אבן עזרא על בראשית מ״ו

1 מרדה. מקור, והוא חסר הפ"א כמו "אשר תנה הודך" תהלים ח ב:

1 וטעם אעלך גם עלה. שיקבר בארץ ישראל:

2 ויוסף ישית ידו על עיניך. במותך, כן מנהג החיים עם המתים:

1 בנותיו. היא דינה לבדה ויתכן שהיה לדינה שפחות קטנות גדלו עמה, ובעבור בתו קראם הכתוב בנות יעקב בעבור שגדלו בביתו, כמו "בני מיכל", וכן ובנות בניו כי אחת היא:

1 בן הכנענית. לעד כי נשי השבטים הי' ארמית ומצריות ואדומיות ומדיניות, והזכיר זו לבדה בעבור שעשה שמעון שלא כהוגן לקחת כנענית, ועל זה הדבר הזכיר מות ער ואונן בעבור היותם בני כנענית:

1 ונעמן. הוא בן בנימין, כי יש נעמן שהוא בן בנו:

1 ובני דן חשים. יתכן שהי' שנים ומת אחד מהם ולא הזכירו הכתוב או כן דרך הלשון,

1 יש אומר, כי מספר שבעים בעבור שהוא סך חשבון, כי ששים ותשע הי', וזה המפרש טעה, בעבור שמצאנו כל נפש בניו ובנותיו שלשים ושלש והם שלשים ושתים, ובדרש כי יוכבד נולדה בין החומות גם זה תמה, למה לא הזכיר הכתוב הפלא שנעשה עמה שהולידה משה והיא בת ק"ל שנה, ולמה הזכיר דבר שרה שהיתה בת תשעים, ולא די לנו זה הצער, עד שעשו פייטנים פיוטים ביום שמחת תורה, יוכבד אמי אחרי התנחמי והיא בת ר"נ שנה, וכי אחיה חי כך וכך שנים דרך אגדה או דברי יחיד, והנכון בעיני שיעקב בחשבון וממנו יחל, כאילו אמר כל נפש בניו ובנותיו עם נפשו שלשים ושלש, והראיה ע"ז שאמר בתחלה יעקב ובניו, ואם יטען טוען ויאמר, כי הנה כתוב, ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש, דע כי הכתוב לא חשש להוציא אחד משבעים, כאשר אמר "אשר ילד לו בפדן ארם" בראשית לה כו ולא נולד לו בנימין שם, כי גם בזו הפרשה, שנים עדים, האחד שאמר "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו" בראשית מו ח והנה הזכיר כי יעקב מבני ישראל, כי לא הלך הכתוב כי אם אחר הרוב, והעד השני "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים" בראשית מו כז, ומנשה ואפרים לא באו אל מצרים, כי שם הי' ושם נולדו וכתוב אחריו "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה" דברים י כב ואלה שניהם לא ירדו, ג"כ זה הכתוב לעד כי יעקב נכנס בחשבון כי נפש יש לו והוא העיקר:

1 ויאסר יוסף. על ידי צווי, כמו "ויבן שלמה את הבית" מ"א ו יד:

1 כי תועבת מצרים כל רועה צאן. לאות כי בימים ההם לא הי' המצרים אוכלים בשר, ולא יעזבו אדם שיזבח צאן, כאשר יעשו היום אנשי הודו, ומי שהוא רועה צאן תועבה היא שהוא שותה החלב, ואנשי הודו לא יאכלו ולא ישתו כל אשר יצא מחי מרגיש עד היום הזה: