קראתי בכל לב, תצוה ב׳

1 לשבת זכור: זכור את אשר עשה לך עמלק

2 מצוות זכירת עמלק מיתרגמת באופן מעשי לחיוב השמיעה של הפרשייה פעם בשנה ספרא בחוקותי, א, א. אך מה מהותה של מצווה זו? מה מצופה מאיתנו באשר לזכירת עמלק? מה בדיוק אמור להתעורר בנפשנו בזכות הזכרת אותו מעשה משפיל של התגנבות העמלקים למחנה עם ישראל והזינוב בנחשלים?

3 מקובל לחשוב שהציווי נוגע לזכר האויב לצורך לדעת לזהותו ולשמר את הריחוק והטינה בין העמים. המשימה החשובה הזו של ידיעת האויב היא הפן השלילי של הדיון. הפרשייה עוסקת לא רק בשפלותו של עמלק, אלא בהיותו של עם ישראל "עָיֵף וְיָגֵעַ" ושמא גם "לֹא יָרֵא אֱלֹהִים". המפרשים נחלקו אומנם אם עניין אי־היראה נאמר על עמלק או על עם ישראל. עצם ההיסוס משרת את המחשבה שיש קשר בין היגיעה, העייפות והתשישות לאובדן דרך, לאיטיות הליכה, להליכה על הקצה ומשם קצרה הדרך לסירוך רגלים ולאבדון. הפרשייה עוסקת בחולשותיו של עם ישראל הכרוכות בשחיקה מזדחלת. ובחוסר רצון לעשייה ולמעורבות.

4 ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, מלמד שלא היה הורג בהם אלא בני אדם שנמשכו מדרכי מקום ונחשלו מתחת כנפי הענן ספרי דברים, כי תצא פיסקא רצו.

5 לפי הספרי, הכרסום שעמלק כרסם בעם ישראל לא היה פיזי בשורשו. עמלק זינב במי שהיה נחשל בקצה המחנה, במי שמצא את עצמו מהסס באשר לשייכותו לעם ישראל. באלו שלא היה בהם הכוח להמשיך במסע המייגע של הליכה בדרכי ה'. אלו שמאסו בקישור למערכת המגבילה של המצוות ושל פרשנות התורה. שנואשו מן הדיאלוג המתמיד עם הקב"ה ומן המתח הקיומי היום־יומי. פירוש הפרשייה באופן הזה איננו מותיר את סיפור העמלקים כעניין היסטורי ואפילו לא כשמירת טינה לעם אחר. הוא מעמיד במרכז העניין את הזכירה, משום שבזכירה ישנה עוררות הלב לעשיה חיובית של אהבת ה' ולמסע המפרך של קיום מצוות. וכך מבאר ר' צדוק הכהן מלובלין שהעניין הזה של זכירת עמלק אינה בעיה רק של כלל ישראל. היא בעיה של כל אדם ואדם ובכל דור:

6 וגם בכל נפש פרטי בכל דור ודור הוא כן. ההתחלה הוא הרישול בעבודת ה' יתברך וצריך להתחזק בהתחלה, על דרך שאמרו סוטה מד ע"ב "תחילת נפילה — ניסה" שכשאובד זריזות לבו לעמוד בקשרי המלחמה ורוצה למלט נפשו להיות בשב ואל תעשה וחושב שימלט ואינו כן כי זהו ההתחלה לנפילה ר' צדוק הכהן מלובלין, מחשבות חרוץ טז.

7 הדרישה להיות יהודי היא דרישה כללית שיש בה יותר מאשר הימנעות מטעויות ומעברות. הדרישה להיות יהודי היא דרישה לאקטיביות, לדריכות, ליצירת חלל מוסרי בעולם, לעמידה איתנה אל מול זרמים פוגעניים המטילים רפש בערכינו ולא רק בעצם קיומנו. המסע הזה מחייב איתנות ויציבות. המחיר של רפיון רגעי הוא בהופעת עמלק, בהופעת השתמטות יחידים, היפרדות מן הכלל ומהמחויבות להיות.