רש"ש על נזיר כ״ב

1 גמרא ואס"ד בעל מיגז גייז תייתי נמי עולת העוף כו'. והרמב"ם בפ"ט מהל' נזירות הלי"א פסק באמת דמביאה אף האשם. והיינו לפי מה דקי"ל דמיגז גייז וכ"מ בגמרא לעיל יט. וצ"ע דבסוגיא דנדרים פ"ג מוכח דאליבא דאביי דאמר שם אין קרבן לחצי נזירות א"ש אפי' אי אמרינן מיגז גייז ע"ש היטב בר"ן. וכן מתורץ בזה יפה הק"ק שבתד"ה ת"ש ועיין בס' ב"ר:

2 תד"ה מר זוטרא. בנדרים משמע דמיבעי ליה לרמב"ח כגון דמחית בשר זבחי שלמים אחר כו' ואמר כו' כבשר ז"ש זה כו' כי אמר כבשר ז"ש זה אם דעת כו'. כצ"ל:

3 בא"ד ולעיל קאמר כו' מיעקר קא עקר איהי נמי כו'. כצ"ל:

4 בא"ד וי"ל ולומר דר"ל ומי דמי כו'. ר"ל כאילו היה כתוב ומי דמי בוי"ו:

5 בא"ד דלישנא כו' משמע דהפשיטות קיימא כדמייתי לעיל כו'. כצ"ל:

6 בא"ד אלא אמרינן ואני כמעיקרא כמו שהיא אסורה כו'. כצ"ל:

7 בא"ד אבל דרמב"ח כו' בשעת התיר אחר זריקת דמים. כצ"ל:

8 בא"ד וצ"ל דסוגיא דהכא כו' דקאמר כו' כבשר ז"ש קודם זריקה. כצ"ל. ור"ל דמיירי דבשעת נדרו עדיין לא נזרק הדמים:

9 גמרא בסה"ע ברייתא כגון כו' דקא תלי נדרו בנדרה. עיין בתוס'. והרע"ב פי' דזה הוי כמו קיום. ובתור"ע הקשה עליו דהתנן בפ"י דנדרים מ"ז דקיום קודם לנדר לא הוי קיום. ולק"מ דהא הרע"ב פי' שם הטעם משום דהוי קיום בטעות כו' וא"כ בנדר מפורש כי הכא הוי קיום ועמש"כ שם בשם הספרי. ותו דהכא ע"כ ענתה אמן תכ"ד ותכ"ד כדבור דמי והוה הנדר והקיום כבבת אחת וי"ל דבכזה הוי קיום. שוב ראיתי שגם המל"מ פ"ב מהלכות נזירות ובפי"ג מהל' נדרים חשב זה כמו קיום קודם הנדר דלא מהני. ולעד"נ כמש"כ: