מהר"ם שיף על כתובות ס״ז

1 בתד"ה זהב כו' פירש ר"ח וכו'. לפירש"י דוחק מאי לאו ככלים של כסף דפחתי מאיזה טעם יהיו ככלים של כסף הא באמת לא פחתי דאין משתמשין בחתיכות זהב ואי ס"ל דפחתי היאך משני לא ככלים של זהב וכו' באיזה סברא מחולקין משא"כ אם פירושו כלי זהב כגון נזמים אף דבין להמקשה ובין להמתרץ לא פחתי מ"מ ס"ד בה"א שדינו ככלים של כסף דפחתי לפחות חומש כיון שהיא מתקשטת בהן ובההוא הנאה שמניחה הבעל ואינו מוכרן דהא שלו המה ועוד דחיקא לפירש"י ואב"א הכא במאי עסקינן בדהבא פריכא הא ר"י איירי נמי בדהבא פריכא וצריך לחלק בין נפרך דק או לחתיכות גדולות ואין זה מפורש כ"כ בהתירוץ גם לתי' זה חזר ממה שאמר ככלים של זהב ואיירי ככלים של כסף וכמ"ש רש"י ולכאורה לאב"א לא מפרש בענין אחר רק כדמשני לעיל לא הרי הוא ככלים של זהב וזה לבד לא דחיקא לתוס' לפירש"י דא"כ לא ה"ל לפרש הקושיא של מאי לאו ככלים של כסף דפחתי וכו' בענין אחר אלא ודאי קשה להו נמי דוחק ראשון. ולכך הוצרכו לפרש לפירושם ככליו מיבעיא ליה בענין אחר דכיון דאיירי בכלי זהב לא שייך לומר ככליו כפירש"י רק עומד בחשיבותו ובכלי שלו ומשני בדהבא פריכא דהשתא אין שייך לומר ככלי שלו בחשיבותו ואילו הקושיא של ככליו מבעיא ליה כפירש"י כ"ש למאי דמשני בדהבא פריכא א"כ ככליו מיבעיא ליה דהא לפירוש התוס' אף לאב"א איירי הרי הוא ככלים ככלים של זהב דדחיק להו שיחזור באב"א מה"א ולכך נאדו מפירש"י וכמ"ש לעיל ודו"ק. ולכאורה הו"מ לשנויי זהב דר"י ודברייתא איירי בשוין שניהם בדהבא פריכא ואפ"ל דזהב ודאי כולל הכל כלי ושבור ר"י דאמורא הוא היה צריך לפרש אם לא איירי כולל בכל משא"כ ברייתא אף דאיירי בפריכא לחודא אין רע ואילו איירי בכלי הול"ל הרי הוא ככליו ד ודו"ק:

2 בתד"ה אמר אביי וכו' וא"ת וכו'. לעיל ס"פ אע"פ כתובות דף ס"ה ע"ב דג"כ אמר אביי חמשים זוזי פשיטי ומוכיח ממתני' לא הקשו הוא"ת דודאי עדיפא להוכיח ממתני' מלהוכיח ממימרא דאמורא אבל כאן בלא מימרא דרחבא ארנקי וכו' לא היה נסתיים. ועוד אפ"ל דכסותה מפורש בתורה בהדיא וכיון שעיקר מן התורה אין ראיה מדרב יהודה דאפשר דמשער כסות שבתורה בנ' זהובים צורי ודוקא קצבה שמדבריהם שהעיקר מדרבנן אמר ר"י כו' ויתומה דהכא אף דאסמכינהו ביתום אקרא של די מחסורו אסמכתא בעלמא. ומיהו מכתובה דבסמוך שכתבו וכתובה נמי כו' כמו למ"ד דאורייתא דמשמע אי מדאורייתא פשיטא דכסף צורי אין ראיה דתלוי בעיקרו דאורייתא דגם הקצבה מפורש שם כמוהר הבתולות נ' כסף נ' סלעים הם מאתים זוז:

3 גמ' לפתוח לו לשם מתנה כו'. אפשר לכוון ע"ז פתוח תפתח כו' פתוח תחלה לשם מתנה וכו':

4 גמ' נוח לו לאדם שימסור עצמו. מה שהקשיתי בחידושינו בהזהב דהיכי מוכח מהכא דאם יש בידו להציל מוטב שימסור עצמו דלמא הכא סברה אם ירצה להודות יודה ע"י הכרת חותמו ופתילו ואם לא יודה אף אם תלבין פניו לא תועיל שיכפור אפ"ל קצת כי למה שלחה ע"י אחר וברמז הו"ל לומר לו בפניו ואין החי יכול להכחיש את החי גם אפשר שהיתה יכולה לברר בעדים ע"י חירם ששלח לה גדי עזים גם י"ל שחותמו וכו' היה ראיה גמורה דמיניה הוא דחותמו היה ניכר לכל והיא לא הראתה לכל אלא לחמיה שלחה בסתר וק"ל רק מ"מ דלמא אם לא הודה על ידי הרמז היתה אומרת בפירוש כדי שלא תישרף. ולתירוצי האחרון ניחא קצת שעתה לא היה לה עוד הוכחה וראיה שהחותם ביד יהודה הוא ועמה היתה ושלחתיה וק"ל:

5 גמ' אתא אמר ליה לא צריך וכו'. אפשר שהביא המעות עמו ולא נתן לעני כיון דחזי דשלא לצורך אלא אח"כ עייפינהו וכו' ושלח הכל ביחד דאפילו אלף זוז בבת אחת רשאי ליטול דאי לא תימא הכי הא אמרינן מי שיש לו יותר ממנין צדקה דעולה קצ"ט והיינו שיש לו מאתים אינו רשאי ליטול לקט שכחה ופאה וה"ה צדקה וכדמשמע בסמוך מיהו אפשר לחלק במתנות עניים כגון לקט וכו' וקופה של צדקה אינו רשאי ליטול שא"כ גוזל העניים דבלא"ה עומד זה לחלק לעניים משא"כ מתנה דרך צדקה מהמתנדבים. וראיתי במרדכי פ"ק דבתרא בתשובה המתחיל הן קלותי ריב"ק שאל מרבינו אפרים מי שיש לו מאתים זוז אם יכול לקבל צדקה אם יש לדמות ללקט וכו' ומעשר עני או שמא אינו דומה דבהני גוזל עניים וכו' ע"ש באורך והשיב וכו' מה שאמרת מי שיש לו ר' זוז אם יכול ליטול צדקה אומר אני הכל לפי פרנסתו ופרנסת בני ביתו דהא אשכחן מזלפין יין והיה כופלי ד' מאות זוז לפי מה שהוא רגיל וכו' ע"ש ודו"ק:

6 גמ' ר' אבא הוי צייר וכו' ומצלי. א"ל שלא היה רואה העני רק עשה עצמו כאילו רואה אחוריו שלא יערב הרמאי לבו לגשת ובאמת לא ראה דרש"י פי' לראות שלא יבא כו' גם א"ל שראה באמת העני דגם מר עוקבא ידע למי נותנו כמו שאמר הוי עניא בשבבותיה וכו' ואף שהעני ג"כ יודע כאן ממי מקבלו מ"מ כ"ז שהעני אינו יודע שהנותן יודע למי נותן אינו מתבייש ורבי אבא לא ראה אחוריו להדיא רק הולך תמים ופועל צדק ואגב אורחא כלאחר יד היה מסתכל מן הצד ולא היה יודע העני שרואה דז"א דבהדיא אמרינן פרק השותפין נותנו ואינו יודע למי נותנו לאפוקי מדמר עוקבא מקבלו ואינו יודע ממי מקבלו לאפוקי מדר' אבא משמע דאינו יודע למי נותנו לא אתי לאפוקי מדר' אבא ודו"ק:

7 והלך לפניך צדקך. הצדקה שהיא לאחריך שדי זוזי לאחוריה ילך לפניך: