מצודת דוד על ישעיהו ס״ב

1 למען ציון לא אחשה. לא אשתוק לה עלבון שעשו לציון שהחריבו אותה עד היסוד לא אשקוט. לא יהיה מנוחה לפני עד אשר יראה הצדקה שאעשה לה כדבר המנהיר ומזריח והישועה שאביא עליה יהיה נראה לכל כלפיד אש הבוער:

2 צדקך. הצדקה שאעשה לך:

3 וקורא לך. יהיה נקרא לך שם חדש אשר פי ה׳ יפרשנו והוא חפצי בה דרושה עיר לא נעזבה האמור למטה:

4 עטרת תפארת. ר״ל תהיה שמורה בידו כעטרת תפארת:

5 וצניף מלוכה. כפל הדבר במ״ש:

6 לא יאמר לך. לא יאמר עוד עליך שאת עזובה מה׳:

7 ולארצך. על ארצך:

8 חפצי בה. רצוני בה ואינה נעזבת ממני:

9 ולארצך בעולה. לארצך יקרא מיושבת ולא שממה כי חפץ וכו׳. לזאת יקרא ירושלים חפצי בה כי חפץ ה׳ בך ולכל הארץ בכללה יקרא בעולה כי תבעל ותתיישב באנשים:

10 כי יבעל. כמו כשבחור נושא בתולה מתיישבים יחד מבלי פירוד כן יתיישבו בך בניך ולא יתפרדו ממך:

11 ומשוש. כמו השמחה שיש להחתן על כלתו כן ישיש וכו׳:

12 על חומותיך. על עסק חומותיך:

13 הפקדתי שומרים. אלה השומרים כינוי על אבני ציון שאין להם עסק אחר כי אם יתמידו בבכי ואבל כשומרי החומות שאינם זזים מן השמירה והוסיף לומר כל היום וכל הלילה כי מנהג שומרי החומות לישן ביום ולא כן המה כי יבכו ויתאבלו ביום ובלילה:

14 תמיד לא יחשו. אינם שותקים בשום זמן וכפל הדבר במ״ש:

15 המזכירים את ה׳. כאלו הנביא מזרזם לומר להם אתם המתאבלים על ציון להזכיר את המקום על בניינם לא יהא שתיקה לכם אלא התאבלו והזכירו את ה׳:

16 ואל תתנו דמי. לא תניחו את ה׳ לשתוק מלבנותה אלא תפצירו בו עד יכונן את ירושלים על כנה ובסיסה וישים אותה לפאר ותהלה בקרב הארץ:

17 נשבע ה׳. הנביא אומר להם בנחמה הן נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עוזו והוא כפל במ״ש:

18 אם אתן. ענין שבועה הוא וגזם ולא אמר והרי הוא כאדם האומר כך וכך יהיה אם אעשה הדבר הזה וכן אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב תהילים פ״ט:ל״ו:

19 אשר יגעת בו. בעבודתו ולאספו אל הבית:

20 כי מאספיו. המאספים אותו אל הבית הם יאכלו את הדגן:

21 והללו את ה׳. על השפעת הטובה:

22 ישתוהו. את התירוש:

23 בחצרות קדשי. ר״ל בבתיהם העומדים בחצרות ירושלים עיר הקודש ולא ישתוהו העכו״ם בארצותם:

24 עברו עברו. הוא מאמר הנביא אל האומות עברו בשערי העיר ללכת השדה ופנו ממכשול את הדרך אשר ילכו בו ישראל לשוב לארצם:

25 סלו סלו המסילה. הרימו והגביהו את המסלה להשוות הגומות להיות נוח ללכת:

26 סקלו מאבן. השליכו משם האבנים מהיות נשאר שם אבן מכשול:

27 הרימו נס. הגביהו למעלה נס לרמז את האומות להביא את ישראל לארצם:

28 השמיע. שבא זמן הגאולה:

29 ישעך בא. ר״ל בא תשועתך:

30 שכרו. גמול השכר שעליו לשלם לישראל הנה מוכן אתו:

31 ופעולתו. שכר הפעולה שעליו לפרוע הוא לפניו ומוכן לתתו והוא כפול במ״ש:

32 להם. לבני ציון:

33 גאולי ה׳. הגאולים של ה׳:

34 ולך. על ציון יאמר:

35 דרושה. ה׳ דורש בשלומה ולא נעזבה ממנו: