1
קל וחומר
קראתי בכל לב, וארא ג׳
2
פרעה פונה לבני ישראל, והושטת היד שלו נענית בסירוב. בעקבות הסירוב נשלח משה לפרעה. בתגובה לשליחות החדשה מגחך משה ואומר: "הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה?". רש"י על הפסוק מעיר שהמשפט הזה של משה הוא אחד מעשר פעמים בתורה שבו מופיע הרעיון של 'קל וחומר'. שהרי משה עושה חשבון שאם בני ישראל לא שמעו לו, קל וחומר שפרעה לא ישמע לו.
3
המפרשים כולם נזעקו כנגד ההיגיון שבקל וחומר של משה, שאינו מובהק כלל: מי אמר שאם בני ישראל לא האזינו פרעה לא יאזין? ואולי להפך?
4
האבן עזרא מנמק את הקל וחומר של משה — אם עמך לא שמעו אליי קל וחומר לפרעה שאיננו מנתיני הקב"ה אלא מלך החשוב בעיני עצמו. האלשיך הולך בכיוון זה ומסביר שאם בני ישראל, מאמינים בני מאמינים, לא האמינו למשה איך יאמין לו הכופר הזה? הריב"א מסביר שמשמעות הקל וחומר היא שאם בני ישראל שלטובתם התכוון משה, לא שמעו לו, איך ישמע לו פרעה שלרעתו הוא בא? פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות מסביר שאם המשועבדים שאותם בא משה לגאול לא שמעו, איך ישמע המשעבד שאינו מקווה לישועה אלא להפך?
5
כאמור, הסיבה המרכזית לעובדה שכל המפרשים נחלצו להסביר את ההיגיון שמאחורי הקל וחומר של משה היא שניתן לומר גם את ההפך המוחלט, שבני ישראל לא שמעו למשה מקוצר רוח ומעבודה קשה. הם לא היו פנויים להאזין, אבל פרעה? כל החיים לפניו וחייו משעממים גם כך. פרעה דווקא ממתין לאנשים מעניינים שישמיעו לו רעיונות חדשים. ויש סיכוי לא רע שהוא ישמע למשה.
6
האמת ניתנת להיאמר, שקל וחומר ככלל מבוסס על לוגיקה בעייתית.
7
ראשית, מפני שלעולם אין לדעת אם הפרמטר שבו אנו משתמשים כדי לבחון את מידת החומרה של פרט אחד ביחס למשנהו הוא המשתנה החשוב והמשמעותי. תמיד אפשר לומר שאם אדם שאינו חייב במזוזה על גופו, חייב בלבישת ציצית, הרי מ"קל וחומר" בית שחייב במזוזה ודאי שיהיה חייב בציצית. כלומר, אפשר להגיע בעזרת הקל וחומר גם לתוצאות שאינן סבירות. הכשל הלוגי בתיאור הזה מובן. דומה הדבר להצעה לומר שאם כף אוכלים בה מרק אך אין אוכלים בה שניצל, הרי שמזלג שאוכלים בו שניצל קל וחומר שנוכל לאכול בו מרק. ועוד ועוד דוגמאות כאלה.
8
כשל נוסף באפשרות לדרוש עניינים בקל וחומר קשור לכך שגם אם ידוע לנו באיזה משתנה נבחן מה קל ומה חמור, עדיין לא ברור איך יכריע הדבר את הדין. כך למשל, על נזיר וכהן חלים איסורים דומים: שניהם אסורים להיטמא. אלא שהכהן אסור להיטמא כל חייו וקדושתו לעולם, ואילו הנזיר אסור להיטמא רק בתקופת נזירותו וקדושתו היא "לשעה". האם נאמר שכיוון שקדושת הכהן לעולם, כל מה שנאסר על הנזיר נאסר מקל וחומר על הכהן? לא בהכרח. ייתכן שדווקא קדושת שעה חמורה יותר מקדושת עולם. שכן קדושה לשעה צריך להקפיד עליה ביתר שאת בתקופה המסוימת שבה היא חלה. במידה דומה נשאל — האם תלמוד תורה חמור מכל המצוות כיוון שאנו מחויבים במצוות תלמוד תורה תמיד? האם תלמוד תורה ידחה משום כך כל מצווה הבאה לידינו וכך ניפטר ממקרא מגילה ומחובת צדקה?
9
עינינו הרואות שמידת קל וחומר איננה פשוטה תמיד, לא רק במקרה של משה רבנו העומד אל מול פרעה מיואש וחסר תקווה.
10
השפתי חכמים רואה בקביעתו של רש"י שמדובר בקל וחומר שבתורה פירוש לא הכרחי. לדבריו, אפשר לקרוא את הפסוק בנחת. כביכול משה מציין שתי עובדות נפרדות: הם לא שמעו לי וגם פרעה לא ישמע לי. אולי מפני שאני ערל שפתיים ואינני בעל כושר שכנוע.
11
מדוע אם כן הסביר רש"י שיש כאן קל וחומר? בפרט שמתברר שכמעט לא ניתן להסביר את הקל וחומר שנוצר כאן בהיגיון. אומר השפתי חכמים כך:
12
ויש לומר דמשה לא היה יודע שלא שמעו לו בשביל קוצר רוח, אלא הוא סבר שבשביל שהוא ערל שפתים לא שמעו לו, ומה שכתוב בקרא בפסוק כן, מפני שהתורה כתבה לפי האמת, אבל לפי דעתו שהיה סובר משום שהיה ערל שפתים לא שמעו אליו.
13
לפי דבריו של השפתי חכמים, אם קוראים את אמירתו של משה בדרך של קל וחומר, מתגלה לפנינו עוצמת דמותו של משה רבינו. שכן, משה רבינו חשב שאם לא שמעו אותו אנשים שהיו זקוקים לדבריו ושמצפים למעט תקווה, בשל ערלות שפתיו, הרי שפרעה לבטח לא ישמע לו. אבל, האמת הייתה שבני ישראל לא שמעו למשה מפני קוצר הרוח והעבודה הקשה שתחתיה היו נתונים. ולכן לא הייתה כל סיבה להניח שגם פרעה לא ישמע למשה, ואין כאן שום קל וחומר. מדובר בקל וחומר סובייקטיבי. כמו כל מקרי הקל וחומר שהצבענו על הכשל הלוגי בהם, גם הקל וחומר הזה נגוע בכך שמשה שבוי בנקודת מבט מסוימת אשר אינה בהכרח קנה המידה הנכון להשוואה. הסיבה שהוא בחר בפרמטר הזה היא ענוותנותו וצדקתו. הוא בטוח שאם משהו השתבש, הרי אצלו הוא השתבש והוא מקבל אחריות ומוכן להסיר את מועמדותו מיד.
14
אבל מן המקרה של משה ניתן ללמוד דבר נוסף: את דו משמעותו של הפסוק, ואת האפשרות לקרוא אותו בדרכים שונות. זוהי למעשה דרכה המתוחכמת של התורה להצביע על כך שאפשר להסתכל על המציאות תמיד בשני אופנים. מכל כישלון אפשר להסיק את הכישלון הבא בדרך של קל וחומר. אבל אם לא מתפלפלים בכישלון אלא ממשיכים הלאה, אפשר להפוך אותו גם למבוא להצלחה הבאה.