מצודת דוד על ישעיהו ט״ז

1 שלחו כר. אמר הנביא אותם הכרים שהייתם רגילים לשלוח מאז למס למלך ישראל כמ״ש ומישע מלך מואב וכו׳ והשיב למלך ישראל מאה אלף כרים מ״ב ג ובמות אחאב פשע ואמר הנביא היה לך לשלוח אותם הכרים למלך יהודה אל הר בית ציון שהיה מלך כשר ואם כן עשית לא קרה לך כזאת:

2 מושל ארץ. אתה המושל בארץ מואב היה לך לשלוח הכרים מסלע מדברה היא העיר המלוכה שבמואב:

3 והיה כעוף נודד. ובעבור שלא כן עשית לכן תהיה ארץ מואב כעוף הנודד ממדורו:

4 קן משולח. כאפרוחי הקן המשולחים ממנה ונעזבים לרצון עצמם והולכים מטולטלים נעים ונדים:

5 תהיינה. כן תהיינה בנות מואב משולחות מפה לפה כי השבאים יעבירו אותן לארנון שהוא גבול מואב לחלקם שמה ביניהם ומשם יעברון בגולה:

6 הביאי עצה. אמר הנביא היה לך להביא עצה ולעשות משפט בעצמך להצלת ישראל כי אברהם אביהם עשה הרבה להצלת לוט:

7 שיתי. היה לך להשים צלך להיות חשך כחשכת הלילה להסתיר בו את ישראל שהיו בורחים מפני האויב דרך ארצך:

8 בתוך צהרים. שהוא עת תוקף החמימות ר״ל בעת שהיו ישראל בצרה היה לך להסתירם:

9 סתרי נדחים. היה לך להסתיר הנדחים מארצם ולא היה לך לגלות איה הטמין הנודד את עצמו:

10 יגורו וכו׳. אתה מואב הלא הנכון היה אשר נדחי עמי יגורו בארצך ותהיה סתר להם מפני השודד וכפל הדבר פעמים רבות לתפארת המליצה ולגודל התרעומת:

11 כי אפס המץ. ר״ל אם היית מסתירם היו יכולים עתה לחזור למקומם כי עתה אפס המוצץ דמם וכלה השודד אותם והרומס ארצם ספו תמו כי סנחריב ועמו נפלו סביב ירושלים:

12 והוכן בחסד. המקום הכין כסא המלוכה בירושלים:

13 וישב עליו באמת. המלך היושב על הכסא והוא חזקיה הנה ישב עליו באמת ומתקיים:

14 באהל דוד. בבית המלכות:

15 שופט. לכל הבא למשפט:

16 ודורש. יחקור מעצמו לעשות משפט העשוקים ואף אם לא יצעקו לפניו:

17 ומהיר צדק. יהיה מהיר וזריז לעשות צדק ומוסב למעלה לומר הואיל ונפל סנחריב והוכן כסא חזקיה אם כן יכולים היו לחזור למקומם אם היית מסתירם:

18 שמענו. מאמר הנביא בשם האומות שיאמרו הנה מעולם שמענו גאות מואב שהיה מתגאה מאד:

19 גאותו. חוזר על מלת שמענו לומר שמענו גאותו וגאונו וכפל הדבר פעמים רבות לפי רוב הגאוה:

20 ועברתו. גם שמענו עברתו שהיה מתעבר ומתקצף ללא דבר מרוב הגאוה:

21 לא כן בדיו. לא היה אמת הדבר שבדה מלבו כי לפי רוב הגאוה בדה מלבו מה שעלה בדעתו:

22 לכן. הואיל והתגאה על כולם לא ימצא מי שיצטער בצרתו ורק מואב עצמו ייליל על מואב ולא זולת:

23 כלה ייליל. ר״ל כל היללה ייליל הוא ולא אחר עליו:

24 לאשישי קיר חרשת. על עקירת היסודות של קיר חרשת תהמו אך הנשברים הם אנשי מואב ולא יהמה מי זולתם:

25 כי שדמות חשבון. השדות של חשבון נכרת והגפנים של שבמה הנה שרי העובדי כוכבים שברו הזמורות היפות שבהם:

26 עד יעזר נגעו. היו מנוגעים ונגפים עד יעזר תעו מדבר. תעו מדרך הישר לברוח מדברה:

27 שלוחותיה. התפשטות ענפיה פשטו למרחוק ועברו את הים ר״ל הגולים גלו למרחוק:

28 על כן. אמר הנביא בלשון מואב על כן בענין הבכי שבכיתי על יעזר בזה הענין עצמו אבכה על אבדן גפן שבמה:

29 אריוך וכו׳. אתה חשבון ואלעלה ארוה את כל אחת מכם בדמעות עיני ואחז במשל כאלו הוא מטר המרוה את הארץ:

30 על קיצך. על תלישת פירות הקיץ ועל קציר שדך תנה קול הידד והיא קריאת צעקת השוללים הבאים פתאום:

31 ונאסף. מעתה כלה שמחה מן הכרמל כי לא יגדל שם מאומה:

32 לא ירונן. לא ישמע שם קול רנה וקול תרועת שמחה:

33 יין ביקבים. להוציא יין להמשיך ביקבים לא ידרוך מי שהיה רגיל לדרוך כי האויב יכלה הכל:

34 הידד השבתי. בטלתי את קול צעקת הידד כי גם היא לשון קריאת צעקת דורכי היין לזרז זה את זה וכן נאמר הידד כדורכים יענה ירמיהו כ״ה:ל׳:

35 על כן. בעבור גודל החורבן ואמר בלשון מואב:

36 מעי למואב. בני מעי יהמו ככנור על חורבן מואב:

37 וקרבי וכו׳. הוא כפל ענין במ״ש:

38 כי נראה. כאשר יראה מואב אשר הוא נלאה ועיף לעמוד על הבמה להלחם שמה מול האויב:

39 אל מקדשו. לבית העבודת כוכבים שלו להתפלל לפניו לעזור לו:

40 ולא יוכל. עכ״ז לא יוכל להתחזק כי אין בידו לעזור:

41 מאז. מימים הרבה נגזרה עליו:

42 ועתה דבר ה׳. עתה הוסיף לקבוע זמן:

43 כשני שכיר. ר״ל מצומצמות כשכיר הזה המצמצם בשני שכירתו:

44 ונקלה. כבודו יהיה נקלה ונבזה עם כל ההמון הרב שיש לו כי לא יועילו לו:

45 ושאר. השארית שיהיה לו הנה יהיו מעט מזער לא הרבה ישארו וכפל הדבר להמעיט: