מצודת דוד על ישעיהו י׳

1 הוי. יש להתאונן על החוקקים הם סופרי הדיינים על כי המה חוקקים און ר״ל כותבים דבר שאינו הגון וכשר:

2 ומכתבים. הדיינין עצמם המצוים לסופריהם לכתוב המה יצוו לכתוב דברי עמל:

3 להטות. מכתבם יהיה סיבה להטות את הדלים מן הדין הראוי להם:

4 ולגזול. להעביר משפט האמת מן עניים:

5 להיות. עי״ז תהיינה האלמנות שללם רצה לומר הרי כאלו הם בוזזים ושוללים את האלמנות והיתומים:

6 ומה תעשו. כאומר אם אין כח ביד האלמנות והיתומים אבל מה תשיבו למקום ב״ה בעת יפקוד עליכם העון הזה:

7 ולשואה. לעת תבוא עליכם החושך ממרחק וזהו מלך אשור:

8 לעזרה. לעזור לכם:

9 ואנה תעזבו. כשתלכו בגולה איה תעזבו ההון אשר אספתם בגזל הלא לא ישאר לא בן ולא בת:

10 בלתי כרע. במקום אשר לא כרע כריעת המרבץ שם באותו המקום יהיה אסיר רצה לומר חוץ מארצכם תאסרו:

11 ותחת. ובאותו מקום יפלו הרוגים:

12 ועוד ידו נטויה. להכות בהם בהיותם בארץ אויביהם:

13 הוי אשור וכו׳. יש להתאונן על כי אשור יהיה השבט לעשות בהם אפי להכות ולרדות אותם:

14 ומטה. הזעם מה שאני זועם על ישראל הוא ביד אשור למטה כי עי״ז יכה בהם כרצונו:

15 בגוי חנף. הם ישראל המחניפים ליצרם למלאות שאלתו ופתויו:

16 עברתי. מה שאני מלא עליו עברה וזעם:

17 ולשומו מרמס. לרמסו ברגל כטיט המושלך בחוצות:

18 והוא. אבל סנחריב מלך אשור לא ידמה כן כמו שהיא שגזרה היא מלפני:

19 ולבבו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

20 כי להשמיד בלבבו. כי חושב בלבבו להשמיד הכל ואף ירושלים כאלו נעשה הנצחון בכח זרועו:

21 ולהכרית. חושב להכרית הכל לבל ישאיר אף מעט:

22 יחדו. זה כזה כל אחד חשוב כמלך לפי מרבית העם שיש לכ״א:

23 הלא ככרכמיש. הלא כמו שכבשתי את כרכמיש כן כבשתי את כלנו:

24 אם לא וכו׳. האם לא כמו שכבשתי את ארפד אשר היא משלטנות חמת האם לא כמו שכבשתי את דמשק כן אכבש את שומרון:

25 כאשר מצאה ידי. כמו שהשיגה ידי לכבוש הממלכות האלה עובדי האליל והלא פסיליהם חזקים מפסילי ירושלים ומפסילי שמרון וכאומר אם כן כ״ש שאכבוש את ירושלים ואת שמרון:

26 הלא כאשר וכו׳. אשר שיכבוש שמרון בבואו על ירושלים יאמר הלא כאשר וכו׳ ולאליליה. כי גם האלילים שבר ולקח עמו לאשור:

27 כי יבצע. כאשר ישלים ה׳ את מעשהו להביא חיל סנחריב על ציון וירושלים אפקוד. אז אשגיח על מה שהפרה והרבה גודל לבב:

28 ועל תפארת. על התפארות גאותו:

29 עשיתי. כל מה שעשיתי בדבר הנצחון עשיתי בכח ידי ובחכמתי כי אני נבון ואסיר. באמרם ע״כ גבול מלכות זו וע״כ וכו׳ וכיון שכבש הכל הסיר הגבולים כי נחשב הכל כמלכות אחת:

30 ועתודותיהם שושתי. שללתי אוצרותיהם:

31 ואוריד. הורדתי היושבים במקום חוזק וחוזר על תחלת המקרא שאומר את כל אלה עשה בכח הזרוע ובחכמה נפלאה:

32 ותמצא כקן ידי. ר״ל השיגה ידי לצבא העמים כמו שיד כל משגת קן צפור המופקר:

33 וכאסוף וכו׳. אספתי אני את כל אנשי הארץ כמו המאסף בצים שעזבם אמם והלכה לה:

34 ולא היה נודד כנף. לפי שדמה הגולים לקן צפור ולביצים עזובות אמר לשון הנופל בעופות שמנדנדים בכנפיהם ופותחים פיהם ומצפצפים בחושבם שבזה ינצלו ור״ל שלא עמד מי למולו למחות בידו:

35 היתפאר. אמר הנביא וכי מהראוי שיתפאר הגרזן על החוצב בו לומר אני החוצב ולא אתה ר״ל הלא אשור אינו אלא כגרזן ביד האל ולא בכוחו יגבר:

36 אם יתגדל וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

37 כהניף שבט. כאילו השבט עם מרימיו הניף את השבט רצה לומר אפילו כח שניהם עשתה את ההנפה:

38 כהרים מטה. כאלו המטה הרים וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

39 לא עץ. הנה באמת לא העץ הוא המרים כי אם האדם הוא המרים ור״ל הנה כן לא אשור הוא בעל הנצחון כי אם המקום שהמשילו:

40 לכן. בעבור גודל לבבו:

41 במשמניו רזון. ירזה את השמנים שבעמו רצה לומר יאבדו מן העולם:

42 ותחת כבודו. ובמקום שהיה מתכבד בעצמו לתלות הדבר בכח זרועו במקום זה יהיה ללעג וקלס כי תבער הבערה כתבערת אש רצה לומר כל אנשיו ימותו על ידי המלאך המכה בהם כאלו נשרפו באש וכן נאמר בו והיתה לשרפה מאכולת אש לעיל ט:

43 והיה אור ישראל. האל המאיר לישראל:

44 וקדושו. הוא האל קדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש:

45 שיתו ושמירו. וקראם כן לפי שבהם היה מכאיב העמים כבקוץ מכאיב:

46 וכבוד יערו. מרבית אנשיו כעצי היער אשר היה מתכבד בהם:

47 וכרמלו. ר״ל בעלי העושר ככרמל הזה שהוא מלא ברכת ה׳ שדות וכרמים:

48 מנפש וכו׳. כי ישרוף גופן ונפשם:

49 והיה. העם ההוא יהיה כהנטחן מן התולעת אשר יטחן בפיו את העצים דק דק ולפי שהמשילם לעצי היער אמר לשון הנופל בהשחתת העצים:

50 ושאר. שאר העץ הנשאר ביערו ר״ל הנשאר במחנהו:

51 מספר יהיו. יהיו מעט מתי מספר:

52 ונער. אף הנער לא ילאה לכתבם ולפרטם כי מעטים יהיו:

53 ביום ההוא. כשיראה גדול הנס הזה:

54 על מכהו. על מצרים שהם היו תחילת המציקים להם:

55 באמת. בכל לבב:

56 שאר ישוב. השארית ישובו ולתוספת ביאור אמר שאר יעקב וכו׳ רצה לומר השארית מבני יעקב הם ישובו לה׳ שהראם גבורות באשור:

57 כי אם וכו׳. רצה לומר אף על פי שיהיו מרובים לא ישאר בהם כי אם שארית אשר ישובו לה׳ כי כליון חרוץ יבוא כנחל שוטף במשפט צדק ואמת כי יהיו ראוים לכליון:

58 כי כלה ונחרצה. רצה לומר הכלה תהיה נחרצה מה שיעשה ה׳ בקרב הארץ ולזה ישארו מעט מהרבה:

59 לכן. לפי שידעתי אשר חזקיה וסיעתו המה ישובו אלי:

60 בשבט יככה. ר״ל לא יעשה בך כלה רק יכה אותך בשבט המכאיב וישא עליך מטהו לאיים ולהפחיד:

61 בדרך. כענין שעשה במצרים שהכאיבו לישראל ואיימו עליהם ולא כלו אותם:

62 וכלה זעם. הזעם שלי הנתון ביד אשור להיות לו למטה כמ״ש למעלה ומטה הוא בידם זעמי הנה במעט זמן יכלה הזעם:

63 ואפי. חמתי תשוב על התבל שעשו הם החרופין והגדופין אשר גדפו נערי מלך אשור ורצה לומר החמה תחול עליהם לגמול התבל:

64 ועורר. ה׳ יעורר עליו שוט המכה דוגמת מכת מדין בימי גדעון שנפלו בלילה אחד והמלכים שברחו נהרגו עורב בצור עורב וכן כולם כמ״ש בשופטים ולקצר לא זכר אלא אחד מהם ורצה לומר כמוהם יהיה סנחריב אחר שישוב לארצו ימות שם בחרב:

65 ומטהו. חוזר על מלת ועורר לומר שיעורר עליו מטהו אשר היה על הים בפרעו ובחילו:

66 ונשאו. יטלטלנו מן העולם כדרך שנשא את מצרים:

67 סבלו. המשא שהעמיס סנחריב על שכם ישראל יוסר אז:

68 ועולו. העול שנתן על צוארך יוסר וכפל הדבר במ״ש:

69 וחבל עול. הוא מאמר הלציי על כי הדרך אשר שומן הצואר נשחת מפני העול אמר שיהיה בהפך שתשחת העול מפני השומן ר״ל סנחרב המטיל העול יאבד על ידי חזקיה:

70 בא על עית. התחיל הנביא להלעיג על סנחריב על שבא במהירות נמרץ לכבוש ירושלים עד שהלך מסעות רבות ביום אחד ואמר שבא על עית ומשם עבר במגרון ובמכמש הניח רוב כלי המלחמה להקל המשא ובחושבו שלא יצטרך לכולם:

71 עברו. אנשיו עברו מעבר הירדן:

72 גבע. בעיר גבע:

73 לנו. במלון בטוחים מבלי פחד ולא חנו בשדה כדרך אנשי המלחמה:

74 חרדה. אז אנשי הרמה חרדה אחזתם ואנשי גבעת שאול נסו מפחד:

75 צהלי קולך. רצה לומר המקומות ההם שלחו לאנשי בת גלים לומר אליהם הרימו קול להזהיר להעם למהר לברוח ואתם בני ליש הקשיבו הקול ומהרו לברוח וכן ישמעו העדה העניה אשר בענתות ויברחו גם המה:

76 נדדה. עדת מדמנה נדדה ממקומה וברחה:

77 העיזו. יחד לברוח:

78 עוד היום. כ״כ מיהר בהליכתו למען יעמוד בנוב בעוד יום כי משם יכול הרואה לראות את ירושלים:

79 ינופף. כשראה את ירושלים היה מניף ידו עליה בדרך בזיון ולעג כאומר הלא בנקל אכבשנה:

80 הר וכו׳ גבעת וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

81 הנה האדון. כאומר אבל לא היה כמו שחשב כי הנה האדון ה׳ כרת ענפיו בכלי המשחית רצה לומר שלח המלאך והכה בהם:

82 ורמי הקומה. האילנות גבהי הקומה נעשה כרותים ר״ל מתו הגבורים:

83 ונקף. הענפים המסובכים זה בזה יוכרתו בברזל ר״ל חילו הרב יומתו על ידי המלאך:

84 והלבנון. עצי הלבנון יפלו על ידי אדיר וחזק והוא המלאך וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין ולתפארת המליצה: