מצודת דוד על ישעיהו י״ג

1 משא בבל. זו הנבואה על בבל:

2 על הר נשפה. הרימו נס על הר גבוה שיהא נראה למרחוק וקראו בקול רם לאנשי פרס ומדי:

3 הניפו יד. לרמז להם שימהרו ללכת ויבואו בפתחי נדיבי בבל:

4 צויתי. הערתי לבם:

5 למקודשי. הם פרס ומדי שזמנתים לכך:

6 לאפי. לעשות בבבל חרון אפי:

7 עליזי גאותי. להיות שמחים בגאותי שהתגאה על בבל על ידם:

8 קול המון. קול הומיה נשמע בהרים דמות קול עם רב והוא קול שאון ממלכות פרס ומדי הנאספים יחד:

9 מפקד. המקום יצוה לספור אנשי צבא המלחמה כדרך שעושה אוסר המלחמה ר״ל יצליחו במלחמה כאלו המקום יהיה אוסר המלחמה:

10 מקצה השמים. אמר דרך הפלגה:

11 ה׳ וכלי זעמו. כאלו יבוא ה׳ להיות אוסר המלחמה וכלי זעמו עמו והם חיל פרס ומדי:

12 לחבל. להשחית כל ארץ בבל:

13 הילילו. כאלו לבבל יאמר שיעשו יללה כי קרוב יום הפורעניות הבא מה׳ לא במקרה:

14 כשוד משדי יבוא. רצה לומר תהיה גדולה וקשה כדרך השוד הבא משדי בעל היכולת:

15 כל ידים. כל ידי אנשי בבל יהיו רפוים מרוב אימה וכל לבב אנשיהם ימס:

16 ונבהלו. יהיו בהולים ופחודים:

17 יאחזון. יאחז אותם צירים וחבלים וכאשת לידה יחילון:

18 איש אל רעהו. בני בבל יתמהו זה מול זה על הצובאים עליהם כי יהיו פניהם צהובים כלהבת אש:

19 אכזרי. היום ההוא יהיה יום אכזרי ויהיה עוד עמו עברה וחרון אף:

20 הארץ. ארץ בבל:

21 וחטאיה. אנשים החוטאים:

22 לא יהלו אורם. מרוב הצרה ידמה להם שאין אורם מזהיר:

23 בצאתו. עם כי אז נרגש ביותר הבהקת אורו:

24 ופקדתי על תבל רעה. אזכור על ארץ בבל את הרעה שעשו לישראל ואשלם להם גמולם:

25 ועל רשעים. על אנשי בבל אזכיר עונה:

26 אוקיר. אז אשים בן אנוש יותר יקר מפז כי האויב לא יקח פז מחירו לבל יהרגנו:

27 ואדם וכו׳. וכפל הדבר במ״ש:

28 על כן. בעבור הרעה הבאה על בבל ארגיז צבא השמים:

29 ותרעש הארץ. מחרדת מפלת בבל ירעשו יושבי הארץ ביום בוא עברת ה׳ וחרון אפו:

30 והיה וכו׳. בבוא הרעה על בבל אז העם הנכרי אשר בבבל יהיה כצבי המודח ממקומו על ידי רודפים שהוא רץ מפניהם בכל כוחו כן אשר בבבל מעם אחר יצאו בחיפזון מתוכה איש אל עמו וכו׳ ולא ישובו עוד כצאן הנדחה מהעדר ואין מי מקבצם:

31 כל הנמצא. כי כל הנמצא בתוכה ידקר בחרב ואם הוא מעם נכרי:

32 וכל הנספה. כל הנוסף על בני העיר להיות עמהם יפול בחרב והוא כפל ענין במ״ש:

33 ועולליהם. קטניהם יתבקעו לעיניהם ואין לאל ידם למחות:

34 ישסו בתיהם. יבוזו וישללו בתיהם ויאנסו נשיהם:

35 את מדי. לפי שהוא אכזר ביותר לזה הזכיר אותו לבדו:

36 לא יחשבו. לקחת בפדיון נפש:

37 וזהב. ואף זהב לא יחפצו בו:

38 וקשתות. הקשתות של אנשי פרס ומדי תבקענה את נערי בבל בחיציהם אשר יורו עליהם:

39 ופרי בטן. עוללים דקים:

40 על בנים. ר״ל בנים קטנים:

41 צבי ממלכות. אשר היא תאר כל הממלכות:

42 תפארת. אשר היא תפארת לבני כשדים אנשיה כי היו מתפארים ומתגאים בה:

43 כמהפכת. בבוא עתה תהיה כמהפכת אשר הפך ה׳ את סדום וכו׳:

44 לא תשב. לא תהיה מיושבת עד עולם ולא תשכון לא תהיה שכונה מבני אדם עד סוף ימי הדורות וכפל הדבר במ״ש:

45 ולא יהל. אף הערבי השוכן באהלים על פני השדה לא יטה שם אהלו לגודל השממון:

46 לא ירביצו שם. את מקניהם:

47 ורבצו שם. לגודל השממון ירבצו שם חיות היער:

48 וענה. כל אחד מהציים תצעק בהארמונות והתנים יצעקו גם המה בהיכליהם שהיו מתענגים בהם דרך הציים והתנים לצעוק בתמידות:

49 וקרוב. הזמן קרוב לבוא עליה עת הפורעניות ימי שלותה לא יהיו נמשכין לזמן מרובה וכפל הדבר במ״ש לחוזק הענין: