מקור שולחן ערוך, חושן משפט שפ״ה
1 דין היזק שאינו ניכר כגון מנסך יינו של חבירו. ובו ב סעיפים: המזיק את חבירו היזק שאינו ניכר כגון שעירב יין נסך ביינו מן התורה הוא פטור אבל חכמים קנסוהו לשלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו כדין כל המזיקים לפיכך אם מת המזיק קודם שישלם אין קונסין בנו אחריו לשלם וכן אם היה שוגג או אנוס פטור שלא קנסו אלא מזיד:
2 המנסך יין חבירו לעכו"ם לא נאסר שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו ואם היה לו בו שותפות או שהיה מומר שהרי הוא כעכו"ם או שהתרו בו וקבל ההתראה שהרי הוא מומר ה"ז אוסר היין וחייב לשלם אע"פ שהוא מתחייב בנפשו מפני שמשעה שהגביהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך:
פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט שפ״ה
1 סעיף א' המזיק את חברו היזק שאינו ניכר נ"ב גרסינן בפ"ה דגיטין בסוגיא דמטמא ומדמע וכו' מנסך קלבד"מ ופרש"י דהו"ל עובד ע"ז ונסקל הנה תיבת ונסקל אין לו הבנה דהו"ל וחייב סקילה אבל לשון ונסקל משמע דאם לא ידונו ממש בסקילה וחייב התשלומין וזה אינו חדא דמבואר בכתובות דחייבי מיתות בלא התרו בו או שוגגין לכ"ע פטורין ול"פ בחייבי מלקות שוגגין ועוד דאף אם נקט רש"י לפי דעה זו דמחייבי מיתות שוגגין נמי חייבין א"כ קשה למה לא מפרש מנסך ממש והוה מזיד ולא התרו בו דחייב בתשלומין ומיתה ליכא ובע"כ דהך מ"ד יסבור דחייבי מיתות שוגגין פטורין מתשלומין א"כ הול"ל וחייב סקילה ולמה כתב ונסקל וצ"ע: