רש"י על ראש השנה י״ז

1 ומצפצפים - צועקים ובוכים מתוך יסורין שעה אחת ועולין:

2 מטה כלפי חסד - הואיל ומחצה על מחצה הם מטה את ההכרע לצד זכות ואין יורדין לגיהנם:

3 בגופן - לקמיה מפרש:

4 המינין - האנשים אשר הפכו דברי אלהים חיים לרעה כגון צדוקים ובייתוסים:

5 והמסורות - מלשינים שמוסרים ממון ישראל ביד העובדי כוכבים:

6 אפיקורוס - מבזה תלמידי חכמים:

7 שכפרו בתורה - האומרים אין תורה מן השמים: שפירשו מדרכי ציבור לא גרסינן דהיינו כל הני דלעיל והך מתני' בסדר עולם והכי גרסינן ליה התם שפירשו מדרכי הצבור כגון המינין והמסורות כו' מדרכי ציבור מדרכי ישראל:

8 ושנתנו חיתיתם - לקמן מפרש:

9 וצורם - כמו וצורתם:

10 שפשטו ידיהם בזבול - שהחריבו בהמ"ק בעוונם:

11 בני מחוזא - מעונגים ושמינים היו:

12 ומקריין בני גיהנם - כך יקראו להם:

13 והאמרת לית לה תקנתא - דנעשין אפר והכא וצרפתים כצרוף את הכסף שימרקו יסוריהן את עוונם:

14 דלה אני במצות - כגון בינוניים שאין זכיותיהן מכריעין לתלות להם בזכותם:

15 ולי יהושיע - להטות כלפי חסד:

16 אמר רב יהודה - גרסינן ולא גרסינן דאמר:

17 כובש - את כף המאזנים של זכות ומכריעין את העונות:

18 יכבוש עונותינו - יכרעו בו:

19 נושא - מגביה כף מאזנים של עון:

20 מעביר ראשון ראשון - עון שבראשונים הבאים לתתם לכף מעבירו ושומטו שאם היו מחצה על מחצה כיון שחסר אחד מהן יכרעו הזכיות וכך היא המדה:

21 ועון עצמו אינו נמחק - אלא מונח לצד אחד דאי איכא רובא עוונות בהדיה ההוא עון מתחשב בהדייהו למנות עם רשעים גמורים:

22 המעביר על מדותיו - שאינו מדקדק למדוד מדה למצערים אותו ומניח מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין על המצות יומא דף לג. אין מעבירין על האוכלין עירובין דף סד: מניחן והולך לו:

23 מעבירין לו על כל פשעיו - אין מדת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת:

24 צביתו ליה זוודתא - הכינו לו צדה לדרך מה היא צידת המתים תכריכין:

25 איתפח - נתרפא:

26 הכי הוה - מיתה נקנסה עלי:

27 לא מוקים במיליה - אינו מעמיד על מדותיו:

28 לא תקומו בהדיה - לא תדקדקו אחריו:

29 אליה - שמינה יש כאן וקוץ בה כלומר דבר תנחומין יש כאן אבל יש בתוכה דבר קשה שאינו שוה לכל:

30 למי שמשים עצמו כשירים: צדיק - במשפט אמת:

31 חסיד - נכנס לפנים מן השורה:

32 ולבסוף - כשרואה שאין העולם מתקיים בדין:

33 ה' ה' - מדת רחמים אני מרחם קודם שיחטא ואני מרחם אחר שיחטא אם ישוב:

34 ברית כרותה לשלש עשרה מדות - הללו שאם יזכירום ישראל בתפלת תעניתם אינן חוזרות ריקם:

35 הנה אנכי כורת ברית - על האמור למעלה:

36 בינתים - בין ראש השנה ליום הכפורים:

37 עתים לטובה כו' - פעמים שהעתים הנתונים לסוף השנה לטובה היא להקל עליה מן הפורענות הנגזר עליה בר"ה:

38 ופעמים שהוא לרעה - לפחות מן הטובה שפסקו לה:

39 על הארץ שצריכה להם - על השדות ועל הכרמים ועל הגנות:

40 שלא בזמנן - לפני הזריעה:

41 ועל הארץ שאינה צריכה להם - ביערות ובמדברות:

42 סימניות - בין פסוק לפסוק יש סימנין הפוכין כזה ציור:

43 אכין ורקין - באין לדרשה למעט את הדיבור כאכין ורקין שהן מיעוטין לומר לא בכל שעה שיצעקו אל ה' בצר להם יוציאם ממצוקותיהם אלא אם כן צעקו קודם גזר דין: