מהר"ם שיף על כתובות מ״ו

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 גמ' ר"י אמר אינו חייב עד שישכור עדים. ואף דלר"י אינו חייב עד שיעשה מעשה וישכור עדים בממון מ"מ קרי ליה רש"י לעיל לאו שאין בו מעשה ולא לקי בלא בעל אי לאו דס"ל לר"י לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ומהכא קים לי' לר"י בעלמא דלוקין על לאו שאין בו מעשה כיון דס"ס הלאו שבא המלקות עליו דהיינו לא תלך רכיל הלאו בעצמו אין בו מעשה רק דיבורא בעלמא ואף דגלי קרא הכא שאינו לוקה אלא בשבעל והשכיר עדים מ"מ משמעות הלאו אינו רק שלא יוציא ש"ר וק"ל:
2 ברש"י בד"ה ויסרו מויסרו ויסרו מבן שעמו כו'. לכאורה קשה כיון דבבן סורר יש מלקות כדאיתא במשנה בהדיא פרק בן סורר ומורה מתרין בו בפני ג' ומלקין אותו וכו' וה"ט ודאי דיליף בן מבן וא"כ לא צריך תו לגמורי אלא יסרו מיסרו ולמה לן לאגמורי יסרו מבן כאילו כתיב הכא במוציא שם רע בן ואי לא גמרי' למד מן הלמד הוי א"ש קצת מ:
3 בתד"ה בשלמא לראב"י כו' אין להורגה וכו'. דדלמא קודם שאירסה זינתה או דלמא באונס או לפעמים יקרה שאין כאן דם. עיין ברמב"ן בחומש נ וק"ל:
4 בא"ד פשיטא דלא מיתכחשי העדים בשביל כך. יש לראות אף דלא מיתכחשי העדים בשביל כך לסוקלן מ"מ היא סתירה לדבריו לא מצאתי לבתך בתולים לזה מראין השמלה אלה בתולי בתי ס ואפשר דלא מילקי בשביל כך או נותן מאה סלע כיון דמ"מ הביא עדים שזינתה אף ששיקר במה שאמר לא מצאתי בתולים מ"מ פתח פתוח מצא ואולי הטה הנואף כמ"ש התוס':
5 בא"ד וי"ל דסבר כו'. ואיירי שהביא עדים כשרי בתו שיגרת לישנא דתלמודא דמפרש קרא הכי אליבא דרבנן נקיט המכחישין הראשונים ואפ"ה צריך פרישת שמלה דאי לא"ה לא מיחייב דלא מיחייב אא"כ העיז פניו לשנות הידוע וכו' וק"ל:
6 גמ' השתא אביה מקבל קידושיה דכתיב וכו'. לא קאמר אלא דלמאי דמשמע קצת מדברי רש"י דקושיית המקשה מנ"ל דכסף דאבוה א"כ לסברת השתא כו' לא צריך לתירוצא קמא משום דמ"מ איצטריך אין כסף לאורויי דמיקדשא בכסף והקושיא מעיקרא בכסף מנ"ל היא קושיא כוללת כדאיתא בקידושין ולהכי פריך ואימא לדידה דלא שמעינן מזה אלא דמיקדשא בכסף ולשיטת התוס' דמשמע קצת דקושיית הגמ' אינו אלא מנ"ל דלאבוה מ"מ יש ליישב וכמ"ש הגאון לקמן דגם התוס' ס"ל כן דמקשה אתרוייהו וכן יש ליישב בקושי פירוש שני שבקונטרס ופי' ר"ח דמקשה ואימא לדידה דאף דשמעינן מאין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר דהיינו אב דהכי דיוק הפשוט מ"מ דלמא בנערה הוא שלה והדיוק אבל יש כסף לאדון אחר בקטנה דבקטנה לא שמעינן רק שאביה מקבל קידושיה ואשמועי' דמיקדשא בכסף וכסף דאבוה לז"א השתא וכו' ומקשה ואימא הני מילי קטנה וכו' ודלמא קרא דאין כסף אתי לאשמעי' דמיקדשא בכסף אבל הדיוק יש כסף לאדון אחר בקטנה לחודא קאי אבל בנערה לא הוי לאדון רק שלה וע"ז משני שפיר יציאה דכוותה וכו' מה התם בנערה וכו' ולאב כבר נשמע מדיוק הפשוט גם להמקשה ועי' בק"א בפרק הכותב על הלכה זו כי נדפס שלא במקומו:
7 גמ' מהפרת נדרים מיהא נפקא כו'. עי' לעיל כתובות דף ל"ט ע"א אלא אירוסין מי קמפקא מרשות האב לגמרי הא תנן נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה וק"ל:
8 ברש"י בד"ה ומקבל את גיטה אם נתגרשה מן האירוסין וכו' אבל נשאת שוב אין לו רשות בה. ועיין לקמן כתובות דף ע"ג ע"ב מודים חכמים לר"א וכו' בקטנה שהשיאה וכו' ונתגרשה ופירש"י וקיבל אביה גיטה וכו' וצ"ל שהשיאה לא נשואין ממש וזה דוחק:
9 ברש"י בד"ה ואימא לדידה וכו' לאשמועינן אתי שהיא נקנית כו'. דכל הך סוגיא נשנית קודם דאתיא ללימוד דכי יקח וכו' כדאיתא בקידושין בהדיא אמשנה קמייתא בכסף מנ"ל ותו הא דתנן האב זכאי בבתו בכסף מנ"ל דמיקדשא בכסף וכסף קידושין שלו אמר רב יהודה וכו' וכל הך סוגיא כהוייתה אח"כ איתא והאי תנא מפיק לה מהכא דתניא כי יקח כו' ואיצטריך למיכתב וכו' וצ"ל דמ"מ מקשו התוס' כיון דעביד צריכותא לבסוף הו"ל לשנויי הקושיא ואימא לדידה כתיב כי יקח ומינה שמעינן דמיקדשא בכסף א"כ מייתר אין כסף לאורויי דשל אב אבל מ"מ הך סוגיא נשנית מקודם דאתיין לכי יקח גם להתוס' ומ"ש התוס' בד"ה השתא וכו' הוא כעין קושיא שמקשה ואימא לדידה היינו דלמאי דעביד צריכותא לבסוף א"כ להתרצן ל"ל אין כסף:
10 ברש"י בד"ה שייך בה בידו ליטול ממון כו' למוסרה. הקושיא מבואר הא זה גופא בעי למילף דדלמא אין בידו למוסרה כשהיא נערה וצ"ל שהרי בידו למוסרה בקטנותה דנלמד מאת בתי נתתי כו' ועיין לעיל סוף אלו נערות בתד"ה דאי בעי מסר לה למנוול ובתוס' קדושין באורך וק"ל:
11 בתד"ה ואימא ה"מ קטנה כו' ועוד י"ל דאמעשה ידיה פשיטא ליה וכו' ולפ"ז צריכותא דקידושין ומעשה ידיה דלא מצינו למילף מהדדי בפרק קמא דקדושין הו"ל לתלמודא לעשות סברא זו לצריכותא: