רש"ש על נזיר כ״ח א

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על נזיר כ״ז ע״ב רש"ש על נזיר כ״ח ע״ב »

1 נזיר פתח ↗

יָכוֹל לֹא יֵצֵא בְּמָעוֹת שֶׁהִפְרִישׁ אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, אֲבָל יוֹצֵא בְּקׇרְבָּן שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה, מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״קׇרְבָּנוֹ ... עַל חַטָּאתוֹ״, עַד שֶׁיְּהֵא קׇרְבָּנוֹ לְשׁוּם חֶטְאוֹ.

2 נזיר פתח ↗

יָכוֹל לֹא יֵצֵא בִּבְהֵמָה שֶׁהִפְרִישׁ לְעַצְמוֹ מִן הַקַּלָּה עַל הַקַּלָּה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַחֲמוּרָה, אֲפִילּוּ מִן הַקַּלָּה עַל הַחֲמוּרָה אוֹ מִן הַחֲמוּרָה עַל הַקַּלָּה,

3 תוספות פתח ↗

בד"א - שאינו יכול להפר אחר שנזרק אחד מן הדמים בתגלחת טהרה כדפי' שגמרה נזירות בטהרה אבל בתגלחת טומאה כגון שנטמאת בנזירותה והביאה קרבנותיה בטומאה אע"פ שנזרקו דמים יכול להפר מפני שאפשר לומר לה אי אפשי באשה מנוולת כלומר שהיא צריכה למנות מעתה נזירות טהרה ותאסר ביין ויש כאן עינוי נפש וה"נ בגמרא מצינו לשון ניוול שר"ל עינוי וקשה לישנא דעינוי דאי אפשי דהוי ליה למימר משום עינוי וצ"ל דקאי אדר"ע דקאמר שנשחטה אחת מן הבהמות אינו יכול להפר מפני שאפשר לבוא להפסד קדשים אע"ג דאסורה ביין עד שישחטו שאר הבהמות ויזרוק דמן ויש כאן ענוי נפש פורתא בשביל ההוא פורתא אינו יכול להפר בשביל הפסד קדשים אבל בתגלחת דטומאה דאיכא עינוי נפש גדול שסותרת ובעי למימני נזירות אחרת מודה שיכול לומר לה אי אפשי בעינוי גדול א"נ משום דר"מ קאמר האי לישנא אי איפשי קאמר ת"ק נמי אי אפשי:

1 גמרא אבל יוצא בקרבן שהפריש לעצמו אפילו מן הקלה עה"ח כו'. כצ"ל וכ"ה בכריתות:

2 שם יכול ל"י בבהמה שהפריש לעצמו אפי' מן הקלה עה"ק או מן החמורה עה"ח שכן אם כו'. כצ"ל וכ"ה שם:

3 תד"ה בד"א. וצ"ל דקאי אדר"ע כו' אע"ג דאסורה ביין עד שישחטו שאר הבהמות כו'. ל"י מנ"ל דר"ע ס"ל כר"א דאית ליה אחר מעשים כולן. וראיתי בתוי"ט שהעתיק דבריהם עד שיזרק הדם. ואולי הוא שהגיה כן בדבריהם ונכון:

« רש"ש על נזיר כ״ז ע״ב רש"ש על נזיר כ״ח ע״ב »