רש"ש על נדה ה׳ א

1 גמרא כיון דאיכא לאוקמי לקולא ולחומרא לחומרא מוקמינן. קשה דאדרבה כיון דטומאת למפרע מדרבנן. וביותר למש"כ התוס' לקמן ו ד"ה אבל ז' סע"א דטומאת מע"ל קיל טפי משאר איסורי דרבנן. ה"ל למיזל לקולא בספיקו. ובמש"כ הש"ך בכללי ס"ס סי' י"ט יתיישב זה ע"ש היטב:

2 תד"ה הא. לקמן דפסק כר' אליעזר. כצ"ל בי':

3 בא"ד וי"ל כו'. קשה דהא מ"מ ר"ח בן אנטיגנוס דאומר נשים שאמרו חכמים ד"ש משמע דס"ל כר"א. ולפמש"כ הגי' לקמן ח בד"ה משום א"ש:

4 תד"ה ר"מ. מ"מ הא דמקולקלת למנינה מיהא אתי ככ"ע. כ"מ במשנה דלקמן ד' נב ב דחכמים ל"פ אלא על סוף דברי ר"מ שאמר דחוששת משום זוב אבל על הא דאמר דה"ז מקולקלת ל"פ:

5 בא"ד וכן שלהי ב"ס תניא הרואה כתם מטמאה עצמה וקדשים למפרע והיינו כו'. כצ"ל:

6 בא"ד ובפ' כה"י אמרינן בדקה בעד שאין בדוק לה כו'. כצ"ל. וע"ש דליתא בהדיא פלוגתת ר"מ וחכמים בזה: