רש"י על ראש השנה י״ג

1 ודלמא לא עייל כלל - ואפילו לא התחילו להתבשל בשביעית קאמר רחמנא מצות שביעית לימשך איסורה עד חג הסוכות מלחרוש ולקצור:

2 לא ס"ד - דלשתעי קרא אלא כשהביאו שליש דמוכח קרא אחרינא:

3 וחג האסיף בצאת השנה מאי חג האסיף - אילימא דההוא שם סוכות ומשום דבא בזמן אסיפה למה לי דכתב בחד קרא תרי זימני הא כתיב בההוא קרא גופיה באספך את מעשיך:

4 אלא מאי אסיף קציר - וה"ק וחג אשר הוא באספך את מעשיך מן השדה אסיף אשר אתה קוצר בו אינו משנה הנכנסת אלא משנה היוצאת ולמדך כאן שקציר החג הולך אחר שנה שעברה וקים להו לרבנן שאמרו התבואה אחר שליש דכל תבואה שנקצרת בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה:

5 וקא קרי ליה בצאת השנה - שהיא משנה היוצאת אלמא תבואה אחר שליש:

6 וקים להו לרבנן - בתמיה וכי בקיאין הן בטיב גידול התבואה לדעת שאין התבואה ראויה לקצור בחג אא"כ הביאה שליש בשנה שעברה:

7 לא תפיק נפשך בר מהלכתא - לפקפק בשיעור חכמים:

8 כל מדותם כך הוא - מצומצמת:

9 חסר קורטוב - מדה קטנה מאד אחד מח' בשמינית בלוג:

10 כביצה אוכלים - וקים להו לרבנן שאין בית הבליעה מחזיק לא פחות ולא יותר מביצת תרנגולת וכתיב בטומאת אוכלין ויקרא י״א:ל״ד מכל האוכל אשר יאכל אוכל הנאכל בבת אחת:

11 שלשה טפחים על שלשה טפחים מטמאים מדרס - שיערו חכמים שכשיעור הזה ראוי לישיבה:

12 לאו מילתא היא דאמרי - שהקשתי לומר וקים להו רבנן בין שליש לפחות משליש דודאי קים להו:

13 דעייל ביד נכרי - שנתבשל עד שלא באו לארץ:

14 קצירכם - ראשית קצירכם ומשראוי לקצור היא קרויה קציר:

15 ממחרת הפסח - הוא יום הקרבת העומר ממחרת יום הראשון של פסח:

16 ודלמא עייל ולא קים להו - מסקנא דמילתיה דר' ירמיה הוא ואי ס"ד לא קים להו דלמא עייל ביד נכרי ולא הוה קים להו:

17 ה"נ - גבי תבואה הנקצרת בחג:

18 קים להו - שהביאה שליש לפני ר"ה:

19 ודלמא לא עייל כלל - בדקו עד שמצאו מתבואה עד שלא התחילה ליבשל כלל וממנו הביאו:

20 ארץ צבי - מה צבי קל ברגליו מכל החיות אף א"י קלה לבשל פירותיה מכל הארצות הכי מפרש לה במס' כתובות בפרק בתרא דף קיב.:

21 מי מצית אמרת דהאי אסיף קציר - דקאמרת דהאי אסיף יתירא למידרשיה לשון קציר הוא:

22 והא כתיב - בעלמא באספך מגרנך ומיקבך:

23 ואמר מר - שלמדך הכתוב לעשות סכך של סוכה בפסולת גורן ויקב כגון קשין וזמורות דבר שאין מקבל טומאה וגידולו מן הארץ והאי חג האסיף נמי דקאמרת יתירא הוא משום דכתיב גבי באספך את מעשיך לאו יתירא הוא אלא זהו שם החג על שם שהסוכה מסוככת בפסולת גורן ויקב וה"ל כמאן דכתב וחג הסוכות בצאת השנה באספך מעשיך בזמן שהאדם אוסף אל הבית תבואה שבשדות:

24 הא מילתא הוה בידן - היינו סבורין שנלמוד מכאן שהתבואה אחר שליש:

25 ואתא ר' חנינא שדא ביה נרגא - לומר דהאי אסיף שפיר משתמע בלישנא דקרא ולאו יתירא הוא:

26 ועשת את התבואה לשלש השנים אל תקרי לשלש אלא לשליש - שעשתה כשהיא בשליש בישולה:

27 לגופיה - תשובה על מה נאכל בשנה השביעית:

28 האורז והדוחן כו' - מיני קטניות הן דוחן מילי"ו:

29 פרגין - מק"ו בלע"ז:

30 מתעשרין לשעבר - במעשרות שנה שעברה אם שניה מעשר שני ואם שלישית מעשר עני:

31 ומותרין בשביעית - אם השרישו ערב שביעית לפני ר"ה:

32 ומתעשרים לשנה הבאה - בשנת לקיטתן אם משאר שני שבוע היא שאינה שביעית:

33 בתר חנטה - לקמן ראש השנה דף טו: תנא לה בפירקין אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט שהוא ר"ה לאילנות מתעשר לשנה שעברה:

34 ירק בתר לקיטה - כדאמרן לעיל ראש השנה ד' יב. ליקט ירק ערב ר"ה כו':

35 הני - קטניות כמאן שוינהו שהלכו בהן אחר השרשה:

36 מתוך שעשויין פרכין פרכין - מתוך שגורנן עשוי מעט מעט שאין נלקטין כאחד אלא היום לוקטין ומפרכין מעט ולמחר מעט ונמצאו חדש וישן מעורבין יחד הנפרכין לפני ר"ה עם הנפרכין לאחר ר"ה אם הולכין בהן אחר לקיטה כשאר ירק כשיהא מפריש מעשרותיו ה"ל מעשר מן החדש על הישן ומן הישן על החדש אזלי בהו בתר השרשה שבשנה אחת משרשת כל השדה שהרי בבת אחת זורעין אותן ומעשר פירות האילן וקטניות וירק מדרבנן הן ויכולת ביד החכמים לקבוע זמן לפי דעתם לכל אחד ואחד:

37 פרכין פרכין - לשון זה נופל בקטניות כדאמרי' במסכת ביצה דף יב: מוללין מלילות ומפרכין קטניות בי"ט:

38 ויצבור גורנו לתוכו - ומה בכך אם ישן וחדש מעורבין יצבור את כל הגורן לתוכו כלומר באמצעיתו שיהא הכל נבלל יחד יפה ונמצא כשיתרום ויעשר יהא מן החדש במעשר לפי מה שיש חדש בגורן ומן הישן לפי מה שיש ישן:

39 מי לא תניא - דסמכינן אבילה לומר יפה נבלל ונמצא תורם מן החדש לפי מה שיש חדש ומן הישן לפי מה שיש ישן:

40 פול המצרי - מין קטנית פאזול"י ודרכן לזורען לירק ולזרע והזורע לירק מתעשר אחר לקיטה והזורע לאכול את זרעו תורת קטניות עליו ומתעשר אחר השרשה וזה שזרעו לזרע והשריש מקצתו לפני ר"ה ומקצתו לאחר ר"ה:

41 אין תורמין מזה - שמכירין בו שזרעוהו באחרונה על הנזרע בראשונה ולא מן הראשון על האחרון:

42 כיצד הוא עושה - טורח לתת זה בעצמו וזה בעצמו:

43 צובר גורנו לתוכו - יבלול אותו יפה לאחר שנתן מן הראשון בזוית זו ומן השני בזוית זו יחזור ויצברנו לאמצע הגורן שיהא כולו כאחד ונמצא תורם מן החדש שבו כו':

44 יש בילה - יש לסמוך על הבילה לומר שיש משניהן בתוך המעשר לפי החשבון:

45 אין בילה - אין סומכין על כך שיש לומר לא נבלל יפה ורובו של מעשר מן החדש או רובו מן הישן:

46 חוץ מיין ושמן - המערב יין חדש עם הישן או שמן חדש עם הישן תורם ומעשר ממנו ויש במעשר שניהם כפי החשבון שדבר לח נבלל יפה אבל יבש אין סומכין בו על הבילה:

47 אשתמיטתיה - לרבי זירא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי ותו אמרינן ואי אשמועינן הכל הולך אחר גמר פרי הוה אמינא אפילו תבואה וזיתים נמי קמ"ל הלכה כר' שמעון שזורי במאי דפליגי דבתבואה וזיתים לא פליגי ולא אזלינן בהו אחר גמר פרי אבל במיני קטניות פליגי דר' שמעון אזיל בתר השרשה ורבנן לא אזלי למדנו דאשכח שמואל תנא דלא אזיל בתר השרשה בקטניות אלא אחר גמר פרי ועליה סמיך לפלוגי עליה דר' שמעון שזורי ועליה דהא מתניתין דתנינן לעיל האורז והדוחן והפרגין והשומשמין שהשרישו כו' ואני לא ידעתי מאן הוא ההוא תנא:

48 אשתמיטתיה לרבי זירא הא דאמר שמואל הכל הולך אחר גמר פרי - ואף הקטניות לא הלכו בהן אחר השרשה וכי אמר שמואל הלכה כר' שמעון שזורי לא מטעמיה דאמר דאלו רבי שמעון שזורי טעמיה משום בילה וטעמא דשמואל משום דכוליה חדש הוא שגדל ונגמר אחר ראש השנה: