רש"ש על נזיר ב׳

1 תד"ה נזיר. אבל מהני לישני כו' חייל עליה נזירות נמי כי אין מתכוון כו'. כ"מ מהא דמוקי בגמרא באומר אהא דקאמר בלבו. מכלל דבשאר לישני דמתני' לא בעינן בלבו. ועי' לקמן ג ב תד"ה כגון:

2 תד"ה האומר הריני. הא האומר הריני כו' לא מהני. ודעת הר"ן בנדרים ט דהריני לחוד ג"כ מהני. ותימה א"כ ל"ל כזה. ונ"ל דלפמש"כ התוס' לקמן בסמוך דבבא זו אינה לפרש ידות אלא דהן הוו עיקר נזירות א"ש דבזולת כזה לא הוה אלא יד. ונ"מ בין עיקר ליד נלע"ד דכמו דכנויי כנויין לב"ה מותרין נדרים י' ב ה"נ יד ליד מותר כגון שהיה נזיר שלא נהיה רק ע"י יד עובר לפניו ואמר אהא או הריני לא"כ אבל אמר הריני כזה ה"ז נזיר. ובפשוט י"ל דבלא כזה בעינן דקאמר בלבו כמו באהא ובכזה ל"ב:

3 רש"י בסה"ע. בתמיה ומי אמר כו'. כצ"ל:

4 תוס' ד"ה לימא. ולישנא דאהא משמע דאהא לאלתר. כצ"ל ותיבת נזיר למחוק:

5 תד"ה ודלמא אהא כו'. כדתניא כו'. כצ"ל כדאיתא בגמרא:

6 בא"ד כלומר אהא נאה במצוה התלויה כו'. כצ"ל:

7 תד"ה ואמאי נאה. ט"ס וצ"ל ואמר אינאה:

8 בסה"ד ותוהה על הראשונות. נראה דר"ל וא"כ הוה כמו דלא נדר בנזיר וכדאמר שה"צ ומביאין חולין לעזרה ונמצא שציער עצמו מן היין בלא נזירות ואין כאן מצוה שתבטל חטא הצער. ולשון הגמרא דלמא אתי למעבר על נזירותיה הוא ענין חרטה להעביר הנזירות ממנו וכ"מ במפרש ודוחק. וביותר הלשון דלקמן יט הואיל ושנה בחטא ועיין תוס' ב"ק צא ב ד"ה אלא שציער: