1איזהו גיבור?2במרכזו של כל סיפור עומד גיבור. הגיבור בספרות העתיקה הוא בדרך כלל דמות נערצת המתאפיינת באומץ ותעוזה, בהצלחה יוצאת דופן ובתכונות המסמנות אותו כסוג של מנהיג. בדרך כלל מדובר בדמות כריזמטית שמצטיינת בשילוב נדיר של גבורה וחוסן עם אמות מידה מוסריות גבוהות. הקורא אמור להזדהות עם הגיבור ולהפנים את המיתוס שהוא מייצג. בעולם העתיק דמות הגיבור קשורה בדרך כלל למלחמות, לניצחונות ולהתגברות על אויבים מרים, המייצגים את הרשעות והאופל. הגיבור הוא השורד האולטימטיבי. עם השנים והשתנות התרבויות, דמות הגיבור לבשה ופשטה צורה.3מתוך נקודת מבט זו, של דמות הגיבור, נעיין הפעם בדמותו של אברהם אבינו.4פרשת לך לך מציירת את אברהם כגיבור מהסוג הקלאסי. סיפור מלחמת ארבעת וחמשת המלכים הוא סיפור מרתק על כובש ומשעבד בשם כדרלעומר ועמו עוד שלושה מלכים שניכר מן הסיפור שהם סרים למרותו. ולאחר שחמשת העמים סדום, עמורה, אדמה, צבויים וצוער העזו למרוד בו הוא יוצא למלחמה עליהם וגם מביס אותם בקרב קצר ומשפיל. המערכה אינה מסתיימת כאן. השליט האכזר יוצא לבזוז את כל אשר לסדום ועמורה וגם לוקח את לוט בן אחי אברהם בשבי. וכמו שמעיר הנצי״ב, בעל ׳העמק דבר׳ לפרשתנו, ככל הנראה מעשה לקיחתו בשבי של לוט לא היה אירוע מקרי אלא מתוכנן היטב, במטרה לפגוע באברהם:5והוא יושב בסדם. כל זה מיותר, ללמדנו שלא תאמר דלוט היה אז במערכי מלחמה ושבוהו, לא כן, אלא יושב אז בסדם ומכל מקום לקחו אותו, ... מכל מקום בשביל זה ביחוד הלכו לסדום ולקחו אותו, ומזה מבואר דכונתם היתה להרגיז את אברם:6טענתו של הנצי״ב מקבלת אישוש מן הסיפור המוביל אל נצחונו של אברהם במערכה שבה נכשלו ארבעה עמים שחירותם וכבודם עמדו על כף המאזנים ובכל זאת כשלו. זהו סיפור שבמרכזו עומד אברהם, ומנקודת מבטה של התורה המלחמה כולה לא נועדה אלא להוביל אל הדרמה שבסוף, אל סיפור נצחונו וגבורתו של אברהם.7הסיפור בתורה הוא סיפור פשוט, אברהם מגייס את אנשיו הנאמנים לו, חניכיו ילידי ביתו. לדברי שמואל בגמרא פירוש פעולתו של אברהם: ״וירק את חניכיו״ היא ״שהוריקן בזהב״. כלומר, נתן להם ממון רב כדי שיהיו שכירי חרב נאמנים. אברהם תוקף בלילה: ״ויחלק עליהם לילה״ בשעה שהמותקפים נחים בתום קרבות קשים. והוא אינו מרפה ומכה ואף רודף ומשחרר את כל השבויים והרכוש. והנה נבנית לה דמות אברהם הגיבור כאבי האומה וכמנהיג ראוי לעם ישראל.8אבל חז״ל קוראים ומפרשים את דמותו של אברהם אחרת ומטפחים אתוס אחר. אל מול הקריאה הפשוטה הזו המעמידה את אברהם בשורה אחת יחד עם אודיסאוס, קורא המדרש את הסיפור בדרך שונה לחלוטין.9בעיני רב, במסכת נדרים, ״צו הגיוס״ שהוציא אברהם לבני ביתו ״וירק את חניכיו״ אינו פעולה צבאית אלא פעולה של לימוד - ״שהוריקן בתורה״ נדרים לב, א. גם תיאור המלחמה והנצחון מוסברים במדרש תנחומא שלא בדרך הפשט:10מהו ״אשר מגן צריך״, מגינה עשה הקדוש ברוך הוא והפיל אותם לפניך, והיה אברהם אבינו נוטל עפר וזורקו עליהם ונעשים חצים וקשתות, ונוטל קש וזורק עליהם, ונעשה חרבות ורמחים,11אברהם, לפי המדרש הזה, אינו גיבור מלחמה ואיננו איש חרב אלא איש של רוח.12תיאור עמידתו לצד חניכיו בעודו זורה חול, עפר וקש אל מול צבא מאומן הוא תיאור של פעולות מחאה שלומיאליות ומגוחכות. אמנם, המדרש נדחק להסביר כיצד כל הפעולות הללו הובילו לניצחון מוחץ ומהיר.13אותו מדרש אינו מסתפק בכך ומתאר את אברהם כפחדן וחששן:14אל תירא אברם ממי היה מתירא? מן שם שהרג את בניו, את כדרלעמר מלך עילם...15מעבר לחשש מהריגת צאצאים של אדם כשר כשם, אברהם חושש מעצם עבירת הרצח לפי המדרש:16ועוד היה אברהם אבינו מתירא כשהרג את המלכים היה תמה ואמר שמא בטלתי מצות הקב״ה שצוה את בני נח, שופך דם האדם באדם דמו יישפך בראשית ט ו,17הדמות המדרשית של אברהם בפרשיית מלחמת המלכים היא דמות אדם שכוחו אינו בזרוע ובחרב, נהפוך הוא, הוא נראה הססן ואף חלש. למעשה זה מתבקש והגיוני: דמותו של אברהם צריכה לדמות לזו של יעקב, איש תם יושב אוהלים, שכוחו בלימודו, שהחרב על יריכו היא תלמוד התורה שלו. ״איזהו גיבור? הכובש את יצרו. שנאמר ״טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר״.18כדאי לזכור שלאורך הדורות היה עם ישראל זקוק לאברהם בן דמותם, בן דמותו של היהודי הגלותי, שמשקפי קריאה לאפו. פה, בארץ ישראל אנחנו מבינים אולי טוב יותר את הצורך בהבניית גיבור מסוג אחר, בגבורה החורגת מגבורת העיון והספר, המצליחה גם בכוח הגוף ובאומץ הלב להגן, להנחיל ולהשליט ערכים של מוסר וצדק.19שניות פרשנית דומה אנו מוצאים גם בהלכות הוצאה מרשות לרשות. שם מתקיים דיון בעניין האפשרות של גבר לצאת עם נשקו בשבת. הראיה המובאת כדי לאפשר את הדבר היא הפסוק מתהילים: ״חגור חרבך על ירך, גיבור הודך והדרך״ שמעיד על כך שעבור המאצ׳ו המצוי, חרב היא סוג של תכשיט. וכפי שלאישה מותר לצאת בתכשיטיה כך גם לגבר בתכשיטיו, להבדיל. אל מול ההצעה ללמוד מן הפסוק הזה את המקור להיתר הוצאת חרב בשבת עומד מר בריה דרב כהנא נפעם ותמה ״האי בדברי תורה כתיב!״. כלומר, החרב הנזכרת בפסוק אינה חרב ממתכת, החרב שבפסוק מתייחס לתורה- זהו הודו והדרו של אדם ומנין ללמוד שחרב של ממש היא תכשיט לאדם? שבת סג, ע״א.20התשובה לתמיהת מר בריה דרב כהנא בסוגית ׳החרב משל היתה או ממש היתה׳- היא: ״אין מקרא יוצא מידי פשוטו״. גם אם נתייחס לפסוק כאלגוריה, אי אפשר לחמוק מרובד הפשט.21הפשט והדרש המצטרפים יחד מלמדים שיש לזכור תמיד למען מה נלחמים, על אילו ערכים ולאיזו תכלית ומטרה.
