אבן עזרא על בראשית כ״ט

1 וירא. מלה זרה בעבור שנפתח היו"ד והמלה מבנין הקל, ואין אחר היו"ד אחת מאותיות הגרון שהיא משפט להרחיב אשר לפניהם ואין ראוי לאדם לחסר הוי"ו או שיאמר כן עם חברי היו"ד שהם סימני המשרתים, ולפי דעתי כאשר רצו לאמר מן ראה, על משקל "וַיִשְבְ ממנו שבי" במדבר כא א והנה חסר ה"א ראה גם לא יתכן שיהיה האל"ף נראה בסוף המלה, והנה ישאר בחירק תחת היו"ד והנה יהיה משקלו "וייף בגדלו" יחז' לא ז ויתערב עם לשון ירה על כן פתחו היו"ד:

1 וגללו. הרועים את האבן:

1 מאין. שאלה על מקום, ולאמרו בלא מ"ם לא יתכן, כי אז יהיה לאין גם נמצא כן עם מ"ם "הן אתם מאין" ישעי' מ"א כד:

1 והנה רחל בתו באה. מלרע שהוא תואר השם כמו פועל:

1 ורחל באה. מלעיל והוא פועל עבר:

1 ויגד יעקב לרחל. מאוחר וטעמו וכבר הגיד יעקב לרחל, ואחר כן וישק ורבים כמוהו:

1 את כל הדברים האלה. דברי הברכה:

1 חדש ימים. כבר פירשתיו:

1 משכרתך. על משקל מַתְכנֶת הלבנים שמות ח ח:

1 רכות. כמשמעו ויש שואלים למה היה כן בעבור שחשבו שמחשבות השם כמחשבותיהם, וכל הנבראים ראויות צורתן להיות שוות ובן אפרים אמר שהוא חסר אל"ף וטעמו ארוכות והוא היה חסר אל"ף,

2 יפת תואר, כמו "ותאר הגבול" יהושע טו ט כל אבר כעין והאף והפה יפה

3 ומראה הכל יפה או מראה על עין הפנים הנראה:

1 ויעבד יעקב ברחל. בעבור רחל:

1 מלא שבוע זאת. ז' ימי המשתה. וזאת על לאה:

1 יֶאֱהָבַנִי. בפתחות הבי"ת כמו "פן תִדְבָקַנִי הרעה" בראשית יט יט:

1 ילוה אישי. כמו "ונלוו עליך" במדבר יח ד:

1 הפעם אודה את ד'. כטעם הפעם הזאת אחר שיש לי ארבעה בנים, אודה השם כי לא אחמוד להיות לי עוד, כמאמר, אודה את השם שנתן לי כל זה ויספיק לי על כן עמדה מלדת: