אבן עזרא על בראשית מ״ט

1 את אשר יקרא אתכם. דבר הנביא לעתיד, ותעו האומרים שהם ברכות בעבור שמצאו בסוף "ויברך אותם" בראשית מט כח, ואיה ברכות ראובן שמעון ולוי, ועל דרך הנבואה אמר "וזאת אשר דבר להם אביהם ואחר כן ברך אותם, ולא הזכיר הכתוב הברכות:

1 ראובן בכורי אתה כחי. בך נראה בתחלה כחי והבכור יקרא ראשית און, וכמוהו "ראשית אונים" תהלים עט נא:

2 יתר שאת. ראוי היית ליתרון על הכל שתהיה נשא

3 ויתר עז כפול בטעם כדרך כל הנבואות, ופי' עָז תקיף:

1 פחז, בעבור שפחזת כמים:

2 אל תותר. לא יהיה לך יתרון, והיה ראוי להיות אַל תּוּתַר בשורק הוי"ו, ואחרים אמרו רק אתה פחזת כמים הנשפכים ולא הותרת כלום רק על דעתי שלא תמצא מלת אל רק במקום צווי, ואעפ"י שנמצא ודרך נתיבה אל-מות משלי יב כח ואיננו צווי, ופי' אל תבקש יתרון אפילו פחז כמים, ויהיה משקל תותר זכור מלחמה אל תוסף איוב מ לב, והגאון אמר אפילו דבר רק כמים לא יהיה לך יתרון, ופחז מגזרת אנשים רקים ופוחזים שופ' ט ד, ואין פוחזים הפוך:

3 אז חללת. מיום שחללת נסתלק יצועי, כאלו אמר עלה מעלי, גם תמצא מלת "עלה" כרת, כמו אומר "אלי אל תעלני בחצי ימי" תהלים קב כה, וזאת הפרשה מפורשת בדברי הימים דה"א ה' א ובחללו יצועי אביו, ואמר על יהודה שהוא הנגיד והבכורה ליוסף, וי"מ ולא להתייחש לבכורה, שיהא תחלת המספר מראובן:

1 שמעון ולוי אחים. בעבור מעשה שכם:

2 מכרותיהם. י"א מן הכרת פניהם ישעי' ג ט, ואיננו נכון בדקדוק, וי"א קניניהם, כמו "תכרו מאתם" דבר' ב, ו,, ואין תכרו כי אם מלשון חפירה, וי"א מלשון מכירה שמכרו עצמן כמו עם חרף נפשו למות שופ' ה יח, והנכון בעיני שהוא מגזרת "מְכרֹותַיִךְ" יחז' טז ג, והוא חסר בית כמו הנמצא בית ד' מ"ב טז ח, "אשר צויתי מעון" ש"א ב כט, והטעם על החמס שעשו, שאחר שהכניסו אנשי שכם בברית הרגום במרמה:

1 בסודם אל תבוא נפשי. אמר רב אהרן שפי' אל תבוא נפשי, כמו "ובא השמש" קהלת א ה והטעם שלא ארצה להיות חוץ מעצתם, והנה פירושו הפך הדבר, כי מה טעם לכלי המס, והלא אמר לשניהם "עכרתם אותי" בראשית לד, ל, ובאמת כי הסתכן יעקב וביתו על ידם, לולי חתת אלהים הי' מסבבים להשחית הכל, וכן פי' ארור אפם, וברצונם עקרו שור ארור כי אפם עז, ואלה פירושים קרים, בסודם אל תבא נפשי, אמר ר' משה הכהן ז"ל, כי כבודי כמו נפשי, ורבים בס' תהלות כמוהו, ויפה פי', כי הטעם הוא כפול כדרך הנבואות, שאל אביך דבר' לב ז "מה אקוב" במדבר כג ח, והנה בסודם כמו בקהלם, ותבא כמו תחד, ונפשי כמו כבודי ויאמר רבי יהודה בן בַלעַם הספרדי שטעה ר' משה כי כבוד הנפש הוא הגוף כמו עדי בצואר כטעם המשביע בטוב עדיך תהלים קג ה וראייתו "וכבודי לעפר ישכן סלה" שם ז ו, ואני אומר שר יהודה טעה כי הנה הכתוב אומר למען יזמרך כבוד תהלים ל יג לכן שמח לבי ויגל כבודי שם טז ט אף בשרי שהוא הגוף, וזה כבודי לעפר הוא על דרך משל, שיכניע נפשו עד העפר שאין למטה הימנו, והנה אתן לו עד נאמן, והוא "דבקה לעפר נפשי" שם קיט כה:

2 תחד. מלשון יחד, ועל דעת ר' משה הכהן המדקדק ז"ל, שהנח הנעלם תחת אלף אחד, וכן אמר על "לא תֵשָם" בראשית מז יט,

3 וטעם בסודם כמו "בהוסדם יחד עלי" תהלים לא יד, אחר שכליהם הם חמס, אל תבא נפשי בסודם:

4 הרגו איש. שם המין, כמו "שור וחמור" בראשית לב, ו והרמז על אנשי עיר שכם:

5 שור. חומה, וכן "צעדה עלי שור" בראשית מט כב, וכבר ביארתי בס' מאזנים, כי החולם והשורק יתחלפו זה בזה,

6 ועקרו, כמו "סוסיהם תעקר" יהושע יא, ו, וזה אות כי עיר שכם גדולה היתה כי היא מוקפת חומה:

1 ארור אפם כי עז. דרך נבואה או דרך תפלה, שיחסר אפם וטוב להם, כי ארור הפך ברוך, וכאשר הברכה תוספות, הארירה מגרעת:

2 ועברתם. כפול הטעם, וכן אחלקם ואפיצם, והטעם שהם אלה ראוים שיפרדו ולא יתחברו יחדיו, והנה מצאנו כי גורל שמעון נפל בתוך נחלת בני יהודה והנה הוא ברשות אחר, וגם עריו לא הי' דבקים זו לזו, רק מפוזרות בינות גורל יהודה, גם כן לוי שהי' לו שמונה וארבעים עיר, והן מפוזרות בינות השבטים:

1 יהודה אתה. כשמך וכן יודוך אחיך, וכאשר יראו כי ידך בערף אויביך ישתחוו לך בני אביך כמו למלך וכן מצאנו

1 גור אריה המשילו לגור אריה הקטן שהוא במין אריה כאשר יגדל, ואין בו כ"ף הדמות כמו ועיר פרא איוב יא יב:

2 מטרף בני עלית. דמית לי בני לגור אריה כאשר עלית מהטרף, והטעם מטרף אחר, וזהו פשוטו, ואם נפרשנו על דבר יוסף היה ראוי שיהיה תחת עלית העלית, כי עלית פועל עומד, והנה הפסוק הבא אחריו לעד, והלא תראה "ותעל אחד מגוריה" יחז', יט, ג,

3 וטעם כרע רבץ כאריה, שמנהג האריה אחר שטרף ישב על כרעו וירבץ, ואילו היה עובר כל מין חיות לא יקום מפניהם שיברח:

1 לא יסור שבט מיהודה. לא יסור שבט גדולה מיהודה עד שבא דוד שהוא תחלת מלכות יהודה, וכן היה הלא תראה כי דגל יהודה נוסע בראשונה, גם אמר השם יהודה יעלה בתחלה:

2 ופי' מחוקק. סופר, שיחוק על הספר:

3 וטעם מבין רגליו. שכן דרך כל סופר להיות יושב בין רגלי הקצין:

4 שילה. יש אומרים כדרך המתרנם ארמית כטעם שלו, ויש אומרים, שהוא מגזרת "ובשליתה" דבר' כח נז, ויש מי שהוציא מלשון קדמונינו ז"ל שליל, ויש מי שפי' אותו על עיר שילה, ויפרש "יבוא" כמו "ובא השמש" ויקרא כב ז, או עד כי יבוא קץ שילה כי כן כתוב "ויטוש משכן שילה" תהלים עח ס, ואחר כן ויבחר בדוד עבדו" תהלים שם פ' ע, גם זה איננו רחוק, או יהיה שילה כמו בנו, והה"א תחת וי"ו כמו בתוך אהלה בראשית ט כא מגזרת לא תשלה אותי מ"ב רכח שפירושו לא תוליד:

5 ומלת יקהת. כמו "ליקהת אם" משלי ל יז והיו"ד משרת לעתיד וטעמו שיסורו נוים למשמעתו וכן הי' עמים רבים תחת יד דוד ושלמה בנו, ואין טעם עד כי יבוא שילה שיסור דשבט ממנו בבוא שילה רק טעמו כמו לא יחסר לפלוני לחם עד שיגיע עת שיהיה לו שדות וכרמים רבות, וכמוהו "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך" בראשית כח טו שישיבהו אל הארץ:

1 אסרי. היו"ד נוסף כמו "היושבי" תהלים קכג א "לסוסתי" שה"ש א ט:

2 עירה. כמו "על שלשים עירים" שופ' יו"ד ד,

3 ויו"ד בני אתונו נוסף, או יהיה פי', כי אסרי ישרת עצמו ואחר:

4 ולשרקה. כפול, כי היא כגפן, ועיר כאתון,

5 ג"כ ובדם ענבים סותה, וי"א שהיא כמו כסותו והוא חסר כ"ף, והנכון בעיני שהוא מגזרת "מסוה" שמות לד לג, והטעם שתרבה תבואת כרמיו עד שיסור עירה לגפן, ולא יחוש אם יאכל ענבים, ותחת מים יכבס ביין לבושו, ודמהו לדם בעבור שיתאדם, וזה על דרך משל, כמו "יטפו הרים עסיס" יואל ד, יח עד שיקרא חכלילי עינים מרוב היין שהוא שותה כי החכלילות יראה בעין משכרת היין ושניו לבנות מרוב אכלו חלב:

1 ולבן שנים. שם התואר ונקרא שנים על שם מערכות שנים בעבור היותם שתי מערכות, ואמר הגאון ז"ל, חכלילי עינים יותר מהיין, וכן אמר מחלב ואחרים אומרים, כי לבן שינים שלא יאכל דבר טמא ולא יתור אחר עיניו וזה דרך דרש משובש

2 והזכיר בתחלה השבטים כאשר נולדו רק הקדים זבולן על יששכר בעבור נפול נחלתו בין זבולן ובין דן:

1 לחוף ימים. גם זה לאות, כי זאת דרך נבואה, ופי' לחוף מחוז והוא מגזרת "חופף עליו כל היום" דבר' לג יב כי האניות לא תעמדנה במקום מגולה לרוח:

2 וירכתו על צידון. שיגיע ירכו על צידון:

1 חמר גרם. דמהו לחמור שיש לו עצם כבד, והנה חמור סמוך על כן, רובץ:

2 בין המשפתים. בין המערכות, ויתכן היותו מגזרת "ד' תשפות שלום לנו" ישעי' כו יב:

1 וירא מנוחה. כאשר ראה ארצו ומקום מנוחתו נעימים נטה שכמו לסבול כל משא כאשר ישא החמור, ושב כעבד נותן מס, וזה הטעם על יששכר שלא הי' גבורים, ולא ירצו לצאת למלחמה לעזוב מקומם, וכן אמר משה "ויששכר באהליך" דבר' לג יח והי' נותנים מס למלך ישראל שלא יצאו, או לגוים שלא יבואו להלחם עליהם

1 דן ידין עמו. רמז שיהיה בעל דגל כאחד בני הגבירות, והנה היה כקצין על כל עם מהשפחות:

1 ודמהו ברוב גבורתו לנחש. גם יתכן להיות פי' שפיפון מגזרת הוא ישופך ראש בראשית ג, טו, והטעם כפול:

1 וטעם לישועתך קויתי ד'. בעבור שהוא נושך עקבי סוס יפחד מרוכב הסוס שלא ישוף ראשו בחרבו, על כן אמר הנביא לישועתך קויתי ד', והכ"ף לנוכח דן, ופי' קויתי השם להיות ישועתך, או בא שם תחת שם הפעל, והטעם להושיעך, וכן "נרננה בישועתך" תהלים כ, ו אם הכ"ף לנכח דוד או המשיח בנו, ויאמר הנגיד כי תחסר מלת "ויאמר", וכן ראוי להיותו ויאמר לישועתך קויתי ד', ור' יצחק אמר כאשר ראה הנביא בנו דן בדמות נחש בדדך הנבואה, מיד פחד יעקב ואמר הושיעני ד':

1 גד. התנבא שיבא עליו גדוד, והוא ינצחנו באחרונה:

2 יגודנו. כמו לעם יגודנו חבקוק נ טז, גם יגוד מפעלי הכפל והשורק תחת הולם כמו יָרוּן וְשָמַח משלי כט ו ואנחנו לא נדע היום כל התלאות העוברות על אבותינו:

1 מאשר. י"א כי המ"ם נוסף, והנכון בעיני שמארץ אשר יבא לחם ושמן, ופה לחם לשון נקבה וכן בית ומקום ויד ואש ועין ורוח וארץ וארון ועם,

2 וטעם מעדני מלך ידוע, וכן אמר משה "וטובל בשמן רגלו" דבר' לג כד:

1 נפתלי אילה שלוחה. על דרך דורון, והמקבל הדורון נותן אמרי שפר, וי"א שאילה רמז לדבורה, הנותן אמרי שפר, רמז לשירת ברק עמה ואמר נפתלי בעבור נחלתו:

1 בן פורת יוסף. בן כמו סעיף והוא לשון נקבה וכן על בן אמצת לך תהלים פ טז, ודקדוק פורת פועלת, כי על שני דרכים ימצא הפועל, כמו אֹיבֶיהָ, אֹיַבְתִי וכן פורה ופורת, מלשון "פוריה" תהלים קכח ג ויש מי שפי' אותה מלשון "ותשלח פארות" יחז' יז ו, והזכיר בן פורת פֲעַמַיִם. כדרך אנשי לשון הקדש, "כי הנה אויביך ד', כי הנה אויביך" תהלים צב י והטעם פעם אחר פעם תמיד, ועל הפי' השני יהיה התי"ו תדת ח"א כתי"ו ושבת לנשיא יחז' מו יז:

2 וטעם "בנות צעדה עלי שור". שיוסף היה כבן פרת, ועשה בנות, צעדה כל אחת ואחת מהן על החומה והטעם שגבהו מאוד על החומות הבצורות בנות צעדה, על דרך "זבובי מות יבאיש" קהלת יו"ד א:

1 וימררוהו. אמר הנגיד שפי' שמו מררתו כמו מטרה ואחר כך יורו בעלי חצים וככה "השמיעו אל בבל רבים" ירמי' נ, כט

2 וכטעם וימררוהו"יסבו עָלַי רַבָיו" איוב טז יג בסוף "ישפוך לארץ מְרֵרָתִי":

3 וישטמוהו. מוקדם קודם וימררוהו כאילו אמר וכבד שטמוהו, וזה רמז על אחיו שמכרוהו:

1 ותשב באיתן. במקום איתן קשתו

2 ויפוזו, ויתחזקו והקרוב אלי "מפזז" ש"ב, ו, טז, ויש מפרשים אותו מפז ואין טעם לו,

3 והטעם ששטמוהו בעלי חצים, והתחברו לשפוך מררתו וקשתו היתה חזקה ופחדו ממנו לא יכלו לו, כי הי' ידיו חזקים:

4 מידי אביר יעקב משם. רמז אביר יעקב שהוא השם מאותו הכח יכול והיה רועה אבן ישראל וכן היה ויכלכל יוסף, וטעם אביר יעקב שהוא ידע אהבתו את יוסף,

5 וטעם אבן כעצם הדבר וי"א כי "משם" כמו מאז וכזה לא מצאנוהו בכל המקרא, גם אבן ישראל שמת לבו והיה כאבן ושב לרעות והטעם לחיות באמכל וזאת דרך רחוקה:

1 מאל אביך. על דעתי שהוא דבק עם הפסוק שהוא למעלה והטעם זה הכח שהיה בידך מאל אביך היה והוא יעזרך ומ"ם "מאל" משרת עצמו ואחר עמו, כמו "באל שדי ושמי ד'" שמות ו, ג והנה הטעם כפול ומאת שדי והוא יברך אותך, והגאון פי', אשאל מאל אביך, ויתכן היות ברכת שמים דבק עם מאל אביך, והטעם יתברר במלת תהיין,

2 ברכת תהום כאשר אמר משה וממגד ארץ דבר' לג טז גם תהום לשון נקבה וכן "תהום רוממתחו" יחז' לא ד, וכן טעמו שירדו גשמים ממעל בארצו, וירבו המעיינות והנחלים מתהום שהיא רובצת מתחת לארץ:

3 ברכות שדים ורחם. דמה השדים לשמים והרחם לתהום, והטעם שירבו בניו, והפך זה "רחם משכיל ושדים צומקים" הושע ט יד:

1 ברכות אביך. אלה הברכות שברכתיך עצומים הם ויתחברו עם ברכות הורי שברכוני,

2 והורי כמו יולדי, וכן ותהר את מרים דה"א ד יז "הורה גבר" איוב נ ג:

3 תאות. מגזרת "והתאויתם" במדבר לד י והטעם שתגבהנה הברכות:

4 נזיר אחיו. מגזרת נזר והוא סמוך, כמו נדיב לב שמות לה כב:

1 בנימין. דמהו לזאב כי גבור היה והאות אנשי הגבעה,

2 עד, תרגום שלל וכן "אז חלק עד שלל", ישעי לג כג, ליום קומי לעד צפניה ג ח "בגד עדים" ישעי' סד ה,

3 ולערב, יחלק הטרף ששלל לבניו, וישועה אמר רמז לשאול שנצח את עמלק, וטעם בבקר בתחלת המלכות ולערב בגלותם על דבר מרדכי וזהו דרך דרש, ודעת המתרגם ארמית ידוע:

1 איש אשר כברכתו. כאשר באה לכל אחד מהברכות כן ברך אותם כטעם "איש כפתרון חלומו":

1 ויצו אותם. שילכו כולם עם יוסף לקברו:

1 ויאסף רגליו אל המטה. כי בתחילה ישב על המטה, ורגליו תלויות כמנהג ארץ אדום היום, ולא כן מטות הישמעאלים: