אבן עזרא על בראשית ח׳

1 ויזכור אלהים את נח גם בניו והנשים בכלל נח שהוא העיקר:

2 ואת כל החיה. כלל לחית השדה ולעוף השמים ולכל שורץ על האדץ וטעם ויזכור, השבועה שנשבע לנח:

3 ויעבר אלהים רוח. העבירו תמיד:

4 וישכו המים. וינוחו ולא גברו וכן וחמת המלך שככה אסתר ז י ודגשות הכ"ף לחסרון העי"ן ושניהם מהבנין הקל:

1 ויסכרו. כמו ויסגרו ואין הכ"ף מתחלפת בגימל רק הם שתי כלות והטעם אחד, כי לא יתחלפו, חוץ מאותיות יהו"א וסמ"ך בשי"ן:

2 ויכלא הגשם. נכלא בתוך האוצר:

1 וישבו המים. למטה מהארץ כמשפטם בסוף חמשים ומאת יום, גם זה החשבון, בדרך נבואה ידעו והאומרים כי הנה מצאנו מאה וחמשים יום, חמשה חדשים וזה לנו לאות שהם חדשי חמה, והנה לא דברו נכונה על דבריהם כי שנים ימים יחסרו גם האומר כי בחשבון העבור היה עושה וישים בחדש השני מרחשון ותהיה השנה שלימה, ולמה כל זה, ואפילו היה כתוב כי נח היה חשבונו על החמה או תחלת השנה מתשרי לא נתנו המועדים ע"י נח גם יתכן על מנוח התיבה לדבר דברים ארוכים לכן לא יועלו ולא יצילו כי תהו המה:

1 בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים. והנה נח קבע אחד לחודש ולא ראה הלבנה כי עוד לא פתח חלון התיבה ובעשור לחדש שבט שלח את העורב ותמיד היה הולך ושב עד שיצא נח כי כן אמר עד יבושת המים וביום שיבשה הארץ יצא נח וכל אשר אתו, ואחר שבעת ימים ששלח את העורב שלח את היונה, וזה היה ביום שבעה עשר לשבט, שהוא החדש העשירי מיום המבול,, והנה הוא על המבט המרובע והעד שאמר ויחל עוד שבעת ימים אחרים

1 ומלת ויחל עוד, על דעתי מתחלה כי אילו היתה מגזרת תוחלת היה וייחל כמו וייקץ או ייחל כמו וישב יעקב בראשית לז א ויתכן להיותה מלה זרה בדקדוק:

2 ויוסף שלח את היונה מן התיבה, בארבעה ועשרים בשבט:

1 טרף בפיה, י"א שהיא מלה מוכפלת בטעם כמו אדמת עפר דניאל יב ב ויפרשו טָרָף כמו עלה זית וכן "כל טרפי צמחה יחז' יז ט והראיה שיש תחת הרי"ש קמץ גדול כמו זָהָב וְעָשָן והנכון בעיני שיהיה הבי"ת נוסף כבי"ת "ברוחו שמים שפרה" איוב כו יג והוא באחד שם כג יג, ובא בקמץ "כמו כי הוא טָרָף" הושע ו א אריה שָאָג עמוס ג ח וחבריהם או יהיה טָרָף קמוץ בעבור שהוא תואר השם כמו חָכָם, והטעם כמו טרוף כי יש תואר דומה לפועל ויש תואר דומה לפעול:

1 וַיִיָחֶל, מבנין נפעל ובא כלעיל כמו וַיִלָּחֶם במדבר כא א וַיִצָמֶד שם כה ג ויש מזה הבנין שהוא מלרע כמו וַיִפָּקֵד מקום דוד ש"א כ כז ובא יו"ד וייחל בשרשו השלם כיו"ד "או ירה יִיָרֶה" שמות יט יג

2 ובאחד באדר שלח את היונה, ולא יספה כמשפטה לשוב אליו,

3 עוד, לעולם וכן עוד טומאתו בו במדבר יט יג, עוד כל ימי הארץ בראשית ח כב:

1 חרבו המים. לכן לא תוכל הרגל לדרוך על הארץ, שהיא רכה, כי פניה חרבו לבדם ואחר כך יבשה הארץ והאומרים על שנת הלבנה נשען בעבור עשרה ימים שהם נוספים בעבור שנת החמה, צריכים להיות שנתם שלימה ועוד מי מלל להם ששנה עמד נח בתיבה רק עמד שנת החמה, ועוד יו"ד ימים:

1 הַיְצֵא, כמו השלם וכן הַיְשַר לפני דרכך" תהלים ה ט:

2 ושרצו. יולידו:

1 למשפחותיהם. כמו למינם, ויש אומרים שהולידו בתיבה, וכל משפחה יצאה ולא התערבה באחרת וזה איננו רחוק:

1 הבהמה הטהורה, עשר ולא נדע מספר העוף הטהור כי הוא יותר מהטמא והנה המזבח בנהו באחד הרי אררט:

1 וירח. על משקל "וינח בכל גבול מצרים" שמות י יד ונפתח הרי"ש בעבור החי"ת שהיא מהגרון כמשפט לשון הקדש, וחלילה חלילה להיות השם מריח, ולא אוכל כי כן כתוב "אשר חלב זבחימו יאכלו" דבר' לב לח, רק הטעם שקבל העולה, וישרה לפניו, כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב:

2 הניחוח. מלשון מנוחה, והחי"ת כפול כהכפל פ"א ונאפופיה והטעם שהניח הריח מהזעף או שיניח כח עליון:

3 אל לבו. כמו עם לבו ואחר כן גילה סודו לנח כי נביא היה

4 וטעם לא אוסיף עוד לקלל כאשר קללה ע"י אדם כי כן כתוב ארורה האדמה:

5 יצר. היא התולדה אשר נוצרה לו:

6 ולא אוסיף עוד. על המבול

7 ומלת "עוד" לעולם או פעם שנית וכן ויבך על צואריו עוד בראשית מו כט:

1 עוד כל ימי הארץ. לאות כי יש לה קץ קצוב ומה נכבד דרש "סביב שמונה עשר אלף" רק לא ידענו אחד מיני אלף:

2 זרע וקציר. חלק השנה לשנים ואח"כ לארבעה: קור. כנגד החום: וקיץ. כנגד החורף והם כנגד ד' תקופות בשנה, וכולם יום ולילה יחלקו כי מה שחסר מזה נוסף בזה ואחר כן ישוב העודף ויחסר, ויוסיף על החסר עד היותם בשוה: