מהר"ם שיף על כתובות ק״י

1 גמ' היכי דמי אי דמטי זמנא כו'. ובל"ז בהמשנה י"ל לעולם במטי זמנא וטעמא דרבנן שלכך לוה ממון שיגבה ממנו בינונית ויפרענו בזיבורית דבשלו הן שמין ועיין בזה באורך בהמאור ובמלחמות ובר"ן ודו"ק:

2 גמ' ולוקמי בדאית להו ליתמי כו' ולדידיה עדית ובינונית כו'. בגמרא דפוס באסיליאה ליתא תיבת עדית ובאמת אין צורך בו רק דמוקי דומיא דאוקימתא קמייתא בעדית ובינונית מוקי לה השתא נמי הכי וק"ל:

3 ברש"י בד"ה ומר סבר בשל עולם כו' וכיון דבהדי הדדי כו'. לאו בדוקא כתב כן וק"ל וכ"ה במהרש"א:

4 ברש"י בד"ה בהא לימא אדמון כו'. יש להתיישב למה לא מפרש כפשטיה ודו"ק גם בזה כיון לדברי מהרש"א:

5 בתוס' בד"ה ורבנן כו'. עי' בח"ש הובא במהרש"א ולכאורה התוס' משמע להו דאדמון לא ס"ל האי טעמא דמשכון דרבנן סיימו כן במתני' ועוד דתוס' לא נחתו מעולם לדמות רק הפסד שיש בקניית השדה שימנע מלמוכרה או מלוקחה אבל הא דמשכון לא שייך לדמות לזה דאין כאן הפסד ואין להם ענין זה עם זה לכן חילקו בין הפסד הקנייה למכירה ודו"ק:

6 גמ' אלא מעיר לכרך מ"ט. דלא שייך בזה כלל טעמא דבודק דאף דשכיחא כל מילי מ"מ מי מכריחו לקנות ועוד דע"כ לית ליה לת"ק טעמא דבודק מדמוציאין מנוה הרע ליפה:

7 בתוס' בד"ה היא אומרת כו' וי"ל דהכא כו'. יש להתבונן בזה דהיכן מצינו מנוה הרע ליפה דיכולה לכופו וכ"ה במהרש"א וק"ל:

8 בתוס' בד"ה ואימא נסכא כו' דנסכא עדיפא כו'. ואפ"ה פריך ואימא פריטי אף דודאי גריעי ודלמא אה"נ דהוא בכלל מה שירצה מגביהו. דמשמע ליה מגביהו מאיזה מטבע שירצה כפרש"י אפי' איסרין אבל לא פרוטה דאל"כ הול"ל מגביהו פרוטה ועיין בתוס' מנחות דף ק"ז בזה וק"ל:

9 פרש"י צריך חיוור מ"ש ואימא פריטי כו'. ודו"ק: