רש"י על ראש השנה י״ט

1 ותיפוק ליה כו' - אי בית המקדש הוה קיים בלאו הכי הוי יום טוב דהיינו צום גדליה וקריא רחמנא מועדים טובים בזמן הבית:

2 לא נצרכה - הא דהדר קבעוה במגילת תענית על דבר זה אלא לאסור אתמול גם הוא בתענית כדאמרינן לקמיה הימים האלה הכתובים במגילה הם ולפניהם ולאחריהם אסורין:

3 ראש חדש - מועד דאורייתא:

4 ודאורייתא לא בעי חיזוק - לאסור לפניו ולאחריו אבל ימי מגילת תענית דרבנן וצריכין חיזוק כי היכי דלא ליתי להתענות בי"ט עצמו:

5 יום שלפני כו' - וההוא לאו דאורייתא הוא ובעי חיזוק:

6 בעשרין ותמניא ביה - באדר קאי במגילת תענית:

7 דלא יעידון מן אורייתא - שלא יצטרכו לנתק עצמן מן התורה:

8 הפגינו - צעקו בשוקים וברחובות כדי שישמעו השרים וירחמו עליכם:

9 אי שמים - כלומר למען הקב"ה:

10 ורבי מאיר בתר חורבן הוה - כמה דורות דהא בימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית ור' אליעזר תלמידו היה ור' עקיבא תלמידו של ר' אליעזר כדאמרינן בשלהי ארבע מיתות סנהדרין דף סח. ור' מאיר תלמידו של ר"ע כדאמרי' בפרק קמא דעירובין דף יג. כל מקום שאתה מוצא משום ר' ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני ר' עקיבא אינו אלא ר' מאיר:

11 דתנן כו' - ר' יהודה בן שמוע תלמידו של ר' מאיר הוה:

12 כלי זכוכית שנקבו - שנטמאו ונקבן לטהרן מטומאתן:

13 אבר - עופרת לסתום את הנקב:

14 יהודה בן שמוע מטמא - לומר שחזרו לטומאתן ישנה ואע"פ שלא נגעו שוב בטומאה ואע"פ שאין כלי זכוכית חוזרין לטומאתן ישנה כדאמר בפ"ק דשבת דף טז. שלא גזרו חזרת טומאה ישנה אלא בכלי מתכות הני נמי הואיל והאבר מעמידו ככלי מתכות דמו דהכל הולך אחר המעמיד:

15 וחכמים מטהרין - דעיקרו כלי זכוכית הן ולא אזלי בתר המעמיד ע"א כלי זכוכית טהורין שניקבו והטילו לתוכן אבר יהודה בן שמוע מטמאן טומאת כלי מתכות דאורייתא אם נגע בהן טומאה דהכל הולך אחר המעמיד וחכמים מטהרים מטומאת כלי מתכות דאורייתא אלא משום טומאת כלי זכוכית דרבנן שאין כלי מתכות טמאין דאורייתא אלא המנויין בפרשה במדבר לא הזהב והכסף והנחשת והברזל וגו':

16 תנאי היא - אי בטלה מגילת תענית:

17 הא איצטריך - אי משום ירקא אי משום מתיא כדלקמן ראש השנה דף כ.:

18 והא קמקלקלא ר"ה - דנמצא שלא עשאוה בני הגולה כהלכה אם מעברין אלול:

19 דיקא נמי - דלהכי חשו רבנן דלא ליקלקלו שאר מועדות והתירו שיהא ר"ה מקולקל לגולה:

20 ואלו אם נתעברה השנה - לאחר שנכנס אדר הראשון והלכו השלוחים ישבו ב"ד ועיינו ועיברוה לעשות אדר השני אחר זה:

21 נוהגות בראשון - ויצאו ידי חובתן בפורים שעשו בראשון:

22 כמה עיבור השנה - ימי אדר הראשון שאותו עושין עיבור לשנה:

23 חדש - קא סלקא דעתך כ"ט ימים:

24 מאי שנא - למאן דאמר שלשים דאין צריך לחזור ולשלוח שלוחים על יום קידוש אדר השני:

25 דידעי - בני הגולה שלעולם אדר הראשון מעובר וביום ל"א נתקדש:

26 למאן דאמר חדש נמי - אין צריך להודיע דהא ידעי דלעולם חסר וביום שלשים נתקדש:

27 רצו חדש רצו שלשים - לפיכך צריכין להודיע אם עשאוהו מלא או חסר:

28 שמקדשין אותן ביום עיבוריהן - יום שלשים קרי יום עיבור שאותו עושין עיבור לחדש כשמעברין אותו שמקדשין יום שלשים של שניהם לר"ח הנכנס יום ל' לאדר הראשון הוא ר"ח לאדר השני ויום ל' של אדר השני הוא ר"ח ניסן:

29 למימרא דחסירין עבדינן כו' - בניחותא:

30 אחד מלא ואחד חסר - דוקא קאמר ראשון מלא ושני חסר:

31 משום רבינו - רב:

32 שהוקבע ר"ח בזמנו - עד שאמרו לך הבאים מארץ ישראל קדשו ב"ד ר"ח אדר השני ביום ל' לאדר הראשון ועשו את הראשון חסר:

33 מחללין את השבת - עדים שראו את הלבנה בחידושה מחללין את השבת לצאת חוץ לתחום לבא לב"ד להעיד לפניהן לפי שהמועדין כולן תלויין בשני חדשים הללו וקס"ד חילולא דשרא רחמנא משום דקביעת ירחא לפי ראיית הלבנה הוא אם מלא מלא אם חסר חסר:

34 משום הכי מחללין - אם ראוהו ביום ל' שאם לא יבאו ויעידו שראוהו היום לא יקדשוהו ב"ד עד מחר ויעשו את החסר מלא: