מצודת דוד על ישעיהו כ״ד

1 הנה ה׳ בוקק וכו׳. יריק את א״י מיושביה כי יגלו ממנה:

2 ובולקה. גוזר אותה מן הישוב:

3 ועוה פניה. יעות ויעקר חשובי הארץ:

4 והפיץ. יפיצם ע״פ הארץ:

5 כעם ככהן וכו׳. המשחיתים את הארץ לא ישאו פני גדול אלא כולם יהיו שוין בגזרה כקטן כגדול:

6 כקונה כמוכר. בזמן שהעם יושב בטח על נחלתו הקונה שמח והמוכר עצב בעת ימכר מה מאחוזתו אבל בעת ילכו בגולה לא ישמח הקונה והמוכר לא יתאבל על המכירה:

7 כמלוה כלוה. דרך המלוה למשול בלוה כמ״ש עבד לוה לאיש מלוה משלי כ״ב:ז׳ אבל כיון שהשבאי יקח הכל כאלו אין לזה על זה כלום כי הלוה אין לו מה לשלם ולא הפסיד למלוה כי אם היה נשאר בידו היה השבאי נוטל ממנו:

8 כנשה. הוא הלוה בדבר זולת הכסף:

9 כאשר נשא בו. הוא המלוה את הלוה:

10 הבוק תבוק וכו׳. ר״ל בוודאי כן יהיה כי ה׳ דבר וכו׳ ומי יפר דברו:

11 אבלה נבלה. נשחתה ונכמשה הארץ:

12 אומללה נבלה. נכרתה ונכמשה ארץ ישראל שהוא העיקר למקומות המיושבות:

13 אמללו. נכרתו גדולי עם הארץ:

14 והארץ חנפה. ר״ל כמו המחניף בשפתיו ולבו בל עמו כן הארץ עושה עשב ואינה עושה קמה מראה קמה ואין חטים בקשיה:

15 תחת יושביה. בעבור עון יושביה:

16 כי עברו תורות. עברו תורה שבכתב ותורה שבע״פ:

17 חלפו חוק. עברו להלן מחוק התורה ולא קיימוה:

18 ברית עולם. היא התורה שקבלו בברית לקיימה עד עולם וכפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה:

19 על כן אלה. בעבור האלה אשר היתה לשוא לכן כלתה הארץ ושממו יושביה:

20 על כן. בעבור עון האלה נשרפו יושבי הארץ ונשאר מהם מעט אנשים:

21 אבל תירוש. נשחתו ענבי היין כי אין זומר ועודר:

22 אומללה גפן. כפל הדבר במ״ש:

23 נאנחו כל שמחי לב. אף הרגילים בשמחה יאנחו כי נאבד היין המשמח את הלב כמו שכתוב ויין ישמח לבב אנוש תהילים ק״ד:ט״ו:

24 שבת משוש תופים. בטלה השמחה ששמחו בקול תופים:

25 שאון עליזים. המיית השמחים:

26 בשיר וכו׳. לא ישתו לשמחת משתה ששותים בשיר אלא השכר יהיה מר להשותים כי ישתוהו להפג האבל והצער:

27 נשברה קרית תוהו. כל עיר תהיה שבורה וקראה קרית תוהו ע״ש סופה כשתהיה נשברת תהיה תוהו וכן אפיתי על גחליו לחם לקמן מד שקוראהו לחם ע״ש סופו:

28 סוגר כל בית מבוא. הבתים יהיו נתוצים ואין מי יבוא בהם כאלו סוגר הבית מבלי תת בא בו:

29 צוחה על היין. יצעקו וילינו בחוצות על היין שחסר מהם ולזה חשכה כל שמחה כי היין ישמח לבב ואין להם במה ישמח ולפי שהשמחה קרויה אור לזה אמר בהעדרה ענין חושך:

30 גלה משוש הארץ. השמחה הלכה מהם:

31 נשאר בעיר שמה. ר״ל המשוש הלך ונשארה השמה:

32 ושאיה. ובעבור השאיה יוכת שער כל עיר כי כן דרך עיר שוממה ששערים כתותים ונתוצים כי אין מי משגיח בתקנתם:

33 כי כה יהיה. כי כן יהיה מספר הנשארים בין הנשארים בא״י בין הנשארים בגולה בתוך העמים:

34 כנוקף זית. חוזר לתחילת המקרא לומר מספר הנשארים יהיו ככורת פרי אילן זית אשר מעט ישאיר אחריו וכמספר העוללות הנשארים בגפנים כאשר כלה הבציר והמה המעט וכן מעטים יהיו הנשארים מבני ישראל:

35 המה ישאו קולם. המה יזכו לגאולה וישאו קולם ברנה:

36 בגאון ה׳. בעבור גאון ה׳ יצהלו בקול יותר ממה שצהלו בקול שמחה על הים כאשר שקעו מצרים בעומק הים:

37 על כן. הואיל ומובטחים הם על הגאולה לכן אותם הנסתרים בבקיעי הארץ מפחד האויב כבדו את ה׳:

38 באיי הים. מלת כבדו משמשת בשתים לומר אותם שגלו לאיי הים כבדו את שם ה׳ וכו׳:

39 מכנף הארץ זמירות שמענו. ר״ל אני וחברי הנביאים שמענו בנבואה אשר בעת הגאולה תהיה כריתה והשחתה מקצה הארץ עד קצהו ואחריה יהיה ההדר לכל צדיק וצדיק:

40 ואומר. כשמעי הדבר הזה אמרתי הסוד האמור לי מביא רזון לי ואוי לי על השמועה כי הבוגדים יבגדו בישראל וירעו להם:

41 ובגד בוגדים בגדו. ר״ל קבוצת בוגדים אשר יבגדו בהבוגדים ההם יבגדו גם המה בישראל ר״ל יהיה תגר ומלחמה בין העכו״ם וכולם יבגדו בישראל:

42 פחד וכו׳. ר״ל צרות משונות ותכופות:

43 עליך. יבואו עליך ישראל יושב הארץ ההיא:

44 והיה הנס. מי שיברח ממקומו מקול הפחד יפול וכו׳ ר״ל מי שינצל מצרה אחד יפול באחרת:

45 כי ארבות. אמר במשל כאלו נפתחו חלוני שמים ויורדים דרך בם צרות מרובות:

46 וירעשו וכו׳. ר״ל אף החזקים ירעדו מפחד הצרות המרובות:

47 רעה וכו׳. כאומר אבל סוף הדבר תהפך הצרה על העכו״ם והארץ תשבר ותפרך לפרורים ותהיה נוטה ליפול והוא משל על מרבית הצרות וכפל הדבר לחזק:

48 נוע וכו׳. הארץ תתנועע כשכור המתנעע ולא יוכל לעמוד ביושר מבלי הנעה:

49 והתנודדה. תהיה נדה ונעה כסוכת שומר קשואין הנדה ברוח:

50 וכבד עליה פשעה. הפשע אשר פשעו בישראל להיצר להם יכבד על הארץ ותפול למטה ולא תוכל לקום עוד רצה לומר העון הזה יקטרג:

51 ואספו וכו׳. יהיו מאוספים לקבל תשלומים כדרך שמאספין בלילה את כל האסירים אל בור בית הסוהר וסוגרין אותם במסגר עד הבוקר שיוצאין איש איש לעבודתו ר״ל האסיפה שיתאספו יחד על ה׳ ועל משיחו האסיפה ההיא תהיה לרעתם כאסיפת האסירים:

52 ומרוב ימים יפקדו. אז יפקד עליהם פורעניות על העונות שעשו מימים רבים:

53 וחפרה הלבנה. אל מול העכו״ם תחפור הלבנה והחמה רצה לומר יחשך מאורם בעיני העכו״ם לפי רוב הצרות הבאות עליהם וכן נאמר במפלת בבל כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם לעיל יג:

54 כי מלך וכו׳. ר״ל כאשר תגלה מלכותו בעשות נקם באנשי גוג:

55 ונגד זקניו כבוד. ולנגד זקני עמו יהיה לכבוד ולתפארת מה שהשכילו לדעת מאז שה׳ הוא האלהים: