רש"י על ראש השנה ל׳

1 ועם בית דין - הוא דתקעינן:

2 אלא דאילו בירושלים - תוקעין בשבת יחידים שאינן שלוחי ב"ד והא מילתא חסרה ממתניתין ומיבעי לן לתרוצה הכי:

3 בין בזמן בית דין - עד שש שעות שהיו בית דין יושבין:

4 בין שלא בזמן בית דין - שהלכו לבתיהן:

5 איכא דמתני לה וכו' - מאי ועם בית דין בפני ב"ד דקאמר רב הונא בזמן ב"ד דהא ליכא לפרושי האי ועם ב"ד בפני ב"ד דהא בכל ארצכם כתיב ויקרא כ״ה:ט׳:

6 ובר"ה לא היו תוקעין - כשחל להיות בשבת אלא בב"ד הגדול של סנהדרין הגדולה המקדשין את החדשים ורבי אליעזר היא:

7 כי מסיים שליחא דציבורא כו' - ואף בי"ט שחל להיות בשבת דלהכי נקט יבנה:

8 אלא לאו דאילו ביובל תוקעין - היחידים בין בזמן בית דין כו':

9 לא לעולם בזמן ב"ד - והכי קאמר ביובל כל יחיד ויחיד תוקע בזמן ב"ד אפי' שלא בפני ב"ד ובר"ה בפני ב"ד אין שלא בפני ב"ד לא:

10 איתמר נמי - כרב הונא:

11 אין תוקעין - יחידים ביוה"כ ביובל אלא בזמן שב"ד יושבין במקומן והתוקעין תוקעין בכל העיר:

12 ננערו לעמוד - נעקרו ממושבם כדי לעמוד ולילך:

13 מתני' בראשונה היה לולב ניטל במקדש שבעה - דכתיב שם כג ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ובמדינה יום אחד דכתיב שם ולקחתם לכם ביום הראשון:

14 ושיהא יום הנף כולו אסור - יום הנפת עומר כולו אסור לאכול מן החדש ומדאורייתא משהאיר מזרח מותר כדאמרינן במנחות דף סח. כתוב אחד אומר עד עצם היום הזה וכתוב אחד אומר עד הביאכם וגו' הא כיצד בזמן הבית עומר מתיר ובזמן שאין עומר עצם היום מתיר:

15 גמ' כי אעלה ארוכה לך וגו' - סיפיה דקרא ציון היא דורש אין לה:

16 מאי טעמא - גזר עליה:

17 דאיבני אימת - שיהא לנו לחוש עכשיו לכך:

18 הרי האיר מזרח התיר - דהא לא היה מזבח:

19 אלא דאיבני בחמיסר - שהיה שהות לקצור במוצאי י"ט ולהביאו למחר כמצותו:

20 מחצות היום ולהלן לישתרי - השתא ולא לגזור עליה רבן יוחנן אלא עד חצות היום ואי נמי מהרה יבנה ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו מחצות היום ולהלן השתא נמי ניכול שפיר אכלי ואפי' הרחוקים מירושלים שלא ראו הקרבתו יש להם לסמוך דודאי קרב כבר דאמר מר הרחוקין היו מותרין בזמן הבית מחצות היום ולהלן ראש השנה כו':

21 לא צריכא דאיבני סמוך לשקיעת החמה דחמיסר אי נמי דאיבני בלילה - רבן יוחנן חושש לשמא יבנה לשקיעת החמה או בליל ששה עשר בחצי הלילה או סמוך לבקרו שלא יהא שהות לקצירתו והבהובו באבוב של קלאין וטחינתו והרקדתו והקרבתו עד חצות ואי הוו רגילי למיכל חדש מחצות היום בזמן הזה אתי למיכל נמי ההוא יומא הכי ועבדי איסורא ואם תאמר היכי משכחת לה דאיבני בחמיסר בי"ט ודאיבני בליליא והא קיימא לן במסכת שבועות דף טו: דאין בנין בהמ"ק לא בי"ט ולא בלילה הני מילי בנין בידי אדם אבל בנין העתיד לבא בידי שמים הוא:

22 בשיטת ר' יהודה אמרה - דאמר מן התורה אסור כל היום בזמן הזה דקסבר עד ועד בכלל:

23 א"ר יהודה גרסי' ולא גרסי' אמר לו ר' יהודה שהרי לא ראהו מימיו אבל תמה בדורו על תקנת רבן יוחנן בן זכאי ואמר מה חידוש חידש ר' יוחנן בן זכאי והלא מן התורה אסור:

24 מדרבנן קאמר - כלומר הוא בא לגזור עליו משום ההוא טעם דלעיל דשמא יבנה:

25 דרש והתקין - דרש להם המקרא והתקין שינהגו איסור לפי שעד עכשיו היה היתר בדבר משקרב העומר שהעומר מתיר:

26 מתני' בראשונה היו מקבלין עדות החדש כו':

27 הלויים בשיר - בגמרא מפרש:

28 נוהגים אותו היום קודש - בר"ה קאי דמשחשכה לילי עשרים ותשעה נהגו בו קודש שמא יבואו עדים מחר ויקדשוהו ב"ד ונמצא שהלילה הזה ליל י"ט הוא וכן למחר כל היום עד המנחה ואם באו עדים קודם המנחה ב"ד מקדשים את החדש ונודע שיפה נהגו בו קודש ואם מן המנחה ולמעלה באו אע"פ שאין ב"ד מקבלין אותן לקדשו היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר אעפ"כ גומרים אותו בקדושה ואסור במלאכה דלמא אתי לזלזולי ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה כל היום ויאמרו אשתקד נהגנו בו קודש חנם ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול:

29 גמ' ה"ג מאי קלקול קלקלו הלוים כו' - ולא גרסינן ת"ר:

30 הכא תרגימו - בבבל:

31 שלא אמרו שירה כל עיקר - בתמיד של בין הערבים לפי שלא ידעו מה שיר יאמרו שמא עוד סוף העדים לבוא היום ושיר של י"ט יש לומר או לא יבואו ונמצא שהוא חול אבל בתמיד של שחר אין ספק שמתוך שברוב השנים אין העדים באין קודם תמיד של שחר וספק יתקדש היום ספק לא יתקדש לא תקנו שיר של י"ט שחרית בר"ה כדתני לקמן תמיד של ר"ה שחרית קרב כהלכתו אבל לתמיד של בין הערבים תקנו שיר של י"ט שכבר באו העדים לפיכך אותה שנה שנשתהו לבא לא ידעו מה יאמרו:

32 פוק תני להו - לבני בבל האומרים לא אמרו שירה כל עיקר שנה להם ברייתא זו שממנה ילמדו שאמרו שיר של חול:

33 קרב כהלכתו - אומרים הלוים על נסכיו שיר של חול כמשפט היום כמו שאנו שונים במסכת תמיד פ"ז משנה ד השיר שהלוים היו אומרים בבית המקדש ביום הראשון כו':

34 הריעו לאלהי יעקב - וכל המזמור והוא שיר של חמישי בשבת בשחרית בחול ואומרין אותו על מוספי ר"ה לפי שהוא יום תרועה:

35 קול ה' יחיל מדבר - כדי להזכיר בר"ה זכות קול שופרות של מתן תורה:

36 ואם חל ר"ה בחמישי בשבת - ובאו עדים קודם תמיד של שחר:

37 לא היו אומרים שחרית - שיר של חול דהיינו הרנינו מפני שחוזר וכופלו שניה במוסף:

38 הפרק - המזמור:

39 הסירותי מסבל שכמו - משום דבר"ה יצא יוסף מבית האסורים:

40 ואם באו עדים - בחמישי בשבת אחר תמיד של שחר דבשעת שיר של תמיד לא היו יודעין אם יתקדש היום וי"ל הסירותי או שמא חול הוא ושירו הרנינו יאמרו הרנינו מספק ויחזרו ויאמרו אותו במוסף ונמצא שכפלוהו:

41 אע"פ שהפרק שלו אומרו וכופלו - אע"פ שהפרשה של מזמור זה תהא אמורה וכפולה היום: