מצודת דוד על ישעיהו מ״ב

1 הן עבדי. הנה עבדי אשר אתמך בו והוא מלך המשיח ואמר במשל הנשען על עבדו הנאמן:

2 בחירי רצתה נפשי. הנבחר לי אשר רצתה נפשי בו:

3 נתתי רוחי עליו. כמ״ש ונחה עליו רוח ה׳ וכו׳ לעיל יא:

4 משפט וכו׳. יוציא משפטם לאור וכמ״ש ושפט בין הגוים וכו׳ לעיל ב:

5 לא יצעק. לא כדרך השופט הצועק על הנשפטים לפניו להכריחם על המשפט כי בנחת יקבלו דבריו:

6 ולא ישא. לא ישא קולו וכפל הדבר לחוזק:

7 ולא ישמיע בחוץ קולו. אף כשיעשה משפט בחוצות במקום מרבית אנשים לא יצטרך להשמיע קול חזק להשתיקם לשמוע אמריו כי מעצמם ישימו כף לפיהם:

8 קנה רצוץ. קנה המרוסס שהוא קרוב להשבר:

9 לא ישבור. ר״ל לא יטה דין תשושי הכח לא כדרך שמחניפים לגדולים ומטים דין החלשים:

10 ופשתה כהה. פשתה הדולקת שהוכהה מאורה וקרובה להכבות לא יגמור כבויה והוא גם כן משל על תשושי הכח וכפל הדבר במ״ש:

11 לאמת יוציא משפט. כי יוציא המשפט לאמתו ולא יטהו בעבור חלשות תשושי הכח:

12 לא יכהה. לא יכהה מאורו ולא ירוצץ ר״ל לא יחלש ולא יתרפה עד ישים משפט באנשי הארץ:

13 ולתורתו. אל מה שיורה וילמד יצפו ויקוו יושבי האיים הרחוקים:

14 ונוטיהם. הוא נטה אותם להיות כאוהל:

15 רוקע. פרש את הארץ והוציא צאצאיה הם הצמחים כולם:

16 לעם עליה. אל העם אשר הם עליה נתן נשמה ואל שאר הבריות המתהלכים בה נתן רוח החיוני:

17 קראתיך בצדק. על המשיח יאמר מה שקראתי בשמך על ידי הנביאים הוא בצדק ודבר המתקיים:

18 ואחזק בידך. אאחוז בידיך להגביר אותך על כל:

19 ואצרך. אני אשמור אותך:

20 ואתנך לברית עם. אתן הכח בידך להסב עמי לבריתי לקיים התורה והמצוה לאור גוים. להאיר עיני הגוים כולם לדעת שה׳ הוא האלהים:

21 לפקוח. מי שנתעוורו עיניו מלראות פועל ה׳ אתה תפתחם ותשכילם:

22 להוציא. את ישראל האסורים בבבל תוציא מבית מסגירם ומבית כלא תוציא את היושבים שמה בחושך:

23 הוא שמי. המיוחד לי לא כשם הפסילים שאין שמם מיוחד להם כי יקראוה בשם אלוה ואין אל אתם:

24 וכבודי וכו׳. לא אתן עוד כבודי לאחר כי עד הנה על מה שלא עשיתי משפט בעכו״ם נטו אחר הפסילים וכבדו אותם במקום שהיה ראוי לכבד אותי אבל מעתה אעשה משפט ולא יכבדו עוד לפסילים:

25 ותהלתי. מלת לא עומדת במקום שתים לומר לא תהלתי לפסילים רצה לומר מה שראוי להלל אותי לא יהללו לפסילים כמאז וכפל הדבר במלות שונות:

26 הראשונות. הנבואות הראשונות שנבאתי על סנחריב הנה כבר באו:

27 וחדשות. עתה אני מגיד חדשות שלא שמעתם עדיין והיא הגאולה העתידה:

28 בטרם תצמחנה. ר״ל עד לא התחילה להתגלות אשמיע אתכם:

29 שירו לה׳. אז ישירו לה׳ שיר חדש ותהלתו יהיה נשמע מקצה הארץ:

30 יורדי הים. הפורשים בים והבריות הממלאים את הים גם המה יהללו לה׳:

31 איים ויושביהם. האיים עצמם והיושבים בהם יהללו לה׳ והוא ענין מליצה כי אין האיים והבריות בעלי דעה ודבור להלל וכן נאמר נהרות ימחאו כף תהלים צח:

32 ישאו מדבר וכו׳. כל מדבר ועריו וכל חצרים אשר תשב בהם עדת קדר כולם ישאו קול שיר:

33 ירונו וכו׳. היושבים על הסלע ירונו תהלות ה׳:

34 יצוחו. ר״ל יהיה נשמע קול צוחה של שמחה והלל:

35 ישימו. ר״ל בפיהם יתנו לו כבוד:

36 יגידו. האנשים השוכנים שמה:

37 יצא. לתשועת ישראל:

38 יעיר קנאה. יעורר לקנאת קנאת עמו:

39 יריע. כגבור המנצח במלחמה:

40 יתגבר. יתחזק את עצמו על אויביו:

41 החשיתי מעולם. זה זמן רב אני שותק על מה שעשו האומות לעמי:

42 אתאפק. אתחזק לכבוש כעסי:

43 כיולדה אפעה. אבל מעתה אשאג בקול כיולדה להומם ולאבדם אשום ואשאף יחד. אעשה שממה אבלע כולם יחד:

44 אחריב. את ההרים והגבעות אעשה חורבה ואוביש את עשבם וכל המון העם לאיים. להיות חורב ויובש כאיים:

45 ואגמים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

46 והולכתי עורים. אז אוליך את ישראל לארצם דרך המדבר בדרך אשר לא ידעוהו והמה כעורים לה:

47 בנתיבות וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

48 אשים מחשך. ההולך בדרך שאין ידוע לו הוא כאלו הולך בחשך:

49 ומעקשים למישור. דרך המעוקם אעשה ישר ושוה עשיתים. מאז כשיצאו ממצרים עשיתי כאלה:

50 ולא עזבתים. לעתיד לבוא:

51 נסוגו וכו׳. אז הבוטחים בפסל יבושו בבושת ויחזרו לאחור כדרך אדם הנכלם שחוזר לאחוריו לבל יראהו בבשתו:

52 האומרים וכו׳. כפל הדבר במ״ש:

53 החרשים שמעו. אתם ישראל החרשים משמוע דבר ה׳ והעורים מלראות מצותיו שמעו מעתה והביטו לראות הואיל וטובה גדולה מוכנת לכם:

54 מי עור וכו׳. כאלו יפרש דבריו לומר מה שכללתי גם הכשרים שבכם להקראם חרשים ועורים כי מי הוא היותר ראוי להקרא עור כי אם עבדי על כי הוא יודע ומכיר בקלקול הדור ואינו מסתכל במעשיהם להישירם ולתקנם:

55 וחרש וכו׳. חוזר על מלת מי הוא היותר ראוי להקרא חרש כמלאכי אשר אשלח רצה לומר מי שנתתי חכמה בלבו וכאלו שלחתיו ללמד דעת את העם והוא כחרש לא ישמע מעשי בני העם להזהירם על הדבר:

56 כמשולם. השלם במדות:

57 כעבד ה׳. כפל הדבר פעמים ושלש כדרך המליצה:

58 ראות רבות. הלא המה רואים הרבה חכמה ואין בהם מי אשר ישמור את הזולת להשיבו מדרכו הרעה ולכן מהראוי להקרא עור:

59 פקוח אזנים. הלא יש להם אזנים פתוחות להבין מצות ה׳ ואין בהם מי אשר ישמע כי עושה עצמו כאלו לא יבין ואינו מזהיר לזולת ולכן מהראוי להקרא חרש:

60 ה׳ חפץ. ר״ל הלא עיקר חפץ ה׳ באנשים כאלה הוא בעבור שכ״א מהם יצדיק את הזולת ללמדו דרך הישר ולהגדיל התורה ולהאדירה ר״ל להרבות למוד דעת את העם:

61 והוא עם בזוז ושסוי. ר״ל והם לא כן עשו כי לא למדו דעת את העם ולא שבו מדרכם והמה בעונם בזוזים ורמוסים לכל:

62 הפח בחורים כולם. כל בחוריהם היו להם מפח נפש והמה היו חבואים וכלואים בבתי כלאים:

63 ואין מציל. אין מציל מן הבזה:

64 משיסה. היו למשיסה ואין מי אומר השיבהו למקומו ואל תוסיף לרמסהו ומוסב למעלה לומר הלא על כי לא נתנו לב לשמוע ולראות קלקול הדור ולתקנם באה עליהם הצרה הזאת ומהראוי הוא לקראם עורים וחרשים:

65 מי בכם. ר״ל וכי נמצא מי בכם אשר יאזין לתת לב לזאת האמור למטה:

66 יקשיב. וכי נמצא מי בכם אשר יקשיב לשמוע דבר שיעמוד לו באחרונה:

67 מי נתן. רצה לומר וזהו הדבר להבין מי הוא אשר מסר את ישראל למשיסה ולבוזזים הלא ה׳ מסרם ולא במקרה בא:

68 זו חטאנו לו. רצה לומר זו היא הסיבה אשר חטאנו לו וגמול הוא משלם:

69 ולא אבו. ולא רצו ישראל ללכת בדרכיו:

70 וישפוך. ולכך שפך עליו חמה קשה וחוזק מלחמה:

71 ותלהטהו מסביב. רצה לומר אבל אין נותנים לב לדעת שבא בהשגחה וכאשר בערה מסביב לא ידע שמה׳ באה וכאשר בערה בו בעצמו ובגופו עכ״ז אינו משים על לבו להבין שבא בהשגחה ר״ל אינו משים על הלב לא בעת כשהצרה ממשמשת לבא ולא בעת שכבר באה: