רי"ף בבא קמא ל״ב

1 יורש מוחל ואי מחייבה לה לזבוני כתובתה בטובת הנאה ותתיב ליה ודאי הדרה ומחלה לכתובתה לגבי בעלה ואפסודי ללוקח בידים לא מפסדינן ליה ואי אמרת תזבין כתובתה לההוא גברא דאזקתיה דף פט: דאי מחלה כתובתה לגבי בעלה לית ליה פסידא ללוקח דהשתא נמי לאו מידי יהבא ליה סוף סוף כל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן ליה:

2 מתני' דף פז. המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת פטור מכולן מפני שנידון בנפשו: החובל בעבד כנעני שלו פטור מכולן: דף צ. התוקע לחברו נותן לו סלע רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה סטרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז והכל לפי כבודו צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו פרע ראשה של אשה נותן ארבע מאות זוז דף צ: זה הכלל הכל לפי כבודו אמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאלו הם בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב

3 ומעשה באחר שפרע ראשה של אשה בשוק ובאת לפני ר"ע וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו שמרה כשהיא עומדת על פתח חצרה ושיבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן וגלתה את ראשה והיתה מטפחת ומנחת ידה על ראשה העמיד לה עדים ובא לפני ר"ע א"ל רבי לזו אני נותן ד' מאות זוז אמר לו לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אע"פ שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבין והקוצץ נטיעותיו אע"פ שאינו רשאי פטור ואחרים שקצצו אותן חייבין:

4 גמ' דף צא. איבעיא להו יש אומד לנזקין או אין אומד לנזקין מי אמרינן לקטלא הוא דאמדינן בהכי נפקא נשמה בהכי לא נפקא אבל לנזקין כל דהו או דלמא לא שנא ולמימד לגברא לא מיבעיא לי דודאי אמדינן ליה במה מיקצר ובמה לא מיקצר אלא כי קא מיבעיא לן למימד חפצא מי עביד האי נזקא או לא ופשטינן תא שמע שמעון התימני אומר מה אגרוף מיוחד שמסור לעדה ולעדים פרט לכשיצתה אבן מתחת ידי עדים שהוא פטור והכא שבת וריפוי כתיבה ביה ש"מ יש אומד לנזקין שמע מינה:

5 תניא הכהו על עינו וסימאה על אזנו וחרשה עבר יוצא בהן לחירות כנגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע אין העבד יוצא בהן לחירות:

6 המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים כיצד תקע באזנו וחרשו פטור אחזו ותקע באזנו וחרשו

7 חייב וכל הני חמשה דברים נזק וצער וריפוי ושבת ובושת אומדין אותו ונותנין לו מיד אמדוהו והיה מתנונה והולך אין נותנין לו אלא כמו שאמדוהו אמדוהו והבריא נותנין לו כל מה שאמדוהו מסייע ליה לרבא דאמר רבא האי מאן דאמדוהו לכוליה יומא ואיתפח ולפלגיה דיומא קא עביד עבידתא יהיב ליה דכוליה יומא משמיא הוא דרחימו עליה:

8 רקק והגיע בו הרוק אמר רב פפא ל"ש אלא בו אבל בבגדו לא אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי בר חנינא זאת אומרת ביישו בדברים פטור מכלום:

9 ירושל' פירקין הל' ו תני רב קרני לבעיטה אחת לרכובה שלש לסנוקרת חמש עשרה חד אמר בשום ריש לקיש המבייש את הזקן נותן לו בשתו שלם חד בר נש אקפד לרבי יהודה בר חנינא אתא עובדא קמי ריש לקיש וקנסיה ליטרא דדהבא:

10 הכל לפי כבודו איבעיא להו ת"ק לקולא קאמר או לחומרא קאמר לקולא קאמר דאיכא עני דלא בעי למשקל כולי האי או דלמא לחומרא קאמר דאיכא עשיר דבעי למיתב ליה טפי ת"ש מדקאמר רבי עקיבא אפילו עניים שבישראל רואין אותם כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב שמע מינה דתנא קמא לקולא קאמר שמע מינה:

11 ומעשה באחד שפרע ראשה של אשה וכו': ומי יהבינן זמן לחבלות והא אמר רבי חנינא אין נותנין זמן לחבלות אמרי כי לא יהבינן זמן לחבלות דחסריה ממונא אבל לבושת דלא חסריה ממונא יהבינן:

12 דף צא: הקוצץ נטיעותיו כו': תנא רבה בר בר חנה קמיה דרב שורי הרגת נטיעותי קצצת אתה אמרת לי להרגו אתה אמרת לי לקצץ פטור אמר ליה לא שבקת חיי לשום בריה כל כמיניה אמר ליה איסמיה א"ל תתרגם מתניתך בשור העומד להריגה ובאילן העומד לקציצה א"ל אי הכי מאי קא טעין א"ל אנא בעינא למעבדה להא מצוה כדתניא ויקרא טז ושפך וכסה מי ששפך הוא יכסה ומעשה באחד ששפך וקדם חבירו וכסה וחייבו ר"ג ליתן לו י' זהובים

13 איכא מאן דאמר האי דחייביה ר"ג להאי גברא י' זהובים קנסא הוא דקנסיה ולא גמרינן מינה לדינא אחרינא וכד מעיינת בגמרא לא אשכחת להאי סברא דאי סלקא דעתך קנסא הוא דקניס רבן שמעון בן גמליאל ולא גמרינן מינה לדינא אחרינא אמאי קא גמר מינה רב להא דתנן נטיעותי קצצת אתה אמרת לי לקצצן פטור דשמעי' מינה טעמא דאמר הכי הא לא אמר הכי חייב אלא לאו דינא הוא וגמרינן מיניה:

14 אמר רב דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצנו רובע שאני זיתים דחשיבי א"ר חנינא לא שכיב שבחת ברי אלא דקצץ תאנה בלא זמנה אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר:

15 תניא נמי הכי דברים כא רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל דברים כא כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופינו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל הוא להקדים סרק למאכל יכול אפי' מעולה בדמים ת"ל רק:

16 שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי כי קא אכיל טעם בהו טעמא דחמרא א"ל מאי האי א"ל בגופני קיימא א"ל מכחשא בחמרא כולי האי למחר אייתי ליה מקורייהו רב חסדא חזא תאלי בי גופני אמר ליה לאריסיה עקרינהו גופני קני דיקלי דיקלי לא קנו גופני:

17 מתני' אע"פ שנתן לו אין נמחל לו עד שיבקש ממנו