רש"י על ראש השנה כ׳

1 אלא אי אמרת לעולם חסר - ואי נמי לא אתו עדים מקדשין ליה האידנא למה להן לחלל:

2 על הראיה - על פי עדים דכתיב שמות י״ב:ב׳ החדש הזה לכם ראש חדשים כזה ראה וקדש:

3 איכא דאמרי כו' - קא סלקא דעתיה חילול משום מצוה לקדש על הראייה הוא:

4 משום הכי מחללינן - שאם לא יחללו נמצא שיתקדש החדש בלא עדים:

5 אלא אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר - מכדי בב"ד תליא כדאמרינן לקמן ראש השנה דף כה. אתם אפילו מזידים:

6 אמאי מחללינן - ליתקנו ב"ד שימתינו עד יום שלשים ואחד שלא לחלל עליו את השבת וילכו ויעידו למחר ויקדשו על פיהם:

7 נעבריה האידנא - מיום ל' זה יעברו את אדר:

8 אי דאקלע יום שלשים בשבת - וראו בו את הלבנה:

9 ה"נ - דמעברינן ולא מחללינן:

10 הכא - דקתני מחללין כגון דאקלע יום שלשים ואחד בשבת ולא נראה החדש אתמול אלא היום דאי נמי לא אזלי מקדשי ליה בית דין האידנא דאין לך חדש יותר על שלשים ומקדשי ליה שלא על פי עדים הלכך מחללין לקדש על הראייה:

11 מפני תקנת קרבן - מוספי ר"ח שיקרבו בזמנן:

12 ניסן ותשרי נמי לאו משום דמצוה לקדש על הראייה - הוי חילול שבת דידהו אלא שיהו המועדות בזמנן לפי תולדות הלבנה:

13 אלא אי אמרת לעולם חסר אמאי מחללינן - בלאו דידהו נמי האידנא מקדשינן ליה:

14 ידעי חברין בבלאי - כלומר נותנין לב להכיר טובה שעושין עמהם בני ארץ ישראל שעיברו את אלול:

15 משום ירקיא - להפריד שבת ויום טוב זה מזה כדי שלא יכמושו ירקות הנאכלות כשהן חיין בשבת שאחר יו"ט או ביו"ט שאחר שבת:

16 משום מתיא - להפריד שבת ויום הכפורים זה מזה שלא יסריח מת שימות באחד מהן שיהא ראשון ולא יקבר לא היום ולא למחר:

17 מאי בינייהו - תרווייהו איתנהו:

18 יום הכפורים שחל להיות אחר שבת - אם לא יעברוהו:

19 מ"ד משום מתיא מעברין - ודחינן ליום הכפורים ליום שני בשבת:

20 אימת בעי לה - לירקות:

21 לאורתא - למוצאי יום הכפורים:

22 לאורתא טרח ומייתי - ואין צריך ללקט ע"ש הלכך לא מעברינן:

23 אפשר בעממי - דאמר מר ביצה דף ו. מת בי"ט ראשון יתעסקו בו עממין:

24 בחמימי - שורם בחמין וחוזרות לקדמותן:

25 לדידן חביל לן עלמא - אנו בני בבל חם לנו העולם ויש לנו הבל לפי שבבל עמוקה היא ואינה ארץ הרים וגבעות כא"י ואין שולט בה אויר ואין בני ארץ ישראל צריכין לעבר משום מתיא ומשום ירקיא אלא בשבילנו:

26 איני - וכי מעברינן חודש לצורך:

27 כשם שמעברין את השנה לצורך - מפני האביב והתקופה ופירות האילן כדאיתא בפרק קמא דסנהדרין דף יא::

28 כזה ראה וקדש - כיון שתראה קדש בו ביום:

29 לעברו - לעשות את החסר מלא לצורך מותר:

30 לקדשו - ביום שלשים והלבנה לא נראית ואם ימתינו עד יום מחר יהא שבת ויוה"כ סמוכין אין מקדשין לצורך:

31 וה"ק יכול כשם שמעברין לצורך כך מקדשין לצורך ת"ל כזה ראה וקדש - ראה תחלה ואח"כ קדש אבל כשאתה מעברו ראה וקדש הוא:

32 מאיימין על העדים על החדש שנראה בזמנו - ביום שלשים שיחרישו בשביל לעברו:

33 ואין מאיימין - ביום שלשים על העדים שלא ראוהו ואנן צריכין לקדשו היום כדי להפריד שבת מיום הכפורים שיאמרו ראינו ויעידו שקר:

34 היה מלמדנו מאיימין כו' - אם אנו צריכין לעשותו חסר:

35 בניסן ותשרי - שהמועדות תלויין בהן מקדשין לצורך:

36 בשאר ירחי לא - ואם תאמר מה צורך לנו בשאר חדשים לחסר ולעבר כגון אותה ששנינו במסכת ערכין דף ח: אין פוחתין מארבעה חדשים המעוברין בשנה ולא נראה לעבר יותר על שמונה והתם מפרשינן הטעם ואם עיברו שמונה ובזה לא נראית ביום שלשים נמצא שאנו צריכין לאיים עליהן לומר ראינו בשביל לקדש:

37 הא דתני רבה - שאין מעברין ולא מקדשין לצורך:

38 אחרים היא - דאמרי לעולם כל החדשים אחד מלא ואחד חסר כסדר מולד הלבנה שמתחדשת לעולם בסוף כ"ט ימים ומחצה שהן חמשים ותשעה לשני חדשים:

39 ארבעה ימים - אם נקבע עכשיו באחד בשבת יהא לשנה הבאה בחמישי בשבת שזה חשבון שנים עשר חדש אחד מלא ואחד חסר עולה לשנ"ד ימים והשלש מאות וחמשים כולם שבועים נמצא נדחה להלן ארבעה ימים:

40 ואם היתה שנה מעוברת ה' - שמוסיפין עליה חדש חסר שדוחה להן מן שבועים שלימים יום אחד:

41 האי מיחזי כשקרא - כשנראית בזמנה ואינן מעידין הרבה אחרים יש שראוהו ונראה שעל שקר עברוהו אבל כשלא ראוהו ואמרו ראינו אין שקר נודע:

42 יכילנא לתקוני - בלא ראיית עדים כי בקי אני בתולדות הלבנה והילוכה וסדר המזלות:

43 סוד העיבור - ברייתא שנויה ברמזים:

44 נולד קודם חצות או לאחר חצות - כך שנוי בה ורמז בעלמא הוא לומר קודם חצות חלוק מנולד לאחר חצות:

45 ידע מר - מה חילוק יש:

46 כי סליק רבי זירא שלח להו - לחביריו שבבבל שני דברים שלמד כאן:

47 צריך שיהא לילה ויום מן החדש - היום הולך אחר הלילה להיות היום מן החדש שהיה בו ליל שלפניו למדנו שאם נראית הלבנה הישנה משחשיכה יום עשרים ותשעה שהוא ליל שלשים אין מקדשין אותו ביום שלשים וא"ת פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה החדשה ביום שלשים דקיימא לן עשרים וארבעה שעי מכסי סיהרא כדאמרינן לקמן איצטריך למ"ד מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו ואשמעינן דאם נראית הישנה בלילה אין מאיימין שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש שעבר:

48 וזו שאמר אבא אבוה דר' שמלאי - לפני שמואל ולא ידע לפרשה מה חילוק בין נולד קודם חצות לנולד לאחר חצות אני מפרשה לכם:

49 מחשבין - את מולד הלבנה:

50 נולד קודם חצות - היום בידוע שנראה היום קודם שתשקע החמה שאין הלבנה מתכסה מבני א"י שהם במערב אלא שש שעות אחר חדושה מתוך קוטנה שהלבנה לעולם בשש שעות לאחר חדושה בקרן מערבית דרומית ונראית להם:

51 נולד אחר חצות - בידוע שלא יראה היום שהיא קטנה כל שש שעות ונעלמת מעין כל:

52 למאי נפקא מינה - למיחשב הרי על פי עדים אנו מקדשין:

53 לאכחושי סהדי - אם נולד אחר חצות ואמרו ראינו החדשה לפני שקיעת החמה כדי לקדשו היום עדי שקר הם:

54 כ"ד שעי מכסי סיהרא - סמוך לחידושה מלפניו ומאחריו היא מתכסה מן העין מתוך קוטנה שש שעות לפני חדושה ושש שעות לאחר חדושה נעלמת מכל אדם קודם לכן ולאחר מכאן שתים עשרה שעות שהיא במזרח נראית לבני מזרח ולא לבני מערב מתוך קוטנה וכשהיא במערב נראית לבני מערב ולא לבני מזרח והיא לעולם לפני חדושה בקרן מזרחית דרומית ולאחר חדושה בקרן מערבית דרומית כך ראיתי ביסודו של רבי סעדיה ז"ל הילכך כשהישנה מתכסה במזרח אין החדשה נראית לבני מזרח עד כ"ד שעות וכשמתכסה מבני מערב אין החדשה נראית להן עד כ"ד שעות:

55 לדידן - לבבל דקיימין במזרח:

56 מכסיא שית מעתיקא - ולא יותר מה טעם מפני שהלבנה הישנה שלפני חדושה בקרן דרומית מזרחית ורואין אותה בני בבל הסמוכים למזרח ונעלמת מהן מכאן ואילך מתוך קוטנה ולסוף שש שעות של חדושה היא עומדת בקרן דרומית מערבית ורואין אותה בני א"י הסמוכין למערב ולא בני בבל וכן כל י"ב שעות שאחר שש שעות הראשונות הרי שמתכסה החדשה מבני בבל י"ח שעות ולאחר י"ח שעות כבר גדולה היא ונראית בכל מקום:

57 לדידהו שית מחדתא - כמו שפירשתי שלבסוף שש נראית לבני מערב:

58 ותמניסר מעתיקא - כמו שפירשתי שהישנה בסוף תכליתה לעולם במזרח וכל שמונה עשרה שעות של ישנה מתוך קוטנה לא נראית במערב אבל קודם לכן גדולה היתה ונראית למרחוק:

59 לאכחושי סהדי - אם יאמרו ראינו הישנה והחדשה בתוך עשרים וארבע שעות שקר העידו:

60 עד ערב תשבתו - למדנו שהיום הולך אחר הלילה לעניין המועדות:

61 עד יום האחד ועשרים בערב - למדנו יציאת המועד בערב הרי שהלך היום אחר הלילה:

62 חצות לילה איכא בינייהו - מאן דיליף מיום הכפורים הולך אחר תחילת הלילה דכתיב מערב עד ערב ולדידיה אם נראית הישנה אפילו בתחילת ליל שלשים שוב אין החדש מתקדש ביום שלשים ולמאן דיליף ממצות אין היום הולך אחר תחילת הלילה שהרי מחצות לילה הראשון של פסח עד יום האחד ועשרים אכילת מצה רשות ובלבד שלא יאכל חמץ כדאמרינן בשילהי ערבי פסחים פסחים דף קכ: וחצות לילה ראשון חלוק מהם ונמשך עם הפסח הנשחט בארבעה עשר שהמצה נאכלת עמו חובה ולדידיה אפילו נראית הישנה בתחילת הלילה מאיימין למחר על העדים לומר ראינוהו אם צריכין אנו לקדשו ביום שלשים להרחיק יום הכפורים משבת:

63 כל ספיקא לקמיה שדינן - אין אנו צריכין להקדים פסח או סוכות בי"ד ליום שלשים של אדר ושל אלול מחמת ספק שמא קדשו בית דין את החדש ביום עשרים ותשעה אבל צריכין אנו לעשות יום טוב שני ביום ט"ז מספק שמא עיברו ב"ד את האדר וקבעו ניסן ביום שלשים ואחד וכן באלול:

64 למימרא דחמיסר ושיתסר כו' - בניחותא כלומר אשמעינן רב נחמן הכי:

65 דלמא חסרו לאב - ונמצא יום עשרים ותשעה באלול שלנו שעיברנו את אב היה יום שלשים שלהן וקבעו בו ראש השנה וכן לענין ניסן דלמא חסרו לשבט: