רש"י על ראש השנה ט״ו

1 מאן שמעת ליה כו' - אלמא ר"ש בן אלעזר כרבן גמליאל סבירא ליה:

2 אתרוג קשיא ליה ידא - קשה לעץ האתרוג ידים ממשמשות בו:

3 שבט דחדשים - של לבנה:

4 או שבט דתקופה - חמה לסוף שלשים של תקופת טבת נכנס שבט של חמה:

5 היתה שנה מעוברת מהו - אימתי ר"ה שבט הסמוך לטבת או אדר הראשון שהוא במקום שבט:

6 אחר רוב שנים - מי ששמו שבט:

7 אמר רבה אתרוג בת ששית - שחנטה בששית:

8 פטורה מן המעשר - לקמיה מפרש טעמא דכולה מילתא:

9 א"ל אביי בשלמא סיפא - דקא אמרת בת שביעית שנכנסה לשמינית פטורה מן המעשר אלמא נהגה בה קדושת שביעית ומיחייב לאפקורה והפקרא פטורה מהמעשר דמשמע דאזלת בה בתר חנטה לענין הפקר שביעית ולענין ביעור נמי כדקאמרת חייבין בביעור כל הך סיפא אע"ג דסתרא לה לרישא דקאמרת בת ששית שנכנסה לשביעית פטורה מן המעשר דהפקר הוא משום שביעית אלמא בתר לקיטה אזלת בה לענין שביעית דאי לאו דשביעית נהגא בה לא הוה מפטרא דהפקרא דשביעית פטר לה ממעשר כדתניא במכילתא ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה מה חיה אוכלת ופטורה מן המעשר אף אדם פטור הא לא הוה קשיא לי דאמינא ספוקי מספקא לך אי אזלינן באתרוג בתר חנטה לענין שביעית או בתר לקיטה כמו במעשר ואזלת לחומרא דשביעית דאורייתא היא וספיקא דאורייתא לחומרא:

10 אלא רישא - דסיימת בה פטורה מן הביעור דקולא הוא:

11 אמאי דאמרינן זיל בתר חנטה - אשמע' לן בה דלא מספקא לך ומסקנא דרישא וכולה סיפא חד טעמא הוא דפשיטא לך דבתר חנטה אזלינן:

12 אי הכי - דלא מספקא ולא נהגא שביעית באתרוג בת ששית:

13 תתחייב במעשר - דלאו הפקר הוא:

14 יד הכל ממשמשים בה - נהי דלא מחייב לאפקורה דלא נהגא בה שביעית מיהו כל שדות ופרדסות הפקר הן בשביעית ואין אתרוג זה נשמר בה לבדו ועל כרחו הכל ממשמשין בו והפקר פטור מן המעשר:

15 רב המנונא אמר לעולם ששית - חייב במעשר דכיון דשביעית לא נהגא בה ולאו הפקרא דמלכא היא משמוש יד הכל שבה אינו אלא גזל ואין הפקר כזה פטורה מן המעשר:

16 מיתיבי ר"ש בן יהודה אומר כו' - הכי גרסינן לה בתוספתא שאין לך שחייב במעשר אלא אם כן גדל בחיוב ונלקט בחיוב ובסיפא גרסי' שאין לך שחייב בביעור אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית ברישא דמילתיה יהיב טעמא לפטורא דמעשר לפי שהוציאו מכלל שאר אילנות שהלכו בם אחר חנטה לפיכך הוזקק ליתן טעם לדבריו ואשמועי' כרבה דאע"ג דלאו הפקר דמלכא הוא כיון דסוף סוף יד הכל ממשמשין בה פטורה מן המעשר דלפטורא דביעור לא אצטריך למכתב טעמא דלא אפקיה מדין שאר אילנות דאזלינן בה בתר חנטה וסיפא יהיב טעמא לפטורא דביעור דלפטורא דמעשר הא אשמעינן טעמא דלא חייבוהו חכמים במעשר אא"כ גדל בחיוב ונלקט בחיוב וזה לא גדל בחיוב:

17 אא"כ גדל בשביעית ונלקט בשביעית - דכי כתיב לבהמתך ולחיה אשר בארצך ויקרא כ״ה:ז׳ דילפינן מינה ביעור בשביעית כתיב ולא בשמינית:

18 סיפא קשיא בין לרבה בין לרב המנונא - דהא תרוייהו בתר חנטה אזלי בשביעית ובת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור דהא לא פליג רב המנונא אדרבה אלא בבת ששית שנכנסת לשביעית:

19 תנאי היא - האי תנא פליג עלייהו ותנא אחרינא קאי כוותייהו:

20 דתניא כו' - הכי גרסי' בתוספתא דמסכת שביעית פ"ג א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר ורבותינו נמנו באושא וגמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית:

21 שביעית מאן דכר שמיה - דקאמר דאימנו עלה רבותינו אלמא איכא מאן דפליג:

22 חסורי מיחסרא והכי קתני א"ר יוסי אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים אתרוג אחר לקיטה למעשר אחר חנטה לשביעית ורבותינו נמנו באושא וגמרו אתרוג אחר לקיטה בין למעשר בין לשביעית - והכי פירושה אתרוג אחר לקיטה למעשר לענין חדש וישן ולענין שניה נכנסת לשלישית או שלישית לרביעית ואחר חנטה לשביעית בין להפקר בין לביעור כשאר אילנות ובת שביעית הנכנסת לשמינית הפקרה הוא פוטרה מן המעשר דאילו לענין מעשר בשאר שני שבוע אזול ביה רבנן בתר לקיטה לגבי חדש וישן ומעשר שני ומעשר עני משום דדרכו ליגדל על כל מים כירק והכי מפרש בשמעתא קמייתא דקדושין דף ג. אבל לשאר דבריו שוה לאילן בתר חנטה ורבה ורב המנונא סבירא להו כאבטולמוס דאמר בתר חנטה לשביעית הלכך בת שביעית שנכנסת לשמינית חייבת בביעור ובת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מן הביעור דאזיל בתר חנטה ומיפלג פליגי רבה ורב המנונא במילתיה דאבטולמוס בהא רב המנונא סבר כיון דפטורה מן הביעור חייבת במעשר דלאו הפקרא דמלכא היא ורבה סבר סוף סוף יד הכל ממשמשין ומודה אבטולמוס דפטורה מן המעשר:

23 לעולם ששית - חייבת במעשר ופטורה מן הבעור:

24 אפילו כזית - אפילו לא גדלה בששית אלא מעט ורובה גדלה בשביעית עד שנעשית ככר חייבת משום טבל דבתר חנטה אזלינן:

25 שתי בריכות ס"ד - אין לשון זה נופל אלא בעופות כדתנן ב"ב דף פ. הלוקח פירות שובך מפריח הבריכה ראשונה:

26 כעין שתי בריכות - שאין פירותיו נגמרין כאחת כגון תאנים כדאמרן לעיל ראש השנה דף יג: גבי קטניות מתוך שעשויין פרכין:

27 אבל אילן - שפירותיו נלקטין כאחד בתר לקיטה אזלינן בהו:

28 בנות שוח - מפרש במסכת ע"ז דף יד. תאיני חיורתא:

29 שביעית שלהן שניה - שביעית שלהן נוהגת בשנה שניה של שמטה כדמפרש טעמא:

30 מפני שעושות לשלש שנים - פירות החונטים בה בשביעית אין נגמרין עד שנה שניה של שמטה ואנן בתר חנטה אזלינן ונהגא בהו שביעית:

31 ואת אמרת לי איסורא - דאסור למיזל בהו בתר לקיטה אנא נמי מודינא דאסור אלא נהגו כך:

32 שבקינן להו - בתמיה:

33 אם קיבלה - והאי דאישתיק משום דלא ידע להשיב אם לא קיבלה והאי דאישתיק משום דלא איכפת ליה דלא דמי מעשר פירות האילן דרבנן לאחמורי ביה כשביעית דאורייתא: