חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רל״ג

« חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רל״ב חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רל״ה »

1 המוכר מין ונמצא מין אחר או רע ונמצא יפה. ובו סעיף אחד: המוכר לחבירו מין ממיני פירות ונתן לו מין אחר אין כאן מכר ושניהם יכולים לחזור בהם כיצד מכר לו חטים לבנות ונמצאו אדומות או איפכא או יין ונמצא חומץ או איפכא או עצים של זתים ונמצאו של שקמה או איפכא אבל אם מכר לו חטים יפות ונמצאו רעות לוקח יכול לחזור בו אפילו לא נתאנה בסכום והמוכר אינו יכול לחזור בו אפילו הוקרו ואם מכר לו רעות ונמצאו יפות אפילו לא נתאנה בסכום מוכר יכול לחזור בו והלוקח אינו יכול לחזור אפי' אם הוזלו מכר לו רעות ונמצאו רעות יפות ונמצאו יפות אע"פ שאינם יפות שאין למעלה מהם ולא רעות שאין למטה מהם ויש אונאה שתות אין אחד מהם יכול לחזור בו אלא קנה ומחזיר אונא': הגה מכר לו בשר בחזקה שהוא מין איל מסורס ונמצא שאינו מסורס המקח קיים ומחזיר לו אונאתו אא"כ ידוע שהלוקח איסטניס שאינו אוכל כלל בשר איל שאינו מסורס והוא הדין בכל כיוצא בזה. ת"ה סי' שכ"ב מכר לו כסף בחזקת כסף צרוף ונמצא כסף סיגים המקח קיים ומחזיר לו האונאה דהכל מין כסף מרדכי פרק הספינה והגהות מיימוני פרק ט"ז דמכירה:

פירוש חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רל״ג

1 ס"א ואם מכר לו יפות ונמצאו רעות וכו'. נ"ב עיין מ"ש בזה בחיבורי לתורה. שנת תר"ח דהיינו דוקא בשאר קנינים ולא לקח דמים או שנתן לו חליפין ולא מעות אבל אם לקח מעות ממש א"י לחזור בו והוא חידוש דין. ושם כתבתי טעמא דהא מילתא עוד כתבנו שם דאם לוי מכר לאחד איזה דבר וכבר שהלוקח הוא שמעון ואח"כ נודע לו שהוא ראובן א"י לחזור בו ולא הוי מקח טעות עיי"ש שהוכחתי כן מסי' קפ"ג ודוק: שם בס"א המוכר לחברו וכו'. נ"ב הנה לכאורה נקל ללמוד מן הש"ס דפסחים דף מ"ח ע"א דין חדש דאמרינן שם הא בחסיסתא הא במעליותא אר"פ ש"מ גריען חיטי חסיסתא מחיטי מעליותא טפי מדגריען שערי וכו'. ופרש"י שם דנ"מ לענין מקח וממכר. ולכאורה נראה כוונתו שנדע אם מכר לו חטים יפות לקמח אם נותן לו אח"כ רעות צריך ליתן לו שליש יותר. ובשעורים צריך ליתן לו רביע יותר אם כן היה מוכח מזה דמה שכתבו הפוסקים ביפות ונמצא רעות בטל המקח היינו אם אין מוסיף לו יותר אבל אם רוצה להוסיף לו יותר מחויב הלוקח ליקח ממנו בע"כ אך באמת אין מזה ראיה די"ל דהתם מיירי שלא אמר לו חיטין אלו וכדומה רק שמוכר לו חטים יפות סתם אז יכול ליתן רעות טפי לפי השיעו' אבל אם מכר לו חטים אלו והראה לו שאותו מוכר לו ואמר לי שהם יפות ונמצא רעות כיון דאלו מכר לו יכול לו' שאינו רוצה באחרים אף שיתן לו טפי פורתא ואף אי מכר לו סתם יש לפקפק וי"ל אם מכר לו חטים יפות בשום ענין אין יכול לית' לו רעות אף אם יוסיף לו כמה וכמה וכוונת הש"ס כגון שמכר לו סתם חטים בזהב כפי השער שהי' אז דרך משל ביפיו קם לזהב אז. אם רוצה ליתן לו חטין רעות צריך ליתן לו שליש יותר ובשעורים רבע יותר או הכוונה שהתנה עמו שיתן לו חטים שיעשו כך וכך קמח אז צריך ליתן לו יפות כך ושליש רעות יותר ובשעורים רבע יותר ותמוה על הפוסקים הראשונים והאחרונים שלא הביאו דין זה כלל ודוק:

« חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רל״ב חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט רל״ה »