קראתי בכל לב, וירא ב׳

1 אב ובנותיו

2 התורה מבנה את היחסים שבין אב ובתו באמצעות מערכת מצוות מרובת פרטים. דוגמה לכך היא זכותו של האב להפר את נדריה של בתו כאשר זו נודרת ומקבלת על עצמה איסורים שונים. הפרת הנדרים על ידי האב היא אמצעי לעקוב אחרי הלך נפשה של הבת. יד על הדופק לבחון אם היא נתפסת למצבים של הלקאה והענשה עצמית, מעקב אחר כניסה למהלך של דיאטה קיצונית המגובה בנדר שלא לאכול, שימת לב להחלטות לא סבירות בתחום החברתי הלימודי או בכל תחום אחר. כל אלו מושגחים על ידי האב מקרוב, והוא אמור לבחון אלו מתוך ה"קבלות" שהבת מקבלת על עצמה הגיוניות וסבירות ואלו מהן מעידות על סערה נפשית המצריכה טיפול ותשומת לב. האב זן ומפרנס את בתו ונותן לה כל מחסורה, היא, מצדה, משנסת מותנים ותורמת את מרצה וכוחה למשק הביתי. על פי ההלכה הבת גם מחויבת לתת לאביה מה שהיא מוצאת ברחוב, כשלמעשה, המצב שנוצר הוא שאין "קופות קטנות". השותפות הכלכלית־הדדית הזו יוצרת יחסי חיבה ואימון.

3 עניין כלכלי נוסף שיש לו היבט רחב יותר, הוא הקנס הנמסר לאב במקרים מצערים של אונס, חלילה, או פיתוי. עולה מכאן חיובו של האב לחנך את בתו לצניעות ולשמירה על כבודה, אחריותו לשמור עליה ולהדריך אותה לחיים של קדושה. אפשר למתוח ביקורת על חלקים מסוימים בתוך המערכת הזו, כגון על זכותו של האב למכור את בתו לאמה ואף על פי כן, קל לראות שמן התורה עולה מערכת שלמה שמגיבה לצרכים השונים של בנות קטנות ומבטיחה להן שלום ובטחון חינוך וכבוד.

4 התיאור הזה מקבל משנה תוקף כשמשווים אותו למודל יחסי אב־בנות שאותו אנו פוגשים בפרשתנו בסיפור לוט ובנותיו.

5 הפעם הראשונה שבה אנו מתראים עם בנות לוט הוא כשהמלאכים האורחים בביתו של לוט נתבעים לצאת מביתו על מנת שקהל עדת סדום הצובא על הבית יוכל לעשות בהם כרצונו. לוט יוצא אליהם ומציע להם "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי" יט, ח.

6 שאט הנפש העמוק שחש כל בעל לב ודעת נוכח הפסוקים הללו נובע בראש ובראשונה מערעור המקום הבטוח, הבית, וערעור הדמות הבטוחה — האב. הבית היה אמור להיות מוגן מפני איום. האב אמור היה להיות המושיע והתומך. למלא עבור הבנות דמות נערצת שאת ערכיה יש לאמץ, לחנך אותן לצניעות ולכבד אותן כבני אדם וכנשים. תחת זאת, הוא מעניק את ההגנה שנחסכה מבנותיו לאורחים שבאו לרגע.

7 היפוך התפיסה משקף חולי בסיסי ויסודי. לוט, כאנשי סדום, היה שטוף בזימה ובתאוות, וכפי שמתאר מדרש תנחומא, בשל תכונות אלה הוא בחר מראש לגור בתוכם. אובדן הדחף הבסיסי להגן על התא המשפחתי, סילוף מערכת המושגים הטבעית באים לידי ביטויים הקיצוני במסירת בנותיו ללינץ' של תאוות בשרים. "בנוהג שבעולם אדם מוסר עצמו ליהרג על בנותיו ועל אשתו והורג או נהרג, וזה מוסר בנותיו להתעלל בהם" תנחומא, וירא יב.

8 והנה, העולם המוסרי המעוות של לוט, עולם של היפוך היוצרות, חלחל לבנותיו.

9 לוט מעיד על בנותיו שהן "לא ידעו איש" ובכך חורג הכתוב ממנהגו, שכן בדרך כלל בתורה אנו מוצאים שנשים בבתוליהן נחשבות לנשים ש"איש לא ידען". אצל רבקה נאמר שהייתה "בתולה ואיש לא ידעה" בראשית כד, טז. לעומת זאת, על בנות מדין הפרוצות נאמר "וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ" במדבר לא, יז, הנשים הן שיודעות את הגברים. ההבדל הזה בין תיאורה של רבקה מצד אחד, לבין תיאור בנות לוט ובנות מדין מצד שני, מרמז על כך שהן אומנם היו בתולות אך לא בהכרח שהיו תמימות וצנועות. וכך אומר חזקוני: "מנהג הוא שדרך האיש לפתות את האשה, אבל בנות לוט פרוצות בעריות היו ודרכן לפתות".

10 בסופו של דבר אובדן הגבולות הללו בא לידי ביטוי במעשה החריג והמעוות של בנות לוט השוכבות עם אביהן. "וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע" יט, לא–לב. על פי הזוהר, עליהן נאמר במשלי "לַעֲלוּקָה שְׁתֵּי בָנוֹת הַב הַב" משלי ל, טו. עיבורן המיידי של הבנות מעיד אף הוא על מידת העזות "אף על פי שאין דרך האישה לעבר מן בעילה ראשונה אלא אלו שלטו בעצמן ועיברו מן בעילה ראשונה" פסיקתא רבתי, מב.

11 תקדים בנות לוט חרות כטראומה בזיכרון האנושות. בגללן, מתפרש האיסור של "עֶרְוַת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה" כאיסור המכוון לבנות שלא תבואנה על אביהן, זאת אף ש"מורא האב על בנותיו". האיסור טבעי ולכן מיותר לחלוטין ולא היה כל צורך למנותו בתורה לולי הן — "מצאנו בנות לוט שעשו כן. לכן כתבה התורה אזהרה לנשים" משך חכמה, ויקרא יח, ז, חשבנו שלא יעלה על הדעת, והנה מסתבר שכבר עלה על הדעת.

12 על אובדן הבושה והכבוד העצמי נענש לוט: "תינוקות של בית רבן משחקין וקורין 'ותהרין שתי בנות לוט מאביהן'" תנחומא, וירא יב. אות קלון על מצחו של לוט נזכר ונקרא מידי שנה בשנה ומוטח בו שוב ושוב לדיראון עולם.

13 שקידתם של חכמים על תקנת בנות ישראל, חרדתם שתהיינה מוגנות ושתזכינה לכבוד הראוי להן, מובנת מאד על רקע זה. ואין לומר שההבניה הזו היא למעשה מערכת משפטית שנזקקים לה רק במקרי קיצון.