קראתי בכל לב, דברים ב׳

לא איש דברים אנוכי

משה הוא אחת הדמויות המקראיות שאנו מלווים מינקות ועד שעת פרידה. עוקבים אחר תהפוכות גורלו, אחרי גדילתו. ולאחר מכן — הפיכתו למנהיג. דמותו בעם ישראל היא דמות מופת שעוררה לאורך ההיסטוריה את סקרנותם של חוקרים, של פילוסופים, של אומנים ועוד.

קשה להקיף את דמותו של משה במאמר קצר אבל ניתן להיתפס לנקודה אחת באישיותו. אחד ממאפייניו המופיע בדברי משה עצמו בתחילת דרכו כמנהיג היא "לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי... כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי" שמות ד', י.

הקב"ה אינו חולק על האבחון, וממילא מתברר שבחירתו של הקב"ה במשה היא בחירה באדם שאינו רהוט, שקשה לו לבטא את עצמו, ובוודאי שהוא איננו דמגוג. ייתכן שמשה הוא כריזמטי, אך שפתו אינה חלקלקה והוא אינו כובש אנשים באמצעות ניסוחים מרגשים. מה שכובש במשה היא אישיותו שמתגברת על קשיי הדיבור וההתבטאות שלו ומצליחה לדבר ולהנהיג.