מצודת דוד על ישעיהו כ״ז

1 יפקוד ה׳. ישגיח להכות בחרבו:

2 על לויתן נחש בריח. הוא משל על ישמעאל שהוא מבריח ברוב הישוב מהקצה אל הקצה כמו הלויתן שמבריח את הים מהקצה אל הקצה:

3 ועל לויתן נחש עקלתון. הוא משל על שהוא מעוקל במעשיו כמו הלויתן שבעבור רוב ארכו מעקל עצמו במקומות מהים:

4 התנין אשר בים. הוא משל על יתר האומות השוכנים באיי הים שאינם לא מאמונתם ולא מהמונם:

5 כרם חמר ענו לה. כולם ירימו קול על ישראל לומר שהוא כרם המוציא יין משובח לא כמו לשעבר שנאמר בה ויקו לעשות ענבים ויעש באושים לעיל ה:

6 אני ה׳ נוצרה. מעתה אשמרה לא כמו לשעבר שנאמר בה הסר משוכתו והיה לבער וגו׳:

7 לרגעים אשקנה. בכל רגע אשקה אותה במי מטר ולא כמו לשעבר שנאמר בה ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר:

8 פן יפקוד עליה. כי פן יהיה נחסר העלים שלה ע״י כמישה לכן אצרנה לילה ויום להשקותה בזמנה ורצה לומר אחוס אף על העלין וכל שכן על הענבים והוא דרך משל לומר אשפיע להם הרבה טובה מגדוליהם ועד קטניהם:

9 חמה אין לי. גם מאז לא הערתי עליהם כל חמתי כי אם הייתי מעיר כל חמתי אז מי הוא שיתן לי שמיר ושית כלומר זה הכרם שנתן לי מאז שמיר ושית במקום ענבים אם היה לי חמה מרובה הייתי פוסע בה פסיעה אחת והייתי שורפה כולה כאחד במלחמה כשאני נלחם עמה להפרע ממנה על עונותיה:

10 או יחזיק במעוזי. ר״ל או הייתי שורפה כאחת או היה כ״א שב מדרכו לאחוז במעוז שלי היא התורה שהיא לחוזק ועוז:

11 יעשה שלום לי. אז היה עושה שלום עמדי ולא הייתי נלחם בו:

12 שלום וכו׳. כפל הדבר לחוזק הענין:

13 הבאים. תחסר מלת בימים ור״ל בימים הבאים ומעצמו יובן החסרון וכאומר אם מאז לא הערתי כל חמתי כ״ש בימי הגאולה ארחם עליהם ויתן יעקב את שרשו להיות מתפשט למרחוק וישראל יציף ויפרח ר״ל ימשלו עד למרחוק ויגדלו עד מאד:

14 תנובה. כצמחי האדמה:

15 הכמכת. ר״ל אף מאז שהכה בו וכי הכה בו באכזריות כמו שהכה המצרים שהכו את ישראל:

16 אם כהרג הרוגיו. וכי הורג הוא כמו שהרג את המצרים שהרגו בו והוא כפל ענין במ״ש:

17 בסאסאה. ר״ל במדה שחטאו במדה ההיא נפרע מהם ולא העיר כל חמתו:

18 בשלחה תריבנה. כשהיה מריב עמה להפרע ממנה היה שופך חמתו על השדות והגנות לשלוח בהם שידפון וארבה ולא פגע בנפשות תחלה:

19 הגה. הסיר הפרי ברוחו הקשה ביום שמנשבת בו רוח קדים העזה שברוחות:

20 לכן. הואיל ורחמי עליו אעשה לו גם זאת להתכפר בדבר קל:

21 וזה כל פרי. זה יהיה לו פרי טוב להסר ממנו חטאתו להיות נמחל לו:

22 בשומו. במה שיתוץ המזבחות העשויות לעבודת כוכבים וישים אבניהם מנופצות כדרך שמנפצים אבני גיר הדק היטב:

23 לא יקומו. ר״ל בתנאי שלא יחזרו לסורם ולא יקימו מעתה אשרים וחמנים:

24 כי עיר בצורה. כי בעשותם זאת אז העיר הבצורה היא כרך גדול וכו׳ תהיה בדד מיושביה והנוה שלו תהיה משולח מיושביה ונעזב מהם כמדבר הנעזב מאנשים וכפל הדבר במ״ש:

25 שם. במקום העיר הבצורה ירעה עגל וירבץ שמה ויכלה ענפי האילנות אשר יגדלו שמה:

26 ביבוש קצירה. כשתתיבש ענפיה תשבר מעצמה רצה לומר כשתתמלא סאתם ישברו מאיליהם:

27 נשים באות. נשים תבאנה ויבעירו בהם האש ור״ל עם חלש כנשים ישחיתו אותה:

28 כי לא עם בינות הוא. להבין שכל ממשלתו באה לו מה׳ ולא בכח זרועו:

29 עושהו. המקום שגדלו והמשילו:

30 ויוצרו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

31 יחבוט ה׳. ר״ל כמו שחובטין את השבלים במקל להסיר התבואה מן הקשין כן יסיר את ישראל מבין האומות:

32 משבולת הנהר. מארץ אשור היושבים על נהר פרת עד נחל מצרים ר״ל מכל המקומות שבין זה לזה יפריש את ישראל מבין האומות:

33 ואתם וכו׳. בני ישראל סרס המקרא ואתם בני ישראל תלקטו וכו׳ רצה לומר אחר הפרשה תהיו אתם הנלקטים אחד אחד והמוצא אחד מכם יביאהו לירושלים:

34 יתקע בשופר גדול. הוא ענין משל לומר כולם יתקבצו ויבואו כאלו תקעו בשופר גדול להשמיע הקול בכל העולם להתקבץ ולבוא:

35 האובדים. לפי שלא חזרו לארצם מעת שגלו שמה לכן קראם אובדים בהר הקדש בירושלים. בהר המוריה העומד בירושלים והוא מקום מקדש: