מצודת דוד על ישעיהו מ״ה

1 למשיחו לכורש. על משיחו על כורש ר״ל על כורש שהגדיל והמשיל אותו:

2 אשר החזקתי בימינו. הוא ענין מליצה ור״ל נתתי הכח בידו:

3 לרד. לשטוח העכו״ם לפניו להיות לו למדרך הרגל:

4 ומתני מלכים אפתח. ר״ל אתיש כח המלכים הנלחמים עמו ולפי שמי שהוא חגור במתניו הוא מזורז וחזק לכן אמר כאלו אפתח האזור ויותש כחם דלתים. דלתי שערי בבל:

5 לא יסגרו. יבוא בם כחפצו כאלו אינה סגורים:

6 אני לפניך אלך. תצלח במלחמה כאלו אלך לפניך להלחם בעבורך:

7 והדורים אישר. דרכים המעוקמים אעשה ישרים ושוים ר״ל לא תכשל בדרך מהלכך:

8 דלתות וכו׳. הוא ענין מליצה לומר לא יתחזקו במבצר העיר:

9 ונתתי לך. אמסור בידך אוצרות בבל:

10 אוצרות חושך. דרך האוצר להטמן במקום חושך:

11 ומטמני מסתרים. דברים הטמונים במקום סתר וכפל הדבר במ״ש:

12 למען תדע. אעשה לך כל זה למען תדע כי אני ה׳ עושה זאת ולא בכח ידך כי יהיה חוץ מן הטבע הקורא וכו׳. אשר קורא בשם כורש עד לא נולדת הוא אלהי ישראל וממנו בא הדבר:

13 למען עבדי יעקב. כ״ז אעשה בעבור ישראל להוציאם מבבל:

14 ואקרא וכו׳. פעם קראתי עליך בשמך כורש ופעם חתם שמו עם כי ידבר עליו והרי הוא כאלו מזכירו בשם הכנוי:

15 ולא ידעתני. ר״ל ולא בזכותך כי עדיין לא נוצרת ולא מצאת זכות א״כ אין זה כ״א למען עבדי יעקב:

16 זולתי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

17 אאזרך. נתתי לך חוזק ועדיין לא ידעת אותי כי עדיין לא נולדת:

18 למען ידעו. את זה הודעתי מראש למען ידעו כולם אשר אין אלוה מבלעדי למחות בידי לא כבשר ודם שמסתיר עצמו מפחד המוחה:

19 יוצר אור. ר״ל אני הוא העושה דבר והפכו אני יוצר אור לישראל ואני בורא חושך לבבל אני עושה שלום לישראל ואני בורא רע לבבל שהוא הפוך השלום והוא כפל ענין במ״ש:

20 הרעיפו וכו׳. ר״ל יבוא לישראל הרבה צדקה וישועה כאלו יזלו מן השמים ממעל וכאלו פתחה הארץ פיה והגדילה פרי הישע:

21 תצמיח יחד. עם הישע תצמיח גם הצדקה:

22 בראתיו. ומאז הכנתי להם הישע והצדקה:

23 הוי רב וכו׳. אמר זה על בלשאצר מלך בבל הוי עליו הרב עם היוצר וזהו במה שהיה מתנשא נגד האל והשתמש בכלי בית המקדש:

24 חרש את חרשי אדמה. הלא הוא יחשב כחרס עם שאר חרסי האדמה ודומה להם כי ככלי יוצר ינופץ במהרה כמ״ש ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאי דניאל ה׳:ל׳:

25 היאמר. וכי מהראוי שיאמר החומר להיוצר מה תעשה הלא אין ממש במעשיך ר״ל הלא הוא בידי כחומר ביד היוצר ואיך יתנשא למולי:

26 אין ידים לו. נדמה הוא כאלו לא עשאוהו ידים:

27 הוי אומר לאב. חזר והמשילו לבן האומר לאב למה הולדת תולדות ולאם יאמר למה היה לך חבלי לידה וכאומר הלא ידעתם כי יבוא יומם וימותו ולמה ילדתם לבהלה וכן יחשוב בלשאצר לומר אם כלי בית המקדש ישובו לירושלים למה הוגלה בבלה וה׳ לא עזרם:

28 האותיות שאלוני. אמר נגד העכו״ם שאלו לי העתידות לבוא על ישראל ואגידה לכם:

29 על בני. בעבור ישראל שהם בני ופועל ידי תצוו בעבורו להנביאים שיאמרו לכם בשמי מה יהיה בסופם:

30 אנכי עשיתי ארץ. ר״ל הלא הכל שלי ובידי לעשות כחפצי באין מוחה ולזה שאלו ואגידה לכם:

31 צויתי. אני צויתי שיהיו נבראים ומידי בא להם הממשלה בארץ:

32 אנכי העירותיהו. על כורש האמור בתחילת הענין יאמר שהוא העיר לבבי לבוא על בבל ולהחריבה וההערה היה בצדק כי ראויה היא לאבדון:

33 וכל דרכיו אישר. ר״ל לא יכשל בהליכתו כאלו ילך בדרך ישר ושוה:

34 הוא יבנה עירי. ר״ל הוא יתן כסף וזהב לבנותה:

35 וגלותי. ישראל שהגליתים לבבל ישלחם הוא לארצם:

36 לא במחיר. לא יתן לו מי מחירם ולא יקבל ממי שוחד בעבורם:

37 כה אמר ה׳. כאומר הנה השמעתיך הטובה שיבוא ממפלת בבל ועתה אודיעך הטובה שיבא ממפלת סנחריב בימי חזקיה:

38 יגיע מצרים וכו׳. כי כששב סנחריב מעל תרהקה מלך כוש לבוא לירושלים למלחמה הביא עמו חמדת כל האוצרות ששלל מכוש וממצרים ומסבא שהלכו לעזור לכוש ומאנשיהם הביא עמו אסורים בשלשלאות וכשנפל סנחריב סביב ירושלים בזזו חזקיהו ועמו חמדת כל האוצרות ופטרו את האסירים ממאסרם ולזה אמר העושר של מצרים והסחורות של כוש וסבא גבהי הקומה יעבורו דרך עליך וישארו לך:

39 אחריך וכו׳. ר״ל אותם שעברו עליך אסירים בזקים ילכו אחריך כי יהיו סרים אל משמעתך:

40 ואליך ישתחוו. להתירם ממאסרם:

41 יתפללו. ר״ל ישאלו ויבקשו על ההתרה

42 אך בך אל ויאמרו עתה ראינו שאך בישראל יש אל האמתי ואין עוד זולת האלהים אשר בישראל:

43 אכן. באמת שאתם האל המסתתר ואינו נראה הוא אלהי ישראל המושיע:

44 בושו וכו׳. אז יבושו כולם בראותם שאין ממש באלהיהם כי לא היו להם למושיע כאשר הושיע המקום לישראל:

45 חרשי צירים. האומנים העושים ציורי הפסילים ילכו להם בכלימה כי יראו שאין ממש במעשיהם:

46 ישראל נושע בה׳. אבל ישראל יהיה נושע בעזר ה׳ תשועה המתקיימת לעולם ולכן לא תבושו כמו שיבושו עובדי הפסילים:

47 עד עולמי עד. כל ימי עולם:

48 הוא האלהים. וכאומר אבל אין כח מה בצבא השמים הנבראים:

49 יוצר הארץ. מי שיצר את הארץ ותקנה להיות מגולה מן המים הוא הכין כל אשר בה ואין דבר ביד צבא השמים:

50 לא תוהו בראה. כשבראה את הארץ לא בראה להיות תוהו כ״א לשבת בה בני אדם א״כ בודאי הכין בה כל הצורך:

51 אני ה׳. הבורא את אלה:

52 ואין עוד. מי עמדי כמוני:

53 לא בסתר דברתי. כשדברתי דברי על הר סיני הלא לא בסתר דברתי ולא במקום ארץ חושך כי הדבר היה מפורסם בכל העולם וא״כ היה להם להאומות בימים האלה לדעת שאני ה׳ ואין עוד:

54 לא אמרתי וכו׳. כשאמרתי להם המצות לא אמרתי להם לעשותם על תוהו ובחנם כ״א לקבל עליהם שכר הרבה וא״כ היה להם להאומות בימים האלה לקבלם גם המה ולקבל שכר ולא לעבוד לאלילים ללא יועיל:

55 דובר צדק. בתחילה אמרתי הצדק שתעשה בשכר המצות ואח״כ הגדתי מישרים הם חוקותי ותורתי שקודם מתן תורה נאמר להם ועתה אם שמוע וכו׳ והייתם לי סגולה וכו׳ שמות י״ט:ה׳:

56 הקבצו וכו׳. הפחותים שבעכו״ם עובדי האליל הקבצו בואו אלי התנגשו כולכם יחד להתווכח עמדי אבל הנושאים את עץ פסלם אשר לא ימיש ממקומו המתפללים אל אשר לא יוכל להושיע לא ישימו לב לדעת ולהבין מעשיהם:

57 הגידו וכו׳. ר״ל אם יש עמכם טענה הגידו אתם או הגישו את חכמיהם שיאמרו הם ואף יועצו יחדיו להשכיל למצוא מענה:

58 מי השמיע זאת. מי מהפסילים השמיע השמועה הזאת קודם בואה והוא מפלת בבל ואשור:

59 מאז הגידה. מוסב על מלת מי לומר מי הגידה מאז עד לא בא וכפל הדבר במ״ש:

60 הלא אני ה׳. הוא המגיד דבר מאז:

61 ואין עוד זולתי. אין עוד אלהים לדעת הנולדות:

62 אל צדיק וכו׳. לא יש זולתי אל צדיק ומושיע:

63 פנו אלי. אתם העכו״ם היושבים בקצות הארץ פנו אלי להאמין בי ואז תהיו נושאים כי אני אל והכל בידי ואין עוד זולתי:

64 בי נשבעתי. הריני נשבע בי אשר יצא מפי דבר צדקה ואמת:

65 דבר. מוסב על יצא מפי לומר יצא מפי דבר ולא ישוב הדבר ההוא רצה לומר לא אחזור בי והוא כפל ענין במ״ש:

66 כי לי תכרע. וזהו הדבר היוצא אשר בימים העתידים יכרעו כל הברכים לי ולא לעכו״ם כי כולם יקבלו עול מלכותי עליהם:

67 תשבע. מוסב על מלת לי לומר לי תשבע כל ל׳ לקבל אותי לאלוה ולהאמין בי:

68 אך בה׳. זהו מאמר הנביא שאמר אף שכל העכו״ם יאמינו בה׳ אך הריני נשבע בה׳ אשר לי לישראל לבד הבטיח ואמר צדקות ועוז ר״ל הצדקות והעוז שיהיו לישראל יהיו מיוחדת ולא יהיו בערך אחד עם של העכו״ם:

69 עדיו יבוא. כל אחד מהעכו״ם יבוא לישראל להיות סר למשמעתו וכל הכועסים בו לשעבר יבושו אז:

70 בה׳ יצדקו. בהבטחת משען ה׳ ימצאו ישראל צדקה ויתהללו מפי כולם על שהשכילו לדעת מעולם שה׳ הוא האלהים ודבקו בו: