רש"ש על נדה נ״ב א

1 רש"י ד"ה שוב א"י למאן. דכיון שהגדילה כו' וחלו להו קדושי קמאי. לעיל מו בד"ה אבל מעיקרא פי' משום דלמא אתיא למאן הנבעלת אחר שגדלה והוא עיקר. עי' יבמות קט ב ובכל הסוגיא:

2 תד"ה קדושי. ודמכילתין דתנן עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב"ש. שיגרא דלישנא דלקמן גבי נמנו וגמרו. וכן לקמן ע"ב בברייתא נקטו אבל לשון המשנה אינו כן: