מצודת דוד על ישעיהו מ״ט

1 שמעו איים. יושבי איי הים:

2 מרחוק. היושבים מרחוק:

3 מבטן קראני. מעת היותי בבטן אמי קרא שמי ישעיה לרמז שאנבא ישועות:

4 ממעי וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

5 כחרב חדה. להוכיח את הרשעים ולנבאות עליהן פורעניות:

6 החביאני. לבל יוכלו להרע לי:

7 לחץ ברור. להוכיח ולנבאות וכו׳ וכפל הדבר במ״ש:

8 באשפתו הסתירני. ר״ל היה לי למחסה מן הרשעים ולפי שהמשיל עצמו לחץ אמר לשון הנופל בחצים:

9 עבדי אתה. מזומן אתה לשליחותי כעבד לאדון:

10 ישראל. הרי אתה לפני ככל המון ישראל אשר אתפאר בך כמו בכולם:

11 ואני אמרתי. כשהייתי מוכיחם ולא הטו אוזן חשבתי מתחלה אשר יגעתי לריק כי הואיל ולא הועלתי א״כ לא אקבל שכר:

12 לתוהו וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

13 אכן. אבל באמת משפט גמולי הוא עם ה׳ ושלם ישלם הואיל ועשיתי את שלי:

14 ופעולתי. שכר פעולתי הוא עם אלהי וכפל הדבר במ״ש:

15 ועתה אמר ה׳ וכו׳. ר״ל ה׳ אשר מבטן יצר אותי להיות לו לעבד ללכת בשליחותו אמר לי עתה להשיב אליו את יעקב בתשובה ובעבור זה אהיה נכבד בעיני ה׳ ואף היה חזקי לבל יוכלו הרשעים להרע לי וכאומר כאשר חשב באחרונה כן אמר לי ה׳ שאף אם לא אועיל אהיה נכבד בעיניו וכן היה לי למעוז ולחוזק:

16 ויאמר. ה׳ אמר לי מתנה קלה היא בעיני ממה שתהיה לי עבד בדבר זה לבד להקים את שבטי יעקב להיות עומדים באמונתם ולהשיב אלי בתשובה את ישראל המוקפים בהסתת פתויי היצה״ר כעיר נצורה המוקפת בגייסות:

17 ונתתיך. אלא עוד מתנה גדולה אוסיף לך כי אתן אותך מתנבא ומבשר על הגאולה העתידה להיות אז תשועתי מקצה הארץ עד קצהו כי כולם יהיו נושעים בתשועת ה׳:

18 לבזה נפש. על ישראל:

19 למתעב גוי. על מי:

20 לעבד מושלים. על מי שהוא עבד ישר ותמים למושלים:

21 מלכים יראו וקמו. בעת הגאולה כשיראו מלכי כשדים יקומו וכאשר יראוהו השרים:

22 למען ה׳. ר״ל לא למענכם יעשו הכבוד הזה כי אם למען ה׳ אשר נאמן בהבטחתו שהבטיח להיות עמכם וכמ״ש יחזיקו עשרה אנשים וכו׳ לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם זכריה ח׳:כ״ג:

23 קדש. למען קדש ישראל אשר בחר בך וכפל הדבר במ״ש:

24 בעת רצון. בעת שתעשה רצוני אענה לך בזעקתך בעבור הצרה הבאה:

25 וביום ישועה. וביום שאתה צריך ישועה שאתה בצרה אעזור לך וכפל הדבר במ״ש:

26 לאמר וכו׳. מוסב על ואצרך שבמקרא שלפניו לומר אצרך מן הכליה עד יבוא העת לאמר להאסורים בגולה צאו משם:

27 לאשר בחושך. למי שהסתיר עצמו בחושך מפחד האויב

28 הגלו היו מגולים ונראים לאור היום:

29 על דרכים ירעו. עם כי אין המרעה מצוים בדרכים ובגובה ההרים ורצה לומר עם כי ישובו דרך המדבר לא יחסרו דבר:

30 לא ירעבו. בזה יפרש המקרא שלפניו:

31 ולא יכם. לא יכאיבם חמימות האויר וחום השמש:

32 כי מרחמם. ה׳ המרחם עליהם מעולם הוא ינהגם וינהלם במקום מבועי מים וירוו צמאונם:

33 לדרך. ר״ל לדרך כבושה:

34 ומסילותי. המסילות שאוליך אותה בהם ירימו מקומות העמוקים שבהם למען יהיה שוה וישר ונוח ללכת בהם:

35 הנה אלה. מקצת הבאים לא״י יבואו ממקום רחוק והיא פאת המזרח ולפי שא״י משוכה מקו השוה ולמערב לזה קרא פאת המזרח רחוק:

36 ומים. מפאת המערב:

37 מארץ סינים. הוא פאת הדרום כן ת״י:

38 רנו שמים וכו׳. הוא ענין מליצה ור״ל הרבה שמחה יהיה בעולם:

39 ותאמר ציון. הנה ציון תחשוב לומר ה׳ עזב אותי ושכח בי:

40 התשכח. כאומר הנה לא כן הוא כי האם תשכח אשה עולה וכי תקשה לבה מלרחם בן בטנה:

41 גם אלה תשכחנה. אף אם יתכן בשום פעם שתשכחנה גם אלה אולם אנכי לא אשכחך:

42 חקתיך. זכור אתם לפני כאלו חקקתיך על כפי:

43 נגדי תמיד. לזכור בהם לכוננם:

44 מהרו בניך. יותר מהרה שכחו בני ציון את ארצם משאשכח אני:

45 מהרסיך. המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר״ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה:

46 שאי סביב עיניך. כאלו לציון יאמר ראי איך כל בניך נקבצו באו אליך:

47 כעדי תלבשי. תתפאר בהם כמלבוש של קשוט:

48 ותקשרים. תקשור אותם בצוארך לנוי כקשורי כלה והם חוטי המשי שקושרת בהם שערה:

49 כי חרבותיך וכו׳. ר״ל כי דאגת חרבותיך ושוממותיך וכו׳ לא תדאגי עוד כי עתה יהיו כולם מיושבות עד שתהיה צרה ודחוקה מרוב יושביה:

50 ורחקו מבלעיך. המשחיתים אותך יהיו מרחוקים בקצה הארץ ולא יבואו בגבולך:

51 יאמרו באזניך. ר״ל באזניך תשמע אשר יאמרו הבנים אשר היית שכולה מהם:

52 צר לי המקום. מרוב מרבית העם:

53 גשה לי. האחד יאמר לחבירו גשה הלאה בעבורי שאוכל לשבת גם אני:

54 מי ילד וכו׳. ר״ל מהיכן באו עם רב כזה:

55 ואני שכולה. הלא זה ימים רבים הייתי שכולה מהם ויחידית:

56 גולה וסורה. הלא בני גלו וסרו ממני:

57 אלה איפה הם. אלה הבאים מאיזה מקום באו:

58 אשא אל גוים ידי. לרמז להם להביא את ישראל ר״ל אעיר לבם על זאת:

59 ארים נסי. ארומם נס וגם הוא ענין רמז וכפל הדבר במ״ש:

60 בחוצן. ר״ל יביאום בכבוד רב:

61 וידעת. אז תדע שאני ה׳ והיכולת בידי:

62 אשר לא יבושו קוי. כי המקוה לדבר ואינו בא תחשב לו לבושה:

63 היוקח. רצה לומר כסבורים אתם לומר וכי אפשר לקחת מיד עשו הגבור את המלקוח ששלל:

64 ואם שבי. וכי אפשר להמלט מידו את השבי ששבה את יעקב הצדיק:

65 כי כה וכו׳. ר״ל אבל לא כן הוא כי כה אמר ה׳ שגם זה אפשר לקחת השבי מיד עשו הגבור ולהמליט המלקוח מיד העריץ:

66 ואת יריבך. עם המריבים בך אריב אני:

67 והאכלתי. להחיות הראויות לאכול בשר אאכיל את המקנתרים אותך באונאת דברים:

68 את בשרם. לתוספת ביאור אמר שיאכיל את בשרם:

69 וכעסיס דמם ישכרון. העופות הראויות לשתות דם ישכרו מדמם כדרך השותה עסיס והוא ענין מליצה:

70 וידעו וכו׳. אז יבינו הכל אשר ה׳ עושה כל אלה ולא בא במקרה:

71 וגואלך וכו׳. כפל הדבר במ״ש: