רש"ש על נזיר י״א

1 במשנה מעשה באשה א' שהיתה שיכורה כו'.

2 ובגמרא ח"מ כו' ואם שיכור הוא כו'. בתוי"ט בשם הרמב"ם אבל לא הגיע לשכרותו של לוט. ולעד"נ דשיכורה ושיכור האמורים כאן המה שמות תוארים לאשר משתקעים ברוב ימיהם בשכרות אבל עתה אינן שיכורים כלל ולהכי אמרינן שלא נתכוונו לנזירות כיון דרגילי ביין אלא לכוס זה בלבד שיהא עליהם כקרבן:

3 תד"ה דהוי מתנה עמשכב"ת. וא"ת כו' וי"ל אחרי שאחרים יכולים להביא קרבנות כו'. בגה"ש הקשה בנדרים מא"ל ע"ש. ול"נ דכמו דאמרי' בהמדיר לענין קדושי ביאה דאע"ג דא"א לקיומיה ע"י שליח מ"מ מהני תנאי דאיתקוש הוויות להדדי ע"ש בפרש"י. אף אנן נאמר כיון דאיתקוש נזירות לנדרים כו' כדאיתא בריש נדרים להא נמי איתקוש דמה נזירות מהני תנאי אף נדרים כן. ועי' נו"ב מ"ת חלק יו"ד סי' קמ"ז:

4 תד"ה לרבנן. כשם שנאסר כו' בחד מעניני נזירות כן ניתר בסוף כו'. כצ"ל:

5 רש"י ד"ה וקמיפלגי כו' דתנן ד' נדרים. במס' נדרים כו'. כצ"ל:

6 גמרא מינה מדקאמר ועלי לגלח ש"מ ואני על תחלת כו'. ק"ל דלמא לעולם ואני אסיפא משמע וש"ה כיון דאמר אחריו ועלי גלי אדעתיה דואני דאמר הוא ארישא וזהו דאשמעינן. דכה"ג אמרינן בשבועות כג גבי שלא אוכל ושלא אשתה ע"ש:

7 רש"י ד"ה וממאי דהכי הוא. אלא פירושי קמפרש כו'. נ"ל דר"ל דהתנא מפרש דהאי דקאמר ואני כוונתו ג"כ על ועלי כו':

8 תד"ה ואם היו פקחין בסופו. שהרי עשה נזירות ל"י וגילחו אחר וגילח לחבירו. כצ"ל: