רש"י על ראש השנה כ״ח

1 שמע מקצת התקיעה בבור כו' - קא סלקא דעתך דהכי קאמר היה עומד הוא בשפת הבור וחבירו תוקע בבור ויצא לחוץ בחצי התקיעה ואשמעינן הכא דבקצת נמי יוצא:

2 קודם עמוד השחר - לאו זמניה הוא כדאמרינן במסכת מגילה דף כ: כל היום כשר לתקיעת שופר ויליף טעמא מיום תרועה יהיה לכם יום ולא לילה:

3 הכי גרסינן למימרא דסבר רבא דכי שמע איניש סוף תקיעה בלא תחילת תקיעה יצא וממילא כו':

4 תקע בראשונה - פשוטה שלפני תרועת המלכיות:

5 ומשך בשניה - בפשוטה של אחריה כשתים ונתכוין לצאת בה אף ידי פשוטה שלפני תרועת הזכרונות שעתיד עליו לתקוע תיכף לזו:

6 אם קול שופר שמע - בלא קול הברה יצא:

7 אם קול הברה שמע - עם קול השופר לא יצא:

8 בתוקע ועולה לנפשיה - ואין אחר עמו לצאת בו אלא תוקע ועולה הוא דלדידיה תחילתה וסופה בהכשר דבתחילה הוא והשופר בבור ואמרן לעיל דף כז: אותן העומדים בבור יצאו:

9 של עולה - ותלשו מחיים דאילו לאחר זריקה אין מעילה לא בעורה ולא בקרניה שהכל לכהנים כדאמרינן במנחות דף פג. ובזבחים דף פו. נאמר לו יהיה בעולה ונאמר לו יהיה באשם מה אשם עצמותיו מותרין אף עולה עצמותיה מותרין:

10 שלמים לאו בני מעילה נינהו - דאין מעילה בקדשים קלים אלא באימורים ולאחר זריקה כשהובררו לחלק גבוה:

11 לא ליהנות ניתנו - לישראל להיות קיומם להם הנאה אלא לעול על צואריהם ניתנו:

12 בשופר של ע"ז - ששימשו בו לע"ז ונאסר בהנאה כדתניא במסכת ע"ז דף נא: אבד תאבדון את כל המקומות בכלים שנשתמשו בהן לע"ז הכתוב מדבר:

13 ואם תקע יצא - דמצות לאו הנאה נינהו:

14 כתותי מיכתת שיעוריה - דהא לשריפה קאי וכשרוף דמי ושופר בעי שיעור כדאמרינן לעיל ראש השנה דף כז: כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן:

15 מותר לתקוע לו - טעמא דכולהו משום דמצות לאו ליהנות ניתנו:

16 חבירו מזה עליו בימות הגשמים - שאין כאן אלא הנאת קיום המצוה ומצות לא ניתנו ליהנות:

17 אבל לא בימות החמה - דאיכא הנאת הגוף:

18 שכפאוהו פרסיים - ואע"ג שלא נתכוון לצאת ידי חובת מצה בליל ראשון של פסח יצא:

19 התוקע לשיר - לשורר ולזמר כך שמעתי מפי מורי הזקן וביסודו של מורי רבי יצחק בן יהודה ראיתי התוקע לשד להבריח רוח רעה מעליו:

20 פשיטא - דזאת אומרת כן:

21 מהו דתימא התם אכול מצה קאמר רחמנא והא אכל - ונהנה באכילתו הלכך לאו מתעסק הוא שהרי אף לענין חיוב חטאת אמרינן כריתות דף יט: המתעסק בחלבים ובעריות חייב שכן נהנה:

22 קא משמע לן - דאע"ג דמתעסק הוא יצא דמצות אין צריכות כוונה:

23 זמן המקרא - של קריאת שמע והוא היה קורא בתורה פרשת שמע:

24 קורא להגיה - אף קרייה אין כאן אלא מגמגם:

25 דקא מנבח נבוחי - ואינו תוקע כשיעור תקיעה המפורש במשנתנו בפ' אחרון דף לג::

26 אלא מעתה - דשאין מתכוין למצוה כמתכוין דמי:

27 הישן בשמיני בסוכה - שלא לשום מצוה:

28 ילקה - שהרי מוסיף על מצוה ועובר משום בל תוסיף:

29 מצות אין עובר עליהן - בבל תוסיף אלא בזמנן כגון חמשת המינין בלולב וה' טוטפות בתפלין חמש ציציות בטלית אבל תוספת יום על ימים או שעה על שעה אין זה מוסיף:

30 בשלא סיים - אלא הוסיפה באמצע:

31 והא סיים קתני - בברייתא:

32 הניתנין במתנה אחת - כגון דם בכור שנתערב בדם בכור חבירו או בדם מעשר:

33 ינתנו מתנה אחת - והרי יש בה משניהן ועולה לשניהן:

34 מתן ארבע - שלמים ואשם ועולה ותודה:

35 דלמא קסבר רבי יהושע כו' - ומתרתי הנך ממתני' ומברייתא איכא לאותובי לרבא:

36 אנן הכי אמרינן - אנן דמייתינן סייעתא מהא דטעמא משום דאי הדר מתרמי ליה כו' הכי קאמרינן ליה לרב שמן:

37 מאי טעמא שבק מתניתין כו' - שבק מתניתין הניתנין במתנה אחת משנה היא בשחיטת קדשים:

38 לותיב ממתניתין - דאלימא לאקשויי:

39 לא סגי דלא יהיב - אי הדר מתרמי ליה דקדשים לא מפסיד:

40 לצאת לא בעי כוונה - דבלאו מתכוין יוצא ידי חובתו:

41 לעבור בעי כוונה - שיתכוין לשום מצוה ואי לא לא עבר:

42 והא מתן דמים כו' - שאין מתכוין בשאר מתנותיו לשם בכור וקאמר רבי יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף: