אבן עזרא על בראשית א׳

1 בראשית חכמינו אמרו שהבי"ת נוסף כבי"ת בָראשונָה בראשית י"ג ד', כי נמצא "ראשונה יסעו" במדבר ב' ט' ואילו היה טעמו כן, היה הבי"ת נקמץ בקמץ גדול וי"א כי בראשית לעולם סמוך והטעם בראשית הערב או הלילה או החשך והנה שכחו "וירא ראשית לו" דבר' ל"ג כ"א, וי"א שהבי"ת נושא צ"ל נוסף בלי טעם וטעמם שלא יעלה על לב שאין ראשית לשמים ולארץ ע"כ אמר בראשית, ולפי דעתי שהוא סמוך, כמו, "בראשית ממלכת יהויקים" ירמי' כ"ו א', ואל תתמה איך נסמך על פועל עבר והנה כן "תחלת דבר ד' בהושע ויאמר ד' אל הושע" הושע א' ב', קרית חנה דוד ישעי' כ"ט א' והטעם יתבאר לך בפסוק השני,

2 ברא רובי המפרשים אמרו שהבריאה להוציא יש מאין, וכן "אם בריאה יברא ד'" במדבר ט"ז ל', והנה שכחו "ויברא אלהים את התנינים" בראשית א כא, ושלש בפסוק אחד, "ויברא אלהים את האדם" בראשית א כז, "ובורא חושך" ישעי' מ"ה ו' שהוא הפוך האור שהוא יש, וזה דקדוק המלה ברא לשני טעמים זה האחד, והשני "לא ברא אתם לחם" ש"ב י"ב י"ז, וזה השני אל"ף תחת ה"א, כי כמוהו "ויבוא כל העם להברות את דוד" ש"ב ג' ל"ה, כי הוא מהבנין הכבד הנוסף, ואם היה באל"ף, היה, כמו "להבריאכם מראשית כל מנחת ישראל ש"א ב' כ"ט, ומצאנו מהבנין הכבד, "ובראת לך שם" יהושע י"ז ט"ו, ואיננו כמו ברו לכם איש ש"א י"ו ח', רק כמו "וברא אותהן" יחז' כ"ג מ"ז, וטעמו, לגזור ולשום גבול נגזר, והמשכיל יבין:

3 אלהים, אחר שמצאנו אלוה, ידענו כי אלהים לשון רבים, ושרש זה מדרך הלשון, כי כל לשון יש לו דרך כבוד, וכבוד לשון לועז שיאמר הקטן לנכח הגדול לשון רבים, ובלשון ישמעאל דרך כבוד שידבר הגדול כמו המלך בלשון רבים, ובלשון הקדש דרך כבוד לומר על הגדול לשון רבים כמו "אדנים" "ובעלים", שאמרו "אדנים קשה" ישעי' י"ט ד', "ולקה בעליו" שמות כ"ב, י' וכן מלת עליו, אליו, ועדיו, על כן יאמר הכתוב ברא, ולא בראו, ומדרך התושיה ידענו כי הדבורים יקראו שפה, בעבור שיראו שממנה יצאו, וכן נשמת האדם העליונה תקרא לב, והלב גוף והיא איננה גוף, בעבור היות הלב המרכבת הראשונה לה ובעבור היות כל מעשה ד' ביד המלאכים עושי רצונו, נקרא כן, ובפסוק "כי שמי בקרבו" שמות כג כא אבאר קצת סוד השם, ואל תשים לבך לדברי הגאון, שאמר, שהאדם נכבד מהמלאכים וכבר ביארתי בס' היסוד, כי כל ראיותיו הפוכות, וידענו כי אין בבני אדם נכבדים כמו הנביאים, ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ד' והשתחוה, ואמר מה אדני מדבר אל עבדו יהושע ה יד, וכן זכריה ודניאל, ולמה אאריך, וטעם אלהי הצבאות, בטעם אלהי האלהים וטעם אלהים כמו מלך, ובני אדם המתעסקים במשפט אלהים יקראו כן, וזה השם תואר, ואיננו עצם, ולא ימצא ממנו עבר או עתיד, ואל תחשוב שהמלאכים הם מאש ורוח בעבור שנמצא עושה מלאכיו רוחות תהלים קד ד כי אין ככה דרך פשוטו, רק דבר דוד בתחלה על מעשה בראשית, והחל מהאור, ואמר עוטה אור, ואח"כ נוטה שמים, והוא הרקיע, והמים עליו, והאש והשלג והרוח, ואמר כי הרוח שלוחו של השם ללכת אל מקום שישלחנו, וכן האש ממשרתיו, ואמר יסד ארץ על מכוניה, וזאת היא היבשה, וכן כתוב, רוח סערה עושה דברו תהלים קמח ה:

4 וטעם את, כמו עצם הדבר, והוא סימן עם הפעול, כמו את השמים, ופעם יחסרוהו, כמו "אשר ברא אלהים אדם" דברים ד לב, ונמצא עם הפועל, כמו ובא הארי ואת הדוב ש"א יז לד, והם מתי מספר, ויהיה תחת עם,, ותחת מן:

5 השמים בה"א הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר, ולעולם לשון רבים ויתכן להיות משטרו משטר כל אחד ואחד, וטעם שמים גובה ומעלה, וכן בלשון ישמעאל שרובה על מתכונת לשון הקרש, ויש שמי השמים, ולא יתפרדו, כרחים, וצהרים, ואנשי המדות יבינו אלה הסודות, ויאמר הגאון כי הארץ כנקודה והשמים כחוט הסובב ואחר שאלה שניהם נבראים, יהיו כל אשר בתוכם נברא כמים וכאש ואחרים אמרו כי המים בכלל הארץ והרוח בכלל השמים ולפי דעתי, כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה, כי לא נברא ביום אחד, כי אם דבר אחד, בראשון האור ובשני הרקיע ובשלישי הצמחים, וברביעי המאורות ובחמישי ובששי נפשות החיות, והמזמור הנזכר לעד, ולא יתכן להיות הקו הסובב קודם הנקודה, או הוא קודם הקו על כן אמרו שנבראו השמים והארץ בפעם אחת, והעד "קורא אני אליהם יעמדו יחדו" ישעי' מח יג, וזאת העדות איננה ברורה, בעבור שפירוש הפסוק איננו כן, כי איך יאמר אליהם לאשר אינם, ואיך יקרא תהו, רק פירושו אני בראתים, ובעת שאקראם יעמדו יחד לפני שניהם כעבדים לעשות רצוני, כטעם "דברך נצב בשמים" תהלים קיט פט, ואחר כן הזכיר הארץ, ואמר אח"כ כי גם המה יעמדו לעשות משפט שיצום:

1 והארץ, המלה הזאת זרה בעבור קמצת האל"ף עם הה"א בכל מקום, ואיננו כמו "הָאֶלף לך שלמה" שה"ש ה יב "והאבן הזאת" בראשית כה כב:

2 תהו, אמר הגאון תהו שהוא מתהום, וזה לא יתכן כי מ"ם תהום שרש כמו מ"ם "הדום", ובס' יצירה תהו זה קו ירוק ובהו אלו אבנים מפולמות והנכון כאשר אמר המתרגם ארמית, וכן "ובתהו יליל ישימון" דבר' לב י, וכן "אחרי התהו" ש"א יב כא שאין בו ממש:

3 ובהו אחי תהו, והווי"ן תהת ה"א, כוי"ו "וישתחו" בראשית יח ב "ותרענה באחו" בראשית מא ב, והטעם כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה לא היה בארץ יישוב כי היתה מכוסה במים וכן שם אלהים כח תולדתה להיות למטה מהמים, ואל תתמה על וי"ו והארץ כי פירושו כפ"א רפה בלשון ישמעאל, וכמוהו "ואד יעלה מן הארץ" בראשית ב ו, כי לא דבר משה על העולם הבא, שהוא עולם המלאכים כי אם על עולם ההויה והשחתה, והמפרשים שהשמים בפסוק הראשון הם שמי השמים, מה יעשו בארץ, והנה ראיות גמורות לאנשי שיקול הדעת שאין שם רק ארץ אחת ודרש שבע ארצות הוא שהיישוב נחלק על שבעה ובית המקדש היה באמצע היישוב כי רחוק הוא מאמצע הארץ,

4 ורוח אלהים, ממך הרוח אל השם בעבור היותו שליח בחפץ השם לייבש המים,

5 והמים לשון רבים גם לא יתפרדו, והם, על בנין שנים, כי הם זכרים ונקבות, ונמצא על לשון יחיד "לא זורק עליו" במדבר יט יג,

6 וטעם מרחפת נושבת למעלה במים וכן "על גוזליו ירחף" דבר' לב יא,

1 ויאמר אמר הגאון כי פירוש ויאמר כמו וירצה, ואילו היה כן היה ראוי להיות אור, רק הוא כמשמעו, וכן "בדבר ד' שמים נעשו" תהלים לג ו "כי הוא צוה ונבראו שם קמח ה והטעם כנוי על המעשה שלא היה ביגיעה, ועל דרך משל מלך ומשרתיו,

2 וזה האור היה למעלה מן הרוח:

1 וירא כמו וראיתי אני קהלת ב יג, דניאל יו"ד ז והוא במחשבה,

2 וטעם ויבדל בקריאת השמות,

1 ויקרא הא' לילה נוסף כי הוא מלעיל, ולעולם לשון זכר הוא,

2 ערב קרוב מטעם חשך, ונקרא כך שנתערבו בו הצורות ובקר הפך ערב שיוכל אדם לבקר בינות הצורות

3 וטעם יום אחד הוא על תנועת הגלגל ויש סוד לדרש שית אלפי, ואחר שאמר שהאור יקרא יום לא יתכן שיקרא הערב יום, רק פי' היה ערב גם היה בקר של יום אחד, ואילו היה הערב והבקר יום אחד, מה טעם יום שני

1 ויאמר, אמר הגאון על הרקיע דברים שלא היו, רק פירושו דבר נטוי כמו "וירקעו" שמות לט ג "ארקעם" ש"ב כב מג וכן "וימתחם כאהל לשבת" ישעי' מ כב, ומה נכבד דבר האומר שקצות השמש צ"ל השמים עם קצות מימי אוקיינוס, וזה הרקיע הוא האויר, כי כאשר התחזק האור על הארץ ורוח יבש מהארץ נהפך הלהט ונעשה הרקיע, וכן אמר במזמור תהלים קד ב' נוטה שמים כיריעה המקרה במים והזכיר העבים והרוח ויסד ארץ, והיא גבוה על המים, וכן כתב "כי הוא על ימים יסדה", תהלים כד ב "לרוקע הארץ על המים" שם קלו ו וכן כל הולך אל הים יורד יקרא, וטעם "הקורא למי הים" עמוס ה ח, ט, ו שיעלו והם העננים, ואח"כ וישפכם:

1 ויעש, יש הבדלה בבין עם למ"ד, כמו בין מים למים בראשית א ו "בין קדש לחול יחז' מד כג, ויש עם בין ובין, כמו פה, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע, ובין המים וגו', ויש עם שניהם כמו "ביניכם לבין אלהיכם" ישעי' נט ב,

2 וטעם "ויהי כן" דבק עם הבא אחריו כאשר היה כן קראו שמים:

1 ויקרא חמש דברים קראן השם כי אין אדם, והם אור וחשך ושמים וארץ וימים ואדם כן:

1 ויאמר, כפי דעתי שזו הפרשה דבקה עם אשר עליה כי הרקיע לא נעשה עד אשר יבשה הארץ והעֵד "ביום עשות ד' אלהים ארץ ושמים" בראשית ב ד, והנה ביום אחד נעשו, והראות דבר נסתר והקוות מפוזר איננה בריאה, וכן טעמו וכבר אמר אלהים יקוו המים ויש כמוהו בתורה למאות, והנה בפ' בראשית אתן לך עדים שנים, האחד "וישם שם את האדם אשר יצר" בראשית ב ה ואחרי כן "ויצמח ד' אלהים" שם שם ט וקודם האדם הצמיחם, והעד השני, שצוה אדם שלא יאכל מעץ הדעת, ואחריו כתיב "וייצר ד' אלהים מן האדמה" שם שם יט רק פירושו וכבר יצר, ועל זה הפירוש יהיה "וירא אלהים כי טוב", דבק עם בריאת יום שני ותדשא הארץ תחלת יום שלישי

2 ופי' יקוו יתחברו, וכן ונקוו אליה ירמיה ג יז,

1 ואמר ימים בעבור שאין שם ים שיקיף כל הארץ:

1 ויאמר, אמר הכתוב תדשא הארץ "ישרצו" בראשית א כ "תצא" שם פ' כד, והנה שם כח בארץ ובמים לעשות במצות השם וזו היא התולדות,

2 וטעם תדשא כמו תצמיח:

3 אשר זרעו בו, שהזרע בפרי וכל אחד שומר מינו:

1 n

1 ויאמר, מלת יהי יהיה. בעבור שידברו בה הרבה הוא ליחיד ולרבים, גם לנקבה "כי יהיה נערה בתולה" דבר' כב כג,

2 לאותות רגעים ולמועדים, שעות ויתכן להיות לאותות על קדרות הלבנה והשמש, ודלוג דמות הכוכבים כי הכוכבים סבת דמות הנראה, כטעם מאותות השמים אל תחתו ירמי' יוד ב, והאומר כי למ"ד לאותות נוסף לא אמר כלום:

3 והיו לאותות, אמר חכם גדול ספרדי כי הרקיע נחלק על שמונה חלקים לשבעה הכוכבים וגלגל המזלות וזה לא יתכן, כי אין גוף למעלה מגלגל המזלות והנה הכתוב אומר ברקיע השמים שיורה שיש שמים למעלה ממנו וכן "שמי השמים" נחמיה ט, ו, "לרוכב בשמי שמי קדם" תהלים סה לד, וקדם במקום הזה איננו מזרח והגאון ר' סעדיה ז"ל ברח מזה המקום, והנכון בעיני שהשמש והלבנה וכל הכוכבים הם מאורות ברקיע כי שם יראו:

1 ויעש, נקראו השנים הגדולים כנגד הכוכבים וכן נקראו שלשה בני ישי הגדולים כנגד האחרים, ואליאב היה הבכור גדול מכולם ולא זה גדול מזה יש לו סוד,

2 לממשלת היום, ממשלת השמש ביום ולא בלילה כי אין לה אור גם ללבנה וכוכבים לא יראה אורם ביום, ואם ישאל שואל, הלא אמרו חכמי הספירות שכוכב צדק וכל הכוכבים חוץ מכוכב ונוגה גדולים מהלבנה ואיך כתוב הגדולים, התשובה אין פי' הגדולים על מדתם בגופם רק אל אורם ואור הלבנה כפלי כפלים בעבור היותה קרובה מהארץ, וכן כתוב מאור:

1 ויתן, אל תתמה על מלת ויתן, כי כן כתוב את קשתי נתתי בענן בראשית ט יג:

1 ולמשול, יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים וצדקו האומרים עפ"י שלשה עדים, ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור קודם זריחת השמש, ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך:

1 ויאמר יִשְרְצו פועל יוצא וכמוהו "ושרץ היאור צפרדעים" שמות ז כח וטעם ישרצו תולדות עם הגבהה, והכתוב כי העוף יעופף על פני הרקיע לעֵד על פירוש רקיע, ואמר הגאון כי על פני הוא עם פני, א"כ פני השמים למטה הם, ופ"א יעופף כנו"ן "עד יכונן" ישעי' סב ז':

1 ויברא, הרומשת כטעם הולכת, וי"א שהשי"ן תחת סמ"ך,:

1 ויברך, טעם פרו ורבו תפרו ותרבו וכן ומות בהר דבר' לב נ כי אין זה בכחו ובידו:

1 ויאמר נפש חיה, כלל לאשר הוליד האש והמים והארץ, גם האדם:

2 בהמה. שהם עם בני אדם לצרכם לרכוב ולאכול:

3 ורמש. הם הקטנים ההולכים על הארץ:

4 וחיתו ארץ. שדם בשדה שאין שם ישוב, והוי"ו האחרון נוסף במלת וחיתו, כמו למעינו מים תהלים קיד ה בנו בעור במדבר כד ג:

1 נעשה אדם, יש אומרים כי מלת נעשה שם התואר מבנין נפעל, כמו, ואשר היה נעשה ליום אחד" נחמיה ה יח, ואמרו כי בצלמנו כדמותינו דברי משה ופי' "ויברא אלהים את האדם בצלמו", שהוי"ו שב אל האדם ויפרשו "בצלם אלהים" בראשית ט, ו שהאלהים דבק עם עשה כאלו אומר כי האלהים עשה את האדם בצלם, וזה הפירוש חסר לב, כי היה הראשון ראוי להיות כן, ויאמר אלהים יהי נעשה אדם, וכן עשהו בצלמו, גם וי"ו בצלמו איך ישוב אל האדם, והנה יש לו צלם קודם שיהיה, ומה טעם יש "כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך" בראשית ט ו בעבור שנברא האדם בצלם, גם לכל נפש היה צלם, ויאמר הגאון כי פירוש בצלמנו כדמותינו בממשלה וטעמו בצלם שראה בחכמה כי טובה היא ובעבור כבוד האדם סמכו אל האלהים, וכן ומארצו יצאו יחזקאל לו כ כי לד' הארץ ומלואה, ואמר במלת נעשה, ואם היא לשון רבים, שכן מנהג המלכים לדבר, וכמוהו וְנִתְּנָה לך גם את זאת בראשית כח כז, "נאמר קדם מלכא דניאל ב לו "אולי אוכל נכה בו" במדבר כב ו, ואלה העדים עדי שקר הם, כי "ונתנה לך" בנין נפעל, וכמוהו "והעיר נתנה" ירמיה לב כד, והוי"ו השיבו לעתיד כמשפט כל פעל עבר, והטעם וַתִנָתַן לך "ונכה בו" הוא ומחנהו, או יהיה שם הפועל כמו "ונקה לא אנקך" ירמיה מו כח ואף כי שמצאנו "לא נכו" שמות ט, לב כי לא יבוא בנין שלא נזכר שם פועלו, כי אם מהכבד, ור' משה הכהן הספרדי טעה בספרו, ומלת "נאמר קדם מלכא" דניאל ב לו ארמית היא ואיך ידבר דניאל בלשון גדולה עם נבוכדנצר שהיה מלך מלכים, ועתה אפרש, דע כי כל מעשה בראשית, לכבוד האדם נברא במצות השם, והצמחים הוציאה אותם הארץ והמים, וכל נפשות החיות, ואח"כ אמר השם למלאכים, נעשה אדם, אנחנו נתעסק בו, ולא המים והארץ,, ואחר שידענו שהתורה דברה כלשון בני אדם כי המדבר אדם גם כן השומע, ולא יוכל לדבר איש דברים בגבוה עליו או בשפל ממנו, רק על דרך דמות האדם, וכן אמר "פי הארץ "יד הירדן" במדבר יג כט, וראש עפרות תבל משלי ח כו, וחלילה חלילה להיות דמות לשם, וכן אמר "אל מי תדמיוני" ישעי' מ כה, ובעבור שנשמת האדם העליונה שאיננה מתה נמשלת בהיותה לשם, ושאיננה גוף והיא מלאה כולו, וגוף האדם כעולם קטן, יהי השם מבורך אשר בגדול החל ובקטן כלה, וגם אמר הנביא שראה כבוד אלהים כמראה אדם, והשם הוא האחד, והוא ייצר הכל, והוא הכל, ולא אוכל לפרש, ואדם נברא בתחלה בשני פרצופין, והנו אחד, וגם היא שנים, והנה בצלם אלהים מלאך, והוא נברא זכר ונקבה, ומלת פריה ורביה באדם ברכה היא כמו בבריאת המים, רק היא מצוה העתיקוה קדמונינו ז"ל, ושמו זה הפסוק זכר לדבר

1 ויאמר אלהים הנה נתתי לכם, התיר לבני אדם ולכל שיש בו נפש חיה לאכול כל עשב, וכל פרי עץ מותר לאדם, והעשב הירק לחיות ולכל רומש, ועד כה לא הותר הבשר עד אחר המבול:

1 וירא, יום הששי, י"א שיום סמוך וטעם לגלגל הששי וכן יום השביעי, ואין זה אמת, ובעל יום הששי על דעת אנשי המזלות יוכיח, רק פירושו יום שהוא ששי ליום הראשון וכן יום השביעי ונמצא כן "איש הישראלי" ויקרא כד י, ורבים כמוהם, גם כן רקיע השמים בראשית א כ הרקיע שהוא שמים: