רש"ש על נזיר כ״ו ב

1 תד"ה אבל בהמה. וא"ת סוף סוף קשה כו' מהמקדיש זכר לדמי נסכים. כצ"ל:

2 תד"ה אלא. תו לא מיפרקי דאין לעופות פדיון כו'. כצ"ל:

3 בא"ד בסה"ע ומת קודם הקרבה כו' דלא יהבינן להו דין דסתומין לענין זה שיקריב כו' חטאת. תימה איך יוכל להקריב חטאת לאחר מיתה. כי מש"כ המפרש לעיל כא ב דבחטאת העוף לא גמרינן שתמות במיתת בעליה כבר צווחו עליו וע"ש בב"ר: