאליפא להתם כל אימת דמשתמטא להתם רהטא וכן הלכתא:

18 דף נז: נפלה לגינה ונהני' משלמת מה שנהנית:

19 אמר רב בנחבטה אבל אכלה אפילו מה שנהנית נמי אינה משלמת נימא רב לטעמיה דאמר רב היה לה שלא תאכל אמרי היכא דאיתזקה היא דמצי אמר היה לה שלא תאכל אבל לאזוקי היא אחרינא דמיפטרת לשלומי מי אמר רב אלא דף נח. לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא היכא דאכלה דמשלמת מה שנהנית אבל נחבטה ליהוי כמבריח ארי מנכסי חבירו ומה שנהנית נמי לא משלמת קמ"ל ואימא ה"נ מבריח ארי מנכסי חבירו מדעתו האי שלא מדעתו הוא א"נ מבריח ארי מנכסי חבירו הוא דלא פסיד האי פסיד ע"כ:

20 כיצד משלם מה שהזיקה שמין בית סאה וכו':

21 דף נח: היכי שיימינן א"ר יוסי בר חנינא סאה בששים סאה חזקיה אמר קלח בששים קלחים רבי ינאי אמר תרקב בששים תרקבים וסוגיין כחזקיה דאמר קלח בששים קלחים כלומר אפילו לא אכלה אלא קלח אחד שמין אותו בששים קלחים וכן כל דבר שהיא אוכלת שמין אותו בששים כמותו בין מעט בין הרבה:

22 ת"ר אין שמין קב בפני עצמה מפני שמשביח ולא בית כור כפני עצמו מפני שפוגם מאי קאמר אמר רב הונא בר מנוח הכי קאמר אין שמין קב בפני עצמו מפני שמשביח ניזק ולא קב בבית כור מפני שפוגם ניזק אלא בששים כחזקיה:

23 ההוא גברא דקץ