אבן עזרא על בראשית ז׳

1 כי לימים עוד שבעה. כי ביום השביעי ימטיר עד סוף ארבעים יום, הנה זה היה בעשור לחדש השני ובסוף המ"ם יום מהתחלה ישוב האמצעי אל הנכח והוא סוד,

2 ומלת היקום, לא מצאנוה כי אם בפרשה הזאת ושרשו מהפעלים שהפ"א שלהם איננו שלם על משקל כרוב וי"א שהוא מהפעלים נחי העין והוא הפוך "כמו ריבה ד' את יריבי" תהלים לה א ומלת יקום כלל לכל חי שהוא על האדמה:

1 ויעש נח, כאשר צוה ובא עם ביתו קרוב אל התיבה:

1 מפני מי המבול. מפני פחד מי המבול והנה באותם השבעה ימים באו מעצמם מן הבהמה הטהורה רבות וכן מהעוף הטהור ומהאחרים וכל רמש, זכר ונקבה באו:

1 נבקעו כל מעינות תהום רבה. מעינות סמוך "באין מעינות" משלי ח, כד מוכרת:

2 תהום. לשון זכר ונקבה וכן תהום רוממתהו יחז' לא ד, ולא הזכיר הנחלים כי מהמעינות יצאו, וכאשר נבקעו עלו המים, ונפתהו חלונות האוצרות בשמים, וירדו המים ונתבלבלה הארץ, ואין מבדיל בין יום ובין לילה והעד שאמר "יום ולילה לא ישבותו" בראשית ח כב וכאשר נפסקו מימי השמים אז ידע נח כי עברו ארבעים יום וארבעים לילה כי השם גילה לו זה הסוד:

3 וארבות. כמו "הנה ד' עושה ארבות" מ"ב, ז, ב והאוצר והחלון כלשון בני אדם ומשפטם ויש אומר שהאל"ף שרש כמו כבודות וי"א שהאל"ף נוסף כמו אלף "אגורת" ש"א ב לו והם מפעלי הכפל, וביום י"ז שהחל המבול נכנס נח וביתו בתיבה והכניס בתוכה החיה והבהמה והרמש והעוף ומלת צפור. שם כלל לאשר יש לו כנף והפלא שבאו כולם מעצמם שנים שנים:

1 והבאים זכר ונקבה, טעמו הבאים בתיבה

2 וטעם ויסגור ד' בעדו, הוא לשבח שהסגירה בעת הזאת טובה יותר מהפתיחה, ובעת אחרת לגנאי, "יסגור על איש" איוב יב יד "ויסך אלוה בעדו" שם ג, כב והעד ראש הפסוק, והנה סגר הפתח, והשם עזרו שלא נפתח בתיבה מקום, כי מיד הי' כולם מתים, וכבר נכתב ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה, אם כן מה טעם ויהי המבול על הארץ ארבעים יום, וכן פירושו כאשר היה המבול ארבעים יום על הארץ רבו המים ונשאו התיבה וגבהה מעל הארץ וזה אות כי עד ארבעים יום לא זזה ממקומה:

1 מאד מאד. פעמים שאין לרוב ממנו וכן אחר שאמר ויכסו כל ההרים הגבוהים, למה אמר ויכסו ההרים, וכן פירושו, כל הר גבוה כסה במים, וחמש עשרה אמה כסו ההרים הנזכרים, ואנחנו נאמין בדברי אלהינו, ונעזוב הבלי בני האדם שיאמרו על הר גבוה שהוא במלכות יון

1 ופי' ויגוע וכבר גוע ורבים בתורה כמוהו כמו ואתחנן דבר' ג כג וכן "וימטר עליהם מן" תהלים עח כד על פי' האמת

2 ומלת ויגוע מיתה ובפסוק "ויגוע וימת" בראשית כה ה אבאר לך זה, והנה ברור לך שמלת רמש כלל לעוף ולבהמה ולחיה ולשרץ שהוא דק ולאדם ויתכן להיות כל אשר נשמת רוח חיים באפיו שב אל האדם כי לא מצאנו נשמה הוץ מנשמת האדם ורבים אמרו שנקראת כן בעבור שהיא מן השמים, ואם הם שני שרשים ימצא כמוהו:

1 וימחו מן הארץ., נמחה שמם מן הארץ, כי אין להם זרע: וישאר. ונשאר רק נח לבדו ואשר אתו והנה זאת תשובה גמורה על חסירי דעת מאחינו שאומרים שלא היה המבול בכל הארץ:

1 ויגברו המים חמשים ומאת יום בעבור שנבקעו המעינות גם היה גשם יורד יום אחד, ופוסק יום אחד, כי פי' "אנכי ממטיר" בראשית ז ד תמיד בלי הפסקה והעד שאמר ויכלא הגשם בראשית ח ב: