רי"ף בבא קמא ל״ה

1 מטבע היוצא באותה שעה ושמואל אמר יכול לומר לו לך והוציאו במישן אמר רב נחמן מסתברא מילתא דשמואל דאית ליה אורחא למישן אבל ליה ליה אורחא למישן לא:

2 בעא מיניה רבא מרב חסדא המלוה את חברו על המטבע והוסיפו עליו מהו א"ל נותן לו מטבע היוצא באותה שעה א"ל ואי כי נפיא א"ל אין א"ל ואפי' כי תירטא א"ל אין והא קא זילי פירי אמר רב אשי ניחזי אנן אי מחמת טיבעא זול מנכי ליה דף צח. ואי מחמת תרעא זול לא מנכי ליה והא קא שבח לענין נסכא אלא כי הא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע עבדו עובדא בזוזא דאגרדמים טייעא עד עשרה בתמניא

3 פירוש כגון דהוה ליה גביה חבריה מאה זוזי כל זוזא מינייהו אית ביה תמניא פריטי ואוסיפו עליה השתא ועבדוניה לכל זוזא עשרה פריטי חזינן אי לא קא זילי פירי מחמת ההיא תוספת אלא תרעא כדקאי קאי יהיב ליה השתא מאה זוזי מהאי טיבעא דהוא סכום כל מה דאית ליה גביה מההוא טיבעא קמא ולא מנכי ליה כלום ואע"ג דקא שבח לענין נסכא חומשא מלבר דאינון תרתי פריטי בכל זוזא כיון דליכא גביה שבחא לענין פירי לא איכפת לן בההיא תוספת חומשא דאיכא בנסכא והיינו דקאמר רב חסדא נותן לו מטבע היוצא באותה שעה ואי קא זילי פירי מחמת ההיא תוספת אפילו לא אוסיפו עליה אלא כל שהוא מגבי ליה מהאי טיבעא כוותיה ואי אוסיפו עליה טפי מחומשא אע"ג דלא קא זילי פירי לא יהיב מהא טיבעא דנפיק אלא כשיעורא דאית ליה מטיבעא קמא וכ"ש אי קא זילי פירי דמנכי ליה כל דהוא טופיאנאה דאוסיפו ליה עד גמירא

4 והוא הדין למלוה את חברו על המטבע ופחתו ממנו והוא הדין נמי במקום שנושאין ונותנין בכספים של משקל ופחתו מן הכסף שבהן או שהוסיפו עליו הכל ענין אחד הוא:

5 הא דאמר רבה הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור והצורם באוזן פרתו של חבירו פטור והשורף שטרותיו של חבירו פטור לית הלכתא כוותיה בכלהו דהא אסיקנא דף צח: אמר אמימר למאן דדאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי שטרא מעליא ולמאן דלא דאין דינא דגרמי מגבי ביה דמי ניירא בעלמא הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבייה כי כשורא לצלמי וכן הלכתא

6 אלא מיהו ה"מ היכא דקא מודי ליה דקושטא קא טעין עליה ומחמת דשריף ליה לשטריה הוא דלא מצי גבי ליה אבל היכא דלא קא מודי ליה דקושטא קא טעין אי נמי מודי ליה ולאו מחמת דשריף ליה לא מצי גבי לא מיחייב כדאמרינן מתקיף ליה רמי בר חמא היכי דמי אי איכא סהדי דחתימי עלה דידעי מאי הוה כתיב בשטרא ניכתוב ליה שטרא אחרינא ואי דליכא סהדי מנא ידעינן אמר רבא תהא במאמינו:

7 פירות והרקיבו משלם כשעת הגזלה והא תניא פירות והרקיבו אומר לו הרי שלך לפניך אמר רב פפא לא קשיא כאן שהרקיבו כולן כאן שהרקיבו מקצתן:

8 מתני' נתן לאומנין לתקן וקלקלו חייבין לשלם נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לתקן וקלקל חייב לשלם:

9 הבנאי שקבל עליו את הכותל לסותרו ושיבר את האבנים או שהזיקן חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב:

10 גמ' אמר רב אסי לא שנו אלא שנתן לחרש שידה תיבה ומגדל לנעוץ בהן מסמר ושיברן אבל נתן לחרש עצים לעשות מהן שידה תיבה ומגדל ועשה מהן שידה תיבה ומגדל

11 ושיברן פטור מ"ט אומן קונה בשבח כלי ואסקא רבא דף צט: דכ"ע אין אומן קונה בשבח כלי ושמעינן מיניה דליתא לדרב אסי אלא חייב לשלם דמי שידה וכן הלכתא:

12 תנו רבנן המוליך חטיו לטוחן ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן חייב לשלם קמח לנחתום ועשאו פת ניפולין בהמה לטבח וניבלה חייב מפני שהוא כנושא שכר:

13 אמר רבי יוחנן טבח אומן שקלקל חייב והוא דעבד בשכר דאמר רבי זירא הרוצה שיתחייב לו טבח יקדים לו דינר:

14 אבל אומן דעביד בחנם פטור כי ההוא גברא דאתא לקמיה דרבי יוחנן ואמר ליה זיל אייתי ראיה דמימחית לתרנגולי ופטירת:

15 המראה דינר לשולחני ונמצא רע תני חדא אומן ה"ז פטור הדיוט ה"ז חייב ותניא אידך בין אומן בין הדיוט חייב אמר רב פפא כי תניא ההיא אומן הרי זה פטור כגון דנכו ואיסור דלא צריכי למיגמר כלל:

16 ההיא איתתא דאחזיא ליה דינרא לרבי חייא אמר לה שפירא הוא לסוף אתאי אמרה ליה אזלי אחויתיה ואמרו לי דסניא הוא ולא קא נפיק לי א"ל לרב זיל חלפיה ניהלה וכתוב אפינקסך דין עסק ביש:

17 והא רבי חייא לא צריך למגמר ר' חייא לפנים משורת הדין הוא דעבד כדתני רב יוסף שמות יח והודעת להם זה בית חייהם דף ק. את הדרך זה גמילות חסדים ילכו זה ביקור חולים.

18 בה זו קבורה. ואת המעשה זה הדין.

19 אשר יעשון זה לפנים משורת הדין:

20 רשב"ל אחוי דינרא לרבי אלעזר אמר ליה מעליא הוא אמר חזי דעלך קא סמיכנא א"ל אמאי דאי משתכח בישא בעינא לשלומי לך והא את הוא דאמרת מאן דדאין דינא דגרמי ר"מ מאי לאו ר"מ ולא סבירא לך כוותיה א"ל לא ר"מ וסבירא לן כוותיה דתנן מחיצת הכרם שנפרצה דף קב אומרים לו גדור נתייאש ממנה ולא גדרה הרי זה קידש וחייב באחריותו:

21 שמעינן מינה דהדיוט לא מיחייב לשלומי עד דמודע ליה דעליה קא סמיך דאי לא מודע ליה מצי א"ל לא ידענא דעלי קא סמכת ואי מוכחא דעליה קא סמיך לא צריך לאודועיה:

22 מתני' נתן צמר לצבע והקדיחתו היורה נותן לו דמי צמרו צבעו כעור אם השבח