רש"י על ראש השנה י״ח

1 לגרדום - בית וועד שדנים בו נפשות להריגה:

2 ודינם שוה - שניהם נתפשו על דבר אחד:

3 זה ירד - מן המטה:

4 זה ניצול - מן הוועד:

5 תפלה שלימה - נתכוון:

6 אביי ורבא מדבית עלי אתו - כך שמעתי ובשחיטת חולין פרק הזרוע חולין דף קלג. אשכחן דרבא לאו כהן הוא ושמא אמו מבית עלי היתה ויש גורסין רבה ואביי ומפרשי לה ברבה בר נחמני:

7 ויחיד אימת - מצוי לו דכתיב בהמצאו:

8 כנגד עשרה לגימות - עשרה עבדים שלח לו דוד כדמפרש בקרא שמואל א כה ונתן להם סעודה אחת לפיכך נתלו לו עשרה ימים:

9 רב נחמן אמר אלו עשרה ימים כו' - שהמתין לו הקב"ה שישוב ולא שב:

10 בר"ה כל באי עולם כו' כבני אמרנא - ככבשים שמונין אותן לעשרן ויוצאין זה אחר זה בפתח קטן שאין יכולין לצאת כאחד:

11 כמעלות בית מרון - הדרך קצר ואין שנים יכולין לילך זה בצד זה שהעמק עמוק משני צידי הדרך: ה"ג ורב יהודה אמר שמואל כחיילות של בית דוד והדר גרסינן אמר רבה בר בר חנה כו':

12 כחיילות של בית דוד - וכבני מרון כבני חיילות של מלך מרון לשון מרות ואדנות וכך היו מונין אותם יוצאים זה אחר זה בצאתם למלחמה:

13 וכולן נסקרין וכו' - ואע"פ שעוברין זה אחר זה:

14 אף אנן נמי תנינא - דכולן נסקרים בסקירה אחת מדנסיב תנא דידן תלמודא למלתיה מהאי קרא היוצר יחד לבם:

15 ולבייהו מייחד כי הדדי - כלבו של זה כך לבו של זה:

16 הכי קאמר היוצר רואה יחד לבם - ואקרא דלעיל מיניה קא מהדר השגיח אל כל יושבי הארץ היוצר אותם השגיח יחד את לבם:

17 מתני' על ששה חדשים שלוחים יוצאים - שקדשו ב"ד החדש ע"פ עדים כשראו את החדש ומודיעים השלוחין לגולה יום שקדשוהו אם ביום שלשים וחדש שעבר חסר או ביום ל"א וחדש שעבר מלא:

18 מפני הפסח - והולכין השלוחין עד הפסח חוץ מן השבתות:

19 ועל אב מפני התענית - והולכין כל שמונת הימים חוץ מן השבת:

20 על אלול מפני ר"ה - מודיעים מתי התחיל אלול ועושין ר"ה ביום שלשים לאלול בגולה דרוב שנים אין אלול מעובר ואע"פ שספק הוא בידם שמא יעברוהו ב"ד אי אפשר להן לדעת ועל כרחן הולכין אחר רוב שנים ואם לא ידעו מתי התחיל אלול לא ידעו יום שלשים שלו:

21 ועל תשרי מפני תקנת המועדות - לאחר שקדשוהו ב"ד לתשרי השלוחין יוצאין ליום המחרת והולכין עד מקום שיכולין להגיע עד החג ומודיעים אם עיברו ב"ד את אלול ואם לאו כדי שלא יהא לבם נוקפן ביוה"כ וסוכות:

22 פסח קטן - פסח שני לטמא ושהיה בדרך רחוקה בראשון:

23 דאמר רב חמא בר ביזנא כו' - דכולהו ימי תענית נינהו בזמן הזה שאין בהמ"ק קיים ומתניתין בזמן הזה קא מיירי מדקתני וכשהמקדש קיים כו':

24 שיש שלום - שאין יד העובדי כוכבים תקיפה על ישראל:

25 יהיו לששון ולשמחה - ליאסר בהספד ובתענית:

26 יש גזרת המלכות צום - חובה להתענות בהן:

27 רצו אין מתענין - וכיון דרשות הוא לא מטרחינן שלוחים עלייהו:

28 ארבעה דברים הללו כו' - וזו אחת מהן והג' שנויין בתוספתא דסוטה ובסיפרי בן אדם יושבי החרבות וגו' הצאן והבקר ישחט וגו' ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו':

29 סמך מלך בבל - התחיל לצור עליה:

30 שמועה לגולה - לגלות יכניה שגלו לבבל אחת עשרה שנה לפני החורבן:

31 שאני אומר על ראשון - שבסדר מקרא:

32 ראשון - לפורענות בתחלה הובקעה העיר ואח"כ נשרף הבית בתשעה באב ובתשרי שלאחריו נהרג גדליה ובטבת שלאחריו באתה השמועה:

33 והוא אומר על ראשון - שבפסוק אחרון לפורענות:

34 ועל אחרון - שבמקרא ראשון לפורענות שהרי תחילה סמך ואח"כ הובקעה נמצא י"ז בתמוז שהוא ראשון במקרא אחרון לסמיכת בבל שהוא מאוחר במקרא:

35 אלא שהוא מונה לסדר חדשים - ואמר שלא הקפיד המקרא אלא על סדר החדשים לכך מנה תמוז קודם לטבת ואני מונה אף לסדר פורענות:

36 בטלה מגילת תענית - ימים טובים שקבעו חכמים ע"י נסים שאירעו בהם ואסרום בתענית ויש מהן אף בהספד וכתבום במגילה אחת אלין יומיא דלא להתענאה בהו כו' עכשיו שחרב הבית בטלו ומותרין בהספד ובתענית:

37 אין שלום צום - ואע"ג דבזמן הבית קרינהו מועדים טובים:

38 והנך נמי - דמגילת תענית כי הני משוינן להו כי היכי דהני בטלי הני נמי בטלי:

39 דתלינהו בבנין - דע"י החורבן הוקבעו לצום ועל ידי הבנין הוקבעו ליום טוב שכשנבנה בית שני שלחו בני הגולה האבכה בחדש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה כמה שנים מיום החורבן כמו שנאמר שם זכריה ז׳:ה׳ שהשיבם הקב"ה כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה וגו' ומכאן ואילך יהיו לששון ולשמחה ולמועדים טובים:

40 וירד ר' אליעזר כו' - ורבי אליעזר ורבי יהושע אחר חורבן הבית הוו דבימי רבן יוחנן בן זכאי רבם חרב הבית:

41 התענו - כלומר עשו תשובה:

42 דמפרסם ניסא - כבר הוא גלוי לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו:

43 בתלתא בתשרי כו' - כך כתוב במגילה לשון ארמי בטילת אדכרתא ביטלו אזכרת שם שמים מן השטרות ובקושי יכלו לבטל שכבר נהגו העם וכששמעו חכמי' ובטלום הוכשר הדבר בעיניהם ונחשב להם לנס ועשאוהו י"ט: