רש"י על ראש השנה ל״ב

1 וקבעיה בשמיה - למנותה עם שאר תקנותיו ולהכי תנא תשע תקנות:

2 מתני' סדר ברכות אומר אבות וגבורות כו' וקדושת היום ותוקע כו' — דמצוה בשלש תקיעות של שלש שלש כדתניא לקמן בפירקין ראש השנה דף לג::

3 גמ' רחמנא אמר אידכר - כדתניא בברייתא לקמן:

4 לימא תשע דהואיל ואשתני - מלכיות מזכרונות לענין תקיעה שאין תוקעין בהן אשתנו נמי לפחות מהן:

5 בני אלים - לישנא דתקיפי כמו ואת אילי הארץ לקח יחזקאל י״ז:י״ג:

6 הבו לה' - הזכירו לפניו האיתנים:

7 מפני מה לא נאמר שבתון שבות שהרי פתח בו הכתוב תחילה - והוא בא להזהיר על המלאכה שהיא עיקר וכך יפה לדרוש הואיל והוא ראשון במקרא והשביתה ראשונה לכולם:

8 אני ה' אלהיכם - דלעני ולגר תעזוב וסמיך ליה בחדש השביעי זכרון תרועה:

9 אני ה' אלהיכם - הוא לשון אני אדון לכם:

10 אף כאן באמצע - והיום תשע ברכות הן ואומרה בחמישית:

11 ירד רבי יוחנן בן ברוקא לפני התיבה - לפי שמצוה להתפלל במקום נמוך קתני ירד:

12 כר' יוחנן בן נורי - דמתניתין:

13 לא כך היו נוהגין ביבנה - בימי אבא כשהיתה סנהדרין שם:

14 מתני' אין פוחתין מעשרה מלכיות כו':

15 גמ' הנך דכתיב בהו הללוהו בתקע שופר - הנך דהללו אל בקדשו:

16 כנגד עשרת הדברות - דכתיב בהו נמי שופר ולא שמעתיה אלא ראיתיה ביסוד רבינו יצחק בן יהודה:

17 עשרת מאמרות שהעולם נברא בהן - בראש השנה:

18 בראשית נמי מאמר הוא - ואף על גב דלא כתיב ביה ויאמר יהי שמים כמאן דכתיב דמי דבאמירה נמי איברי ולא בידים דכתיב תהילים ל״ג:ו׳ בדבר ה' שמים נעשו:

19 היכי קתני - האי דר' יוחנן בן נורי האי מכולם דקאמר אמאן קאי אתורה נביאים וכתובים קאי דהא מכולהו אמר כדתנן מתחיל בתורה ומשלים בנביא והכי קאמר אם אמר שלש מן התורה ושלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים מכל אחת ואחת יצא ולא פליג אדרבנן אלא אחדא דאינהו אמרי עשרה ואיהו אמר תשעה:

20 או דלמא - האי ג' ג' אמלכיות וזכרונות ושופרות קאי שלש למלכיות ושלש לזכרונות ושלש לשופרות דהוו להו אחת מן התורה ואחת מן הנביאים ואחת מן הכתובים:

21 לא יפחות משבע וכו' - ואי סלקא דעתך שלש מן התורה ושלש מן הנביאים ושלש מן הכתובים לכל אם כן שבע נמי שבע מן התורה ושבע מן הנביאים ושבע מן הכתובים הוה ליה רבי יוחנן בן נורי מוסיף:

22 מתני' אין מזכירין זכרון כו':

23 גמ' דרבים אתו מינה - בההיא פקידה:

24 רבי יהודה אומר ראשונה אחת שניה שתים - מי הוא זה מלך הכבוד לאו ממניינא:

25 זמרו למלכנו - לא קא חשיב רבי יהודה דלא אמליכתיה אלא על אומה אחת:

26 ושוין במלך אלהים כו' - דלא מנינן ישב על כסא קדשו בלשון מלכות:

27 אינו אומרה אלא עם הזכרונות - תרועה לאו לשון שופרות הוא עד דמזכיר שופר בהדיא:

28 ומתחיל בתורה ומשלים בנביאים - והכתובים בינתיים:

29 היו משלימין בתורה - דהוו להו ארבע מן התורה שלש בתחלה ואחת בסוף:

30 ואנן בעינן עשר - וארבע מהן תורה דקאמר רבי יוסי משלים בתורה:

31 מתני' העובר לפני התיבה כו' השני מתקיע - המתפלל תפלת מוספין מתקיע:

32 גמ' בשעת גזרת המלכות שנו - אויבים גזרו שלא יתקעו והיו אורבין להם כל שש שעות לקץ תפלת שחרית לכך העבירוה לתקוע במוספין:

33 מתני' שופר של ראש השנה אין מפקחין עליו וכו' ואין מעבירין עליו את התחום - לילך חוץ לתחום לשמוע תקיעה:

34 ואין חותכין אותו - מפרש בגמרא:

35 אם רצה ליתן לתוכו מים כו' - ולא אמרינן קא מתקן מנא:

36 גמ' השתא דרבנן אמרת לא - איסור תחומין ופיקוח הגל דליכא למגזר אטו דאורייתא אמרת לא:

37 דאורייתא - רוכבין דאיכא למימר שמא יחתוך זמורה ועולה באילן דאיכא למימר שמא יתלוש דאורייתא מיבעיא ויש גמגום בדבר ונראה בעיני דלא גרסינן לה: