אבן עזרא על בראשית י״א

1 שפה אחת. בפתח קטן תחת האל"ף כשהוא מוכרת, ואם הוא נסמך יבא בפתח גדול ובספר הדקדוק בארתי למה חסר דל"ת אחת והפלגה היתה נראת משקו, הדעת כי אחר מאת שנה אחר המבול היתה ונקרא פלג כי בעת הולדו נפלגה הארץ כתרגום ארמית חצי וכמוהו פלגי מים תהלים א ג, הם חלקי המים שהנהר יחולק וכן "אי כבוד" ש"א ד כא גם "עמנואל" ישעי' ז יד שהוא בן הנביא גם דברי סדר עולם נכונים ועליו נסמוך ואם כן הוא היה אברהם מבוני המגדל ואל תתמה, כי נח ושם הי' שם, כי לא מת שם, עד שהיה יעקב אבינו בן חמשים שנה ויותר וטעם שפה אחת לשון אחת, והקרוב אלי שהיה לשון הקדש ושם אדם וחוה, וקין גם שת ופלג לעדים,

2 וטעם דברים אחדים בעבור שימצא היום בכל לשון דברים שלא יבינום כל אנשי הלשון ובימים ההם דברי חכם וכסיל היו אחדים והם רבים מגזרת אחד

1 וזה שאמר הכתוב בנסעם מקדם לאות כי הרי אררט במזרח,

2 וטעם וימצאו בקעה שבקשו מקום טוב לבנות מדינה עד שמצאו זאת הבקעה ופי' בקעה ערבה ישרה הפך הרכסים ישעי' מ, ד וכן "כבהמה בבקעה תרד" ישעי' סג יד, ויתכן שהוא בין הרים וכאלו נבקעו בתוך:

1 נלבנה. מגזרת לבנים ואף על פי שהחבור עם מ"ם לשון נקבות הן, כמו נשים ופלגשים, והנה שרפו הלבנים עד שעמדו וזהו הבנין התקיף שלא ימס במים ולא באש:

2 ותהי להם הלבנה לאבן. תחת אבן:

3 והחמר. תחת טיט ופי' כמשמעו בלשון ישמעאל ואלה בוני המגדל לא היו טפשים שיחשבו לעלות אל השמים גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם שם היו וכלם סרים אל משמעתם כי בניהם היו והנה הכתוב גלה חפצם וסוף דעתם לבנות עיר גדולה למושבם ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהלה, לדעת מקום העיר לההולכים חוצה כרועי המקנה גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל, וזה שאמר הכתוב "ונעשה לנו שם"

1 ומלת הבה כמו תנה ושרשו יהב והעד "השלך על ד' יהבך" תהלים נה כג ובעבור שידברו בה הרבה תמצא כן לשון רבים, "הבה נתחכמה" שמות א, י גם לנקבה "הבה נא אבוא אליך" בראשית, לח, טז,

2 ואל תתמה על מלת "וראשו בשמים",, כי הנה כן דבר משה "ערים גדולות ובצורות בשמים" דבר' א כח ואלה הבונים ראו בעצתם שלא יפרדו והשם לא יעץ כן, והם לא ידעו:

1 ומלת וירד ד'. בעבור שכל מעשה התחתונים תלוים הם בכח הגבוהים, ומהשמים יתכנו כל העלילות על כן נקרא השם "רוכב שמים" דבר' לג כו "היושבי בשמים" תהלים, קכג, א, וכדרך לשון בני אדם אמר הכתוב וירד:

1 ויאמר ד' הן עם אחד. זה הדבר אמר למלאכים וזה טעם וירד וטעמו יָרַד, בעבור שאמר כן,

2 עם אחד שיש להם דת אחת כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה גם כן בהשתנות הלשון על כן צוה מלך מדי ופרס "ומדבר כלשון עמו" אסתר, א, כב

3 ונפתח ד"א "הַחִלָם" בפתח גדול בעבור החי"ת שהוא אחריו וכן החלותי דבר' ב לא

4 ומלת יבצר כמו ימנע וכמוהו "ערים בצורות" דברים ג ה וזה הטעם אם אעזבם ויחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם

5 ומלת "יזמו" כמו זממו והם שני שרשים:

1 הבה נרדה. דבור השם עם המלאכים,

2 ומלת ונבלה שם שפתם, כל המדקדקים אומרים שהוא מבנין נפעל וכמוהו ונבקה רוח מצרים ישעי' יט ג,, וכן "אבלה נבלה" שם כד ד וזה רחוק, כי מה טעם נרדה ותתבלב. לשונם, ולשונם לא נבלה בעבור הירידה, רק ונבלה כמו ונעשה והראיה שאמר בסוף "כי שם בלל ד'" בראשית יא ט וזה דקדוקו הוא מבנין הפעיל והיה ראוי להיותו שלם ונבלילה ובבילוע הכפל, וְנָבֵלה על משקל וְנָסֵבָה את ארון ד' דה"א י"ג ג ובחסרון הכפל ונבלה שם ויפה תרגמו הזקנים ואבלה תחת ונבלה, ואילו היה כדברי המדקדקים למה חסרו הנון וי"א שנהפך לבם לשנוא זה את זה וכל אחד חידש לשון ויש אומרים כי המלמד אדם דעת שכחם דעת לשונם והנכון בעיני שנפוצו משם, ואחר שנפצו מלך נמרוד על בבל, וקמו מלכים אחרים, ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון, והשם הפיצם, והוא טוב להם, וכן אמר "ומלאו את הארץ" בראשית א יח:

1 וטעם ויחדלו לבנות העיר. להשלימה כי כבר בנו קצת העיר וקצת המגדל כי כן כתוב אשר בנו בני האדם, או יהיה פי' אשר בנו בני האדם במחשבתם, וכן "וילחם בישראל" יהושע כד, ט על בלק והראשון נכון בעיני:

1 בבל. שתי מלות ואל"ף חסר וכן בגד בראשית ל, יא ובמה:

1 ופי' שנתים. בפ' אחי יפת הגדול ויתכן שנקרא פלג בשם הזה ביום שנאסף כי שם חי ת"ק שנה אחר המבול, וארפכשד תל"ח שנה, ושלח בנו תל"ג ועבר בנו תס"ד, והנה כל ימי פלג רל"ט שנה, והנה הם חצי ימי אבותיו, גם רעו בנו חי אחריו כמספר שני פלג וגם שרוג קרוב מהם, וזה הכלל אין אחר פלג מי שהיה רל"ט שנה כמו פלג כי אם בנו לבדו, וי"א כי שבעים הי' נוני המגדל, ועל כן נפוצו לשבעים לשונות, וכשאתה סופר בני שם גם בני יפת, גם בני חם תמצאם שבעים וזה איננו נכון, כי פי' כפתורים ופתרוסים איננו שני אנשים ועוד שלא הביא במספר נח ובניו, ועל דעת סדר עולם יהיו לאלפים ולרבבות בוני המגדל:

1 ואברם נולד במקום נקרא אור כשדים וכמוהו על כן באורים כבדו ד' ישעי' כד טו והקרוב שהי' לו שם אחר כי כשדים מבני נחור אחי אברם רק משה כתב השם הנודע בימיו והעד כי שם נולד אברם ששם מת הרן אחיו וכתוב בארץ מולדתו ויתכן שאור עשו הכשדים במקום הנזכר, ונקרא כן כמו "אשר אור לו בציון" ישעי' א, ט

1 וטעם על פני לפני אביו שמת ואביו רואה, וכמוהו "על פני אהרן אביהם" במדבר ג ד:

1 והזכיר שם אשת נחור להודיע יחוס רבקה ורחל ולאה, וקדמונינו ז"ל אמרו שיסכה היא שרה ואם קבלה נקבל והאומרים כי אברהם היה עקר ולא שרה אמרו היפך הכתוב והעד ישמעאל בנו, ובני קטורה, והאומרים כי שרה היתה אחות אברהם איננו ישר בעיני זה הטעם, ואלו היה כן היה הכתוב אומר, ויקח תרה את אברם בנו ושרי בתו אשת אברם בנו, גם כן אלו היתה אחות לוט היה הכתוב אומר ואת שרי בת בנו כאשר כתב על לוט ויתכן שנחור בנו הלך בתחלה אל הרן או בא אחר אביו, והנכון בעיני שפרשת לך לך בראשית יב א שאמר השם לאברם קודם זה הפסוק שהוא "ויקח תרח" וכמוהו בתורה באחד לחודש השני בשנה השנית במדבר א א ואחר כן בחדש הראשון בשנה השנית שמות מ יז, והעד שאמר דכתוב ללכת ארצה כנען בראשית יא לא וכאשר בא תרח אל חרן ישר המקום בעיניו וישב שם ומת ואין מוקדם ומאוחר בתורה: